1. לטענת התובע, כעולה מסעיף 4 לכתב התביעה, אירעה לו תאונה שעה ש"
ביום ה- 09.07.10... עת הלך התובע ברחוב הראשי בכפר איבטין, מכונית שעברה במקום במהירות מופרזת גרמה לתובע לברוח לשולי הכביש, באותה עת נתקל התובע בתעלה ו/או בור ו/או מפגע ו/או מכשול ו/או אבנים - שחפרו מי הגשם ושהיו בשולי הכביש עליו הוא הלך. כתוצאה מכך התובע נפל ונחבל קשות בכל חלקי גופו ובעיקר בפניו...".
לטענת התובע תאונה זו היא בבחינת "תאונת דרכים" הנשלטת על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). ומשעה שזהותו של הנהג שגרם לבהלתו של התובע אינה ידועה, הוא הגיש תביעתו כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "קרנית"). לחילופין נטען על ידי התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת 2 (להלן, גם "המועצה") בכך שגרמה ליצירת המפגע שבעטיו נפל התובע ונפגע ומכל מקום לא נקטה באמצעי זהירות סבירים להגנתם של עוברי אורח, שכמותו.
2. קרנית והמועצה התגוננו בפני התביעה. בהחלטתי מיום 26.12.11 הבהרתי כי בדעתי להכריע תחילה בשאלת החבות, "
הן לגבי עצם הגרסה והן לגבי השאלה האם יש לסווגה כתאונת דרכים או כתאונה רגילה" (סעיף 2). לעניין זה הונחו בפניי תצהירי עדויות אך מטעם התובע, דהיינו תצהירו-שלו, וכן תצהיר חברו שהלך עמו עובר לתאונה, מר פואד רמיחי (להלן - "פואד"). קרנית והמועצה לא הגישו, לעניין השלב ההוא, כל תצהירים. התובע ופואד, איפוא, נחקרו על תצהיריהם והונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים לעניין שאלת החבות.
3. מקובלנו, הן על יסוד פסיקה מושרשת והן ספרות מקצועית, כי אין בחוק הפלת"ד דרישה לקיום מגע פיזי בין רכב לבין ניזוק. משמע, קיימת אפשרות פוטנציאלית על פיה אירוע יהא בגדר "תאונת דרכים", גם בהעדר מגע פיזי כאמור. וכך, פרופ' אנגלרד בספרו
פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, 2005, מבהיר כי "
ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיזית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש מבהיל)... או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כולל בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם, בהעדר דרישה למגע פיזי עלינו לתחום את גבולות המוסד 'גורם ממשי' שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, להבדיל מן העובדתית" (עמ' 156-154).
4. משמע, כך מבארת למשל כב' השופטת אסיף ב-ת.א.(חד') 3047-03-09
אורלי חכם יוסף נ' עירית אור עקיבא (במאגרי "נבו"; להלן - "פרשת אורלי חכם"), כי יש להוכיח
"קשר סיבתי עובדתי (ש)
נבחן על פי הזיקה הפיסיקלית שבין הגורם המסוים לבין התוצאה המזיקה, בבחינת 'תנאי שבלעדיו אין'" (סעיף 29) וכן יש להצביע על "
קשר סיבתי משפטי" שבהפעלתו "
יש לשלב שיקולי מדיניות משפטית ושכל ישר, כאשר מבחן השכל הישר בוחן את הקרבה (הרעיונית) של ה'שימוש' לנזק ואת מידת תרומתו של ה'שימוש' ברכב להתהוות התוצאה המזיקה" (סעיף 31).
5. משעקרונות אלו בצקלוננו אדרש, תחילה, להכרעה העובדתית של המחלוקת שבפניי.
6. כאמור העידו בפניי הן התובע והן חברו פואד, ואף נחקרו ממושכות, כיד כשרונו הידועה של ב"כ קרנית, על תצהיריהם. ב"כ קרנית מזמין אותי, בסיכום טענותיו, שלא לרחוש אמון לעדותם של התובע ושל פואד. השקפתי שונה. הנני רוחש לגרסה הנשמעת מפיהם אמון מלא.
7. מן התצהירים עולה כי השניים הלכו ברחוב הראשי בכפרם, איבטין. תוך כדי כך חלפה במקום משאית במהירות מופרזת. זו גרמה לשניים לברוח לשולי הכביש, מפאת בהלתם שהם צפויים להידרס. כתוצאה מכך מצא עצמו התובע מועד אל עבר מפגע בשולי הכביש. מכאן חבלתו. גרעין הגרסה האמורה, כאמור, זוכה לאמוני המלא.
8. אכן ב"כ קרנית מבקש, בין השאר, שלא להאמין לגרסת השניים לנוכח העובדה שבמסמכים הרפואיים שנולדו בעקבות התאונה לא מצוינת כל עיקר מעורבותו של רכב. וכך, התיעוד הרפואי שנעשה על ידי רופאו של התובע, שהפנה אותו לחדר מיון למחרת יום התאונה, מציין כי "
לדבריו אתמאל (צ"ל "
אתמול" - ש.ל)
בלילה החליק, נפל על אספלט ונחבל בפה וביד ימין". בהמשך, הן בגיליון הקבלה והן בסיכום האשפוז נרשם, לכאורה מפי התובע, כי "
לדבריו אתמול נפל על הכביש ונחבל בפניו".
