ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
44296-04
06/08/2012
|
בפני השופט:
זהבה אגי ס. נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
דניאל טאטי
עו"ד אריאל פופר
|
הנתבע:
1. מאיה פריד
2. שומרה חב' לביטוח בע"מ
עו"ד אלון בלגה ואח'
|
| פסק-דין חלקי |
1. ביום 17.11.2003 נפגע המנוח, טאטי דניאל [להלן "התובע"], יליד 1.4.1946 בתאונת דרכים, בהיותו הולך רגל, כתוצאה מפגיעת רכב בו נהגה הנתבעת 1, ואשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 2. במועד התאונה היה התובע כבן 56 שנים.
2. למעלה מ-5 שנים לאחר מועד התאונה, ביום 3.9.2009 נפטר התובע והלך לבית עולמו, שלא כתוצאה מהפגיעה בתאונה. כתב התביעה תוקן, ועזבונו תובע במקומו.
3. הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע בגין נזקי הנפגע בתאונת הדרכים נשוא התביעה, והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת גובה הנזק, וזאת במיוחד על רקע מצבו הבריאותי והנפשי של התובע עובר לתאונה ומחלותיו שאינן קשורות לפגיעה בתאונה.
מהות הפגיעה בתאונה
4. בעקבות הפגיעה בתאונה, אושפז התובע בבית חולים 'השרון'. שם אובחן שבר פרטרוכנטרי בפרק ירך שמאל. התובע עבר ניתוח לקבוע השבר באמצעות מסמר ע"ש ריצ'רד, וביום 25.11.2003 הועבר לשיקום במרכז הגריאטרי 'בית רבקה'.
5. בשל החמרה במצבו הנפשי, הוחזר התובע לבית החולים 'בלינסון' ביום 1.12.2003, שם אובחן כי לקה באירוע מוחי נוסף. לאחר טיפול הוחזר ל'בית רבקה' להמשך השיקום. השיקום הצליח רק בחלקו, בעיקר בשל מצבו הנפשי, וביום 5.2.2004 שוחרר לביתו, כאשר הוא מסוגל ללכת לבדו עם הליכון. המלצת בית החולים בשחרורו הייתה להכניס את התובע למסגרת של תשושי נפש.
6. חרף ההמלצה כאמור, התובע חזר לביתו, וטופל על ידי בני המשפחה, בעיקר אשתו, בעזרת שירותי סיעוד בשכר וכן במסגרת סיעוד-יום ב'מרכז למען הקשיש'.
7. המחלוקת המרכזית בתביעה מתמקדת בקביעת היקף עזרת צד ג' לה נזקק התובע לאחר קרות התאונה, ועד למועד פטירתו, וזאת על רקע מצבו הרפואי ומחלות הרקע מהן סבל התובע עוד טרם קרות התאונה. שכן אין חולק, כי עובר לתאונה סבל התובע מבעיות פסיכיאטריות, היה מאושפז בבתי חולים לחולי נפש, סבל מאלכוהוליזם, סכרת ועבר אירועים מוחיים.
הנכות הרפואית
8. במסגרת הדיון בתביעה, מונו 3 מומחים רפואיים:
בתחום האורטופדי - מונה ד"ר בלנקשטיין
בתחום הפסיכיאטרי - מונה פרופ' טיאנו
בתחום הרפואה הפנימית והגריאטריה - מונה ד"ר גולדריי.
9.
הנכות בתחום האורטופדי - ד"ר בלנקשטיין מציין בחוות דעתו כי התובע מתהלך בקושי, נזקק להליכון. בעקבות השבר שסבל התובע בירך בתאונה דנן, לתובע נותרה הגבלת תנועות קלה בתנועות הסיבוביות של פרק ירך שמאל, המזכה אותו בנכות בשיעור 15%. כמו כן לתובע צלקת באורך 18 ס"מ המזכה אותו ב-5% נכות ובסה"כ נכותו האורטופדית [כולל צלקת] בעקבות התאונה היא בשיעור 20%.
ד"ר בלנקשטיין מציין בחוות דעתו כי הפרעות ההליכה מהן סובל התובע והחולשה בפלג גוף שמאל קשורים למחלות הרקע מהן סבל ומהאירועים המוחיים ואין להם קשר לתאונה נשוא התביעה.
ד"ר בלנקשטיין לא זומן לחקירה על חוות דעתו, ומסקנותיו נותרו ללא עוררין.
10.
הנכות בתחום הפסיכיאטרי - פרופ' טיאנו מציין בפרק הבדיקה כי לתובע הפרעות במודע. הוא מתמצא אמנם במקום אך מגלה קושי להתמצא בזמן. הזיכרון לטווח ארוך שמור, אך קיימים ליקויים בזיכרון לטווח קצר. הוא מסוגל לתת מידע חלקי בלבד על עברו, ותשובותיו מעידות על הפרעות מסוג שיטיון, שכן התשובות אינן בהכרח עונות לשאלות ואינן מתייחסות למציאות. יש הפרעות ברצף החשיבה, ללא הפרעות בתוכן.
פרופ' טיאנו סקר את עברו הרפואי של התובע כעולה מתיקיו הרפואיים. לדבריו, כבר בגין 13 אובחן התובע כסובל מהפרעת התנהגות קשה והומלץ להעבירו למוסד. בשנות העשרים הראשונות אושפז בבית חולים 'באר יעקב' ואובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית, והחל טיפול פסיכיאטרי. במקביל, התפתחה שכרות, סכרת, אי ספיקת לב, אסטמה ולבסוף שבץ מוחי.
התובע סבל מהתפרצויות, נחבל לא אחת בקטטות. בשנת 1999 ובשנת 2001 סבל מאוטמים מוחיים. אושפז בשל בלבול, אי שקט ופרזיס בפלג גוף שמאל. בעקבות האוטמים, החל לסבול גם מכפיון ואוזן על ידי טיפול תרופתי. הופיעו הפרעות שינה קשות, התמצאות לסירוגין בזמן ובמקום, ואפילו נאסף מהרחוב עם הכרה מעורפלת.