פתיח
1. עניינו של תיק זה במחלוקת על מספר ימי החופשה שרשאי היה התובע לפדות עם סיום עבודתו בשירות המדינה.
2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר יעקב ברגר, משנה לנציב שירות המדינה.
3.
להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו:
א. התובע, ד"ר משה משיח, מומחה ברפואת עיניים ובמינהל רפואי, החל עבודתו בשירות המדינה בשנת 1971 וביום 23.7.89 מונה כמנכ"ל משרד הבריאות, תפקיד אותו מילא עד יום 14.1.93.
ב. תנאי עבודתו של ד"ר משיח, בעת כהונתו כמנכ"ל משרד הבריאות, היו בהתאם לדירוגו המקצועי ותוך שמירת זכויותיו הפנסיוניות והאחרות כעובד מדינה קבוע (נספח ב' לכתב התביעה), בהתאם לחוברת תנאי שירות שהוצאה על ידי נציבות שירות המדינה (נספח ב' לתצהירו; להלן -
מסמך תנאי השירות). בין היתר הובהרו במסמך זה הדברים הבאים (סעיף 4):
"במידה ועומדת לזכותו יתרת חופשה שנתית שלא ניצל, הוא זכאי לפדיון חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית... יש להדגיש שחוק חופשה שנתית חל על המנהל הכללי כמו על כל עובד אחר ועליו להקפיד איפוא לצאת לחופשת מנוחה כנדרש בחוק. מנהל כללי שלא יצא לחופשה אפילו במכסת המינימום השנתית הנדרשת בחוק (שבעה ימי חופשה), יימחקו ימים אלה מיתרת ימי החופשה העומדים לזכותו.
מנהל כללי המבקש לצבור ימי חופשה מחמת אי יכולת לנצל את המכסה עקב צרכי העבודה, יפנה בעניין זה לנציבות שירות המדינה אשר תאשר את הצבירה בכפוף להוראות החוק" (ההדגשה אינה במקור).
ג. בהתאם לאמור במסמך תנאי השירות פנה ד"ר משיח, ביום 5.1.92, לנציבות שירות המדינה בבקשה לאשר לו את
"צבירת כל ימי החופש העומדים לרשותי... (נכון לאותה עת - 134.5 ימים - ס.ד.מ)
ובהמשך גם ימי החופשה הנוספים שיצטברו לזכותי בהמשך" (נספח ג' לתצהירו, כן ראו את ת/1). בקשתו נענתה בהתייחס לימי החופשה שנצברו לזכותו עד אותו מועד, אך הודגש בפניו כי במידה ויהיו ימי חופשה בלתי מנוצלים נוספים בעתיד, עליו לפנות מחדש מדי שנה (נספחים ד' ו - ה' לתצהירו).
ד. ביום 15.1.93, מייד עם תום כהונתו כמנכ"ל משרד הבריאות, מונה ד"ר משיח למנהל בית החולים "וולפסון" (להלן -
בית החולים), תוך המשך יחסי עובד - מעביד בינו לבין המדינה. אין חולק כי בתפקידו זה נשמרו לו תנאי עבודתו הקודמים, כפי שנהגו בעת שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות (מכתב נציב שירות המדינה מיום 26.12.96, נספח ח' לתצהיר ד"ר משיח; סעיף 6 למסמך תנאי השירות).
ה. ביום 28.1.93 פנה ד"ר משיח פעם נוספת לנציבות שירות המדינה, וביקש כי יתאפשר לו - עם סיום תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות - לפדות מחצית מימי החופשה שנצברו לזכותו. לחלופין ביקש אישור לצבירת כל ימי החופשה העומדים לזכותו נכון ליום 31.3.93, היינו 185.5 ימים, וזאת "
עד לאותו מועד שיעלה בידי לנצלם" (נספח ו' לתצהירו).
ו. התשובה שקיבל הייתה כי אין אפשרות לאשר פדיון חופשה כל עוד לא נותקו יחסי עובד - מעביד, ועם זאת
"אנו ערים לכך כי עקב היותך המנהל הכללי של משרד הבריאות לא היה באפשרותך לנצל את 185.5 ימי החופשה שלזכותך כיום, על כן אנו מאשרים כי הנך רשאי לנצל ימים אלה עד לסיום עבודתך בשירות המדינה" (מכתב מר חיים שני, מנהל תחום הפרט בנציבות שירות המדינה, מיום 9.2.93; נספח ז' לתצהיר התובע; להלן -
אישור הנציבות).
בהתאם, התווסף לדו"ח מאזן חופשותיו של ד"ר משיח, כפי שהועבר לידיו על ידי המחלקה למשאבי אנוש של בית החולים מדי שנה, ואשר כותרתו הינה
"להלן חשבון ימי חופשתך ומספר ימי החופשה אשר עליך לנצל בשנה המסתיימת ב - ..." - משפט המציין מפורשות כי עומדים לרשותו 185.5 ימי חופשה נוספים כ"
צבירה מאושרת" (נספחים י"א ו - י"ב לתצהירו).
ז. במהלך תקופת כהונתו כמנהל בית החולים, לא פנה ד"ר משיח בבקשות כלשהן המתייחסות לימי חופשתו.
ח. ביום 31.1.07 פרש ד"ר משיח לגמלאות לאחר שהגיע לגיל פרישת חובה. במועד זה עמדו לזכותו 289.5 ימי חופשה לא מנוצלים, אותם ביקש לפדות. במענה לבקשה זו הבהירה נציבות שירות המדינה את הדברים הבאים (נספח י' לכתב התביעה):
"בהתאם לאמור במכתבו של מר חיים שני מיום 9.2.1993 היה על ד"ר משיח לנצל את 185.5 הימים אותם צבר עד לסיום עבודתו במדינה. למרות אי ניצול ימי החופשה הנ"ל ולפנים משורת הדין, אנו מאשרים בהתאם לפסקה 17.164 לתקשי"ר דמי פדיון של 140 ימי חופשה בגין כל תקופת שירותו".
בהתאם, נפדו לזכות ד"ר משיח - בתלוש השכר של חודש נובמבר 2006 - 140 ימי חופשה, בסך כולל של 101,473 ש"ח. במסגרת התביעה שלפנינו הינו עותר לפיכך לקבלת פדיון בגין 149.5 ימי חופשה נוספים (בסיכומיו צמצם את דרישתו ל - 136.5 ימים, לאחר חישוב מדויק יותר של ימי החופשה שנצברו לזכותו בשנות עבודתו בבית החולים).
התשתית העובדתית
4. ד"ר משיח העיד כי טרם מינויו לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות כיהן כמשנה למנכ"ל וכראש שירותי האשפוז במשרד הבריאות, והמשיך למלא תפקידים אלה גם לאחר מינויו כמנכ"ל. לדבריו,
"כתוצאה ישירה מכך העומס שהיה מוטל על כתפיי היה כה רב, שלא יכולתי לנצל את כל מכסת ימי החופשה המגיעים לי..." (סעיף 7 לתצהירו; כן בעמ' 3 לפרוטוקול).
5. ד"ר משיח העיד כי גם בתפקידו כמנהל בית החולים הוטל עליו עומס עצום, בין היתר בשל כך שזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הופסקה עבודת אחד מסגניו והוא החליט שלא למנות לו מחליף. לדבריו,
"העסקת סגן אחד בלבד חסכה מיליוני שקלים לבית החולים משך תקופת כהונתי מחד, אך מאידך