פסק דין המחייב את חמאס לשלם לנפגע בפיגוע ולבני משפחתו פיצוי כולל של 5.4 מיליון ש"ח

• כללי

1. עניינה של התביעה הוא פיגוע, שארע ביום 27.8.98, ברחוב אלנבי, בעיר תל אביב (להלן – "הפיגוע").
2. התובע 1 (להלן – "התובע") – יליד XX.X.1970 (שהיה בן 28 פחות מספר ימים בעת הפיגוע) – שהה באותה השעה בA  , אותו הפעיל, ברחוב אלנבי, בו ארע הפיגוע. הוא ראה בעיניו את מראות הזוועה אשר נלוו לאותו הפיגוע.
3. בעקבות הפיגוע, נפצע התובע, ונכנס להלם. הוא פונה לבית החולים תל השומר, ושם אושפז במשך יומיים, במצב של הלם וחוסר יכולת להגיב לסביבה. התובע אובחן כסובל מהפרעה פוסט טראומטית, בעקבות הפיגוע, וכתוצאה מכך נגרמו ליקויים בתפקודו היומיומי, משפחתי, הורי ותעסוקתי. מכאן, התביעה שהוגשה בפניי.
4. לטענת התובעים, בהתאם לפרסומי העיתונות באותם ימים, המחבל שהתאבד, עשה זאת מטעם ארגון החמאס, והארגון קיבל על עצמו את האחריות לפיגוע.
5. הנתבעת 1 בתיק זה היא – הרשות הפלסטינית. כנגד הנתבעת 1 הוקפאו ההליכים, בהסכמה, עד לקבלת פסק הדין כנגד החמאס כך הוסכם בדיון ביום ב חשוון תשע"ד (6.10.13), בו נכח וטען ב"כ הרש"פ, עו"ד ארנון, ולאחריו הצהיר עו"ד אברהמי, ב"כ התובעים, כדלקמן:

"בתשובה לטענת חברי עו"ד ארנון כי יש חשש שתהיה סתירה בין פסק הדין שיתן בימ"ש זה היום או מחר בעניין החמאס לבין פסק הדין העתידי כנגד הרש"פ אני עונה שהצדדים אינם אותם צדדים ואין חשש שתהיה סתירה בין פס"ד בין החמאס לבין פס"ד נגד הרש"פ.

כדי שלא תהיה סתירה, אני מסכים שאם יסתיים התיק נגד הרש"פ באחריות לטובתי ויתנהל דיון בנושא גובה הנזק, פסק הדין שיתן היום בעניין החמאס לא ישמש ראיה ולא יחייב את בית המשפט. לכן גם אם תהיינה תוצאות מספריות שונות, זה על דעתי ובהסכמתי."

6. על כן, ההכרעה השיפוטית כעת תתמקד באחריותו של הנתבע 2 לפיגוע נשוא כתב התביעה שבפניי.
7. הנתבע 2 – הוא ארגון החמאס (להלן – "הנתבע" או "החמאס"). הארגון לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב להליך.

• תמצית ההליכים בתיק זה

8. כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 22.3.07.
9. התיק היה, תחילה, בטיפולו של כב' השופט (היום הנשיא) אהרן פרקש, ועל פי החלטת הנשיאה דאז, כב' השופטת מוסיה ארד, מיום כא באלול תשס"ח (21.9.2008), הועבר התיק אליי – יחד עם עשרות תיקים אחרים של תביעות נגד הרש"פ והחמאס. בתיקים הללו קוימו קדמי משפט והנחיות להגשת ראיות, שלא כאן המקום לפרטם.
10. בתיק זה, הגיש ב"כ התובעים בקשות רבות מספור לדחיית הדיון, עקב אי קבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי, בדבר גובה נכותו.
11. לאחר קבלת החלטת הביטוח הלאומי בדבר גובה נכותו, הוסיף ב"כ התובעים והגיש בקשות רבות לדחיית הדיונים, וזאת לשם קבלת החלטה בערעורים שהגיש על אותה החלטה של המוסד הביטוח הלאומי בוועדות הרפואיות השונות, ולאחר מכן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב- יפו.
12. התובע קיווה כי יהיה בהחלטות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, כדי לתמוך בטענותיו בהליך הנוכחי, וכי ניתן יהיה להתבסס על קביעת נכות גבוה יותר מזו שנקבעה לו (בלשונו, פעמים רבות בבקשותיו: "על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע לתובע פיצויים מהחמאס על פי גובה נכות הגבוה מזה הקבוע לתובע כיום"), ועל כן, הייתה בקשתו להמתין עד לקבלת תוצאות סופיות של הערעורים שהגיש. בהעדרו של הצד שכנגד, לא הייתה התנגדות לבקשות אלו, והן התקבלו.
13. ביום 28.2.18, הסתיים ההליך בבית הדין האזורי לעבודה, בפסק דין הדוחה את בקשת התובע לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי. התובע בחר שלא להגיש ערעור נוסף על החלטה זו, וההליך[ מבחינתו, בתיק שבפניי, היה רק אז, בשל להכרעה.
14. ביום 28.5.18, התקיים דיון הוכחות נוסף בתיק, ובעקבותיו, הגיש ב"כ התובעים, עו"ד חגי אברהמי, סיכומים ביום 28.6.18 (להלן – "הסיכומים"), ולאחר החלטתי מיום 8.7.18, הוגשו על ידו סיכומים מתוקנים ביום 31.7.18 (להלן – "הסיכומים המתוקנים").