פסק-דין חלקי בתיק על"ח 29171-10-10

1.         בפנינו ערעור גב' שרית סימן טוב (להלן: "המערערת") על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, תשכ"ד-1954 (להלן בהתאמה: "הממונה", "חוק עבודת נשים") מיום 12.7.2010, המתירה למשיבה 2 (להלן "המשיבה") לפטר את המערערת בדיעבד החל ממועד הגשת בקשה מתוקנת לממונה, הוא 12.5.2010, לאחר ששוכנעה כי אין קשר בין פיטוריה לבין הריונה.

ואלו העובדות הצריכות לעניין:

2.         המשיבה הינה הבעלים של עסק למתן שירותי כח אדם - "אורפז פתרונות אנוש יצירתיים".

3.         המערערת הועסקת במשיבה החל מחודש 11/2007 ועד ליום 12.5.2010 כאחראית מחלקת סיעוד ורווחה והשתכרה סך 3,200 ש"ח שכר יסוד וכן עמלות בגובה 5% מהכנסות המחלקה.

4.         בחודש יולי 2008 נאלצה המערערת לעבור הפלה. המערערת ביקשה לשוב ולהרות ולשם כך נזקקה לטיפולי פוריות החל מיום 12.11.2009 (אסמכתא למועד תחילת הטיפולים צורפה כנספח א' להודעת הערעור המתוקנת).

5.         מהודעת הערעור עולה כי בתחילת דצמבר 2009 נכנסה המערערת להריון.

6.         ביום 14.12.2009 התקיימה שיחה בין המערערת למשיבה כאשר לטענת המערערת פנתה למשיבה בטענה כי האחרונה חבה לה כ-10,000 ש"ח בגין עמלות בעבור השנים 2008 - 2009 ובין השתיים התגלע סכסוך לנוכח בקשה זו. הצדדים אינם חלוקים כי המשיבה הודיעה שהיא מעוניינת שהמערערת תשנה את תנאי עבודתה ותשתכר רק על בסיס עמלות, ללא שכר בסיס כשהאלטרנטיבה היא עזיבת המערערת. המערערת ביקשה לחשוב על ההצעה ולהחזיר תשובה למשיבה.

7.         המערערת לא השיבה למשיבה את התשובה הנדרשת וביום 4.1.2010 כתבה המשיבה למערערת הודעת דוא"ל בה ציינה כי היא אינה יכול לעמוד כלכלית בתנאי העסקתה של המערערת ובלא שתסכים לתנאים החדשים, תיאלץ לפטרה (נספח ב' להודעת הערעור המתוקנת). על כך השיבה המערערת ביום 10.1.2010 בהודעת דוא"ל חוזר כי היא הרה ולכן אין אפשרות לפטרה או לפגוע מוחשית בתנאי העסקתה (נספח ג' להודעת הערעור המתוקנת).

8.         ביום 3.2.2010 שלחה המשיבה למערערת הודעת דוא"ל, בה ציינה כי אם אישור הרופא מלמד על כך שהמערערת נכנסה להריון לפני 31.12.2009, אזי תוכל המערערת לשוב לעבודתה כרגיל. המערערת קיבלה באותו יום אישור רפואי (נספח ה' להודעת הערעור המתוקנת) כי ההריון בן 8.5 שבועות (קרי, נכנסה להריון בשעה טובה בתחילת חודש דצמבר 2009). המערערת מסרה את האישור הרפואי ולאחר שיחה בארבע עיניים בינה לבין המשיבה (להלן: "פגישת הפיוס"), יושרו ההדורים. לטענת המערערת, המשיבה אף התחייבה לשלם לה את חוב העמלות אותו דרשה ממנה בשיחה מיום 14.12.2009.

9.         החוב הנטען לא שולם וביום 7.4.2010 שלחה המערערת מכתב למשיבה ובו דרישה לתשלום החוב (נספח ז' להודעת הערעור המתוקנת). ביום 29.4.2010, שבועיים לאחר מכתב ההתראה ושלושה חודשים לאחר פגישת הפיוס קיבלה המערערת בדואר מכתב פיטורים הנושא את התאריך 14.12.2009 (נספח ח' להודעת הערעור המתוקנת) ונימוק הפיטורים המופיע בו הינו "עקב צמצומים בחברה".

10.        ביום 17.3.2010 הגישה המשיבה לממונה בקשה למתן היתר לפיטורי המערערת וביום 12.5.2010 הוגשה בקשה מתוקנת ומלאה בצירוף המסמכים הנדרשים (הבקשה צורפה כנספח ט' להודעת הערעור המתוקנת).

11.        ביום 12.7.2010 ניתנה החלטת הממונה המתירה למשיבה לפטר את המערערת (נספח א'1 להודעת הערעור המתוקנת). בהחלטה אושרו פיטורי המערערת בדיעבד, החל מיום 12.5.2010 ותמצית נימוקי הממונה היו כדלקמן:

"1.       לאחר שעברתי על חומר הראיות שוכנעתי כי אין קשר בין פיטוריה של העובדת להריונה.

2.         ביום 14/12/09 עקב טענות שהעלתה העובדת בגין חובות שחייבת לה המעבידה, שאלה המעבידה אם העובדת במכתב האם היא מעוניינת לעזוב. העובדת הבהירה כי אינה מעוניינת לעזוב וכי המעבידה אינה יכולה לצפות ממנה "לתת מקסימום מאמץ ועבודה ללא תמורה". ויובהר, במועד זה טרם היתה העובדת בהריון.

3.         עקב ירידה בהיקף הלקוחות פנתה המעבידה ביום 4/1/10 לעובדת והמעמידה (כך במקור - מ.ש.) בפניה שתי אפשרויות:

                        א) לעבור לעבוד כפרילנסארית.

                        ב) להפרד.

            כשבוע לאחר מכן, ביום 10/1/10 ענתה העובדת למעבידה במייל, כי מאחר והיא בהריון אין באפשרות המעבידה לשנות את תנאי העסקתה וכן לא לפטרה.

4.         מצבה הכספי של המעבידה התדרדר והיא הגישה אסמכתאות לכך.