כנגד הנתבעים 4-7
1. התובע, פועל ניקיון במקצועו, נפגע ביום 18.7.00 במהלך עבודתו אצל הנתבע 4 אשר ביצע עבודות עבור הנתבעת 6, וזאת שעה שמכולת אשפה, שהיתה מועמסת על משאית בה נהג נתבע 1, נפלה ומחצה אותו תחתיה (להלן: "התאונה"). עקב כך, נגרמו לתובע נזקי גוף בגינם הגיש תביעתו בתיק דנא.
2. תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 בלבד לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ונטען בה כי בהיות התאונה תאונת דרכים, חייבים הנתבעים לפצות את התובע על פי דין בגין מלוא נזקיו. לאחר שהנתבעים הכחישו כי מדובר בתאונת דרכים, תיקן התובע את תביעתו באופן שהעלה טענות חלופיות. בין היתר נטען כי על נתבע 4, בהיותו המעסיק של התובע וכן על נתבעת 6 בהיותה המחזיקה/ הבעלים של אתר האשפה בו התרחשה התאונה ובעלת השליטה במשאית ובמכולה, לפצות התובע ביחד ולחוד על פי עילות נזיקיות של רשלנות או הפרת חובה חקוקה.
3. לנוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת סיווגו של האירוע כתאונת דרכים אם לאו פוצל הדיון כך שתחילה תוכרע סוגיה זו.
המסגרת העובדתית
4. בתצהיר הנסיבות (ת/1) תאר התובע את פרטי מהלך התרחשות התאונה. להלן עיקרי הדברים כלשונם:
"ביום 18.7.00, במהלך עבודתי בשירות הקבלן עמאד פלאח וכאשר הייתי באתר איסוף אשפה בשם "דנו" בחיפה השייך ככל הנראה לעיריית חיפה, נתבקשתי על ידי נהג המשאית מס' רישוי 16-707-58 ושמו- לוי דוד, לשחרר את הברגים של המכולה שהיתה מונחת על המשאית הנ"ל.
שחררתי בורג אחד אך הבורג האחר היה תקוע ולא הצלחתי להוציאו, וזאת כנראה בעקבות שריפה שהייתה במכולה ....הנהג הנ"ל הרים את המכולה כאשר הבורג השני היה סגור אך הדלת האחורית לא נפתחה, ואז הוא הוריד וגרר אותה לכיוון מתקן הרחצה.
לאחר כשתי דקות חזר הנהג הנ"ל, הרים את המכולה מצדה הקדמי באמצעות הזרוע, ואמר לי כי המכולה לא התרוקנה ... הנהג הנ"ל ביקש ממני לעלות על הגלגל האחורי ולבדוק את הסיבה לקושי בפתיחת המכולה, וזאת כאשר המכולה היתה עדיין מורמת.
עליתי על הגלגל של המשאית והסתכלתי לתוך המכולה, הוצאתי קרטון גדול, והפניתי את תשומת לב הנהג כי התכולה של המכולה היתה שרופה ואז הוא ביקש ממני לבחוש באמצעות מגרפה על מנת לרוקן את המכולה וכך עשיתי לפי הוראותיו.
לאחר מכן, ועפ"י הוראות הנהג ניגשתי לצידה האחורי של המשאית, לפתע המכולה החליקה ונפלה עלי ומחצה אותי תחתיה וכתוצאה מכך נפגעתי קשה בשתי רגליי".
5. בחקירתו הנגדית חזר התובע באופן כללי על הגרסה שהעלה בתצהירו. בעדותו בפניי עשה עלי התובע רושם מהימן ואני מקבל את גרסתו לגבי האופן בו התרחשה התאונה.
4. גם מההודעה על התאונה (נ/2) כפי שנמסרה למשטרה מפי נהג המשאית (נתבע 1) והודעותיו לחוקרי העירייה (נ/3) עולה תמונה דומה לגבי התרחשות התאונה. עם זאת, בחקירתו הנגדית הציג הנהג גרסה שונה במעט בנוגע למספר פרטים. כך למשל סיפר, בניגוד לאמור בהודעותיו, שהופתע מכך שהתובע בא לעזור לו וכי הוא לא ביקשו לעשות כן. בנוסף, לשאלה האם הרים או הפעיל כוח עם המכולה עובר לפגיעה השיב נחרצות בשלילה אך חזר בו כשהוצגה בפניו הודעתו במשטרה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 17-19).
5. בשל הסתירות ושינוי הגרסאות שנתגלו בעדותו של הנתבע 1 במהלך חקירתו הנגדית, מצאתי להעדיף את גרסתו כפי שהובאה בהודעות שמסר בסמוך לקרות האירוע. הודעות אלו עולות בקנה אחד עם גרסת התובע ומציירות תמונה ברורה באשר להתרחשות.
תמצית טענות הצדדים
6. לטענת התובע, ממסכת העובדות כפי שהוצגה בפני בית המשפט, מתחייבת המסקנה כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. לגישתו הצטרפו, תוך הבאת נימוקים ואסמכתאות משפטיות, גם הנתבעים 4-7. עיקר טענתם היא כי ניצול הכוח המיכני של המשאית הוא שהביא לתאונה ולפיכך האירוע נכנס בגדרו של החוק.
7. הנתבעים 1-3 טענו מצידם, כי אין המדובר בתאונת דרכים וכי התובע אינו מי ש"נפגע" "עקב השימוש ברכב מנועי" כמשמעות המונחים בחוק, כיוון שמדובר בהינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך פריקת המטען, כשהרכב עומד. מכאן שהחזקה הממעטת של פריקה גוברת. בנוסף ולחילופין, אין המדובר לטענתם בשימוש בכוח מכני של המשאית, שכן נפילת המכולה על התובע אינה קשורה סיבתית לכוח המכני. לגישתם, לא השימוש במשאית הוא אשר גרם להחלקת המכולה על התובע, כי אם ביצוע פעולות ידניות על ידי התובע ובכלל זה הפעלת כוח פיזי ושימוש אלים במגרפה בתוך המכולה ומחוצה לה.
המסגרת הנורמטיבית
8. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" בזו הלשון:
" 'תאונת דרכים'- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודי המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".