לנוכח אלו מבקש ב"כ קרנית לזקוף לחובת התובע את היעדר ציונו של הרכב הנטען, כזה שגרם לתאונה ומבקש להצביע על סתירות נוספות. שהרי המעידה נעשתה לא על גבי מפגע אלא או על גבי "אספלט" או על גבי "הכביש". וסתירה נוספת מצויה, לכאורה, מול גרסת "הנפילה", למול גרסת "ההחלקה".
ועוד נמצא דופי, לשיטתו של ב"כ קרנית, לעצם הפנייה המאוחרת לטיפול רפואי, משמע חרף הכאבים העזים רק למחרת יום האירוע, לאי דיווח למשטרת ישראל ולעצם הכפירה בגרסת הבהלה האמורה.
9. דנתי בפרשה דומה בפסק דיני החלקי ב- ת.א 10103/00
עאשור מוחמד נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (במאגרי "נבו"), אשר לימים אושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות ערעור שהוגש ב-ע.א (חי') 5105/07
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עאשור מוחמד (במאגרי "נבו").
בפרשה שנדונה שם דנתי בתביעתו של רוכב אופניים שתוך כדי רכיבתו שמע רעש של מכונית מאחוריו, נבהל מרעש זה כשהוא מסתכל לאחוריו, וכשסובב את ראשו חזרה קדימה מצא עצמו נכנס בעמוד ברזל עקום, דבר שגרם לעקירתה של עינו השמאלית. אף בפרשה שם, ובמניין מסמכים רפואיים רבים יותר, לא מסר התובע שם, ולו בהזדמנות אחת, כל גרסה אודות בהלה מרכב. כתוצאה מכך אף לא נרשמה התאונה במרשמי בית החולים, ככל שעסקינן בסיווגה כ"תאונת דרכים".
הטעמתי שם כי "
אין פלא בדבר. רק יודעי דת ודין, פרקליטים ושופטים, יודעים כי תיתכן האפשרות, ברמה הפוטנציאלית, כי אירוע הנעדר מגע פיזי בין רכב לבין ניזוק,
יכול שייחשב כ'תאונת דרכים'. ואם אכן, בבחינה המשפטית, רק בגדר פסק דין זה יקבע בית המשפט, במחלוקת הלגיטימית המשפטית, אם מדובר ב'תאונת דרכים' אם לאו, ברי שלא אזקוף לחובת התובע את העדרו של רישום כאמור על ידי גורם רפואי" (סעיף 10).
10. ואכן הגם שברגיל רובד עובדתי חשוב, לבחינה והכרעה, נעוץ במסמכים הרפואיים שנוצרו בעקבות טיפול רפואי שניתן לניזוק, לא ניתן להתעלם מכך שלא די רק בהם על מנת לחרוץ את דינו של ניזוק פלוני, בעיקר ככל שעסקינן בתיאור מדויק ומדוקדק, שיכול הייתי לייחס לו משמעות רבה יותר, אילו המסמכים הרפואיים היו נערכים על ידי משפטן, ולא על ידי רופא.
עיקר בעיניי הוא השיקול שמעייניהם של הרופאים, ביסודו של דבר, נתונים להושטת עזרה רפואית ולא לסיווגה המדוקדק של תאונה בסיווג זה או אחר. משום כך, ובעיקר לנוכח האמון שאני רוחש לגרסת השניים, איני רואה סתירה משמעותית, ככל שעסקינן בתיאור
זירת האירוע, וכמבואר בתיעוד הרפואי האמור. תיעוד רפואי זה, ככל שעסקינן בגרעין הגרסה, אינו לוקה בסתירה משמעותית, וגם אם קיימות סתירות בפרטי הפרטים, לנוכח האמון האמור אין בכך כדי לכרסם במאזן שיקוליי.
11. כאמור הונחו בפניי תצהיריהם אך של התובע וחברו פואד. ממילא לא הונחה בפניי כל גרסה סותרת מוצעת על ידי קרנית. ואולם דבר זה לא מנע מב"כ קרנית, בעת חקירתו הנגדית של התובע, להטיח בפניו את האשמה המרומזת על פיה
"התייעצתי עם איזה רופא והוא אמר לי ששבר מסוג זה שהיה לך בלסת אופייני למכה של אגרוף". ובהמשך נשאלה אף שאלה נוספת
"האם אתה אי פעם לפני הפציעה הזאת היית מעורב באיזה קטטה או תקיפה, היה לך סכסוך או למשפחתך היה סכסוך" (עמ' 9 לפרוטוקול).
אין צריך לומר כי לאור מובהקותן של השאלות האמורות מצפה הייתי שקרנית תוכיח שהן פועל יוצא של חוות דעת רפואית או של חקירה של חוקר מטעמה. בהעדרם של כל אלו נותר הרושם הקשה של fishing פסול, על פיו קרנית יורה ללא אבחנה לכל הכיוונים וללא כל בסיס אפשרי על יסוד נתונים שבפניה. מכאן שלא זו בלבד שערכן של השאלות הוא אפסי, עצם ההתנהלות האמורה מעצימה את אמוני בגרסת התובע.
12. עיון בפסיקה מצביע על כך שלא אחת מיישמים בתי המשפט את הצורך לאזן בין נכונותו העקרונית של המחוקק להסכים ולהרחיב, כך פרשנות הפסיקה, כך שתוכר אפשרות כינונה של "תאונת דרכים" גם בהעדר דרישה למגע פיזי, מול הדרישה הנוגדת לתחום זאת על דרך פרשנות יישומית מצמצמת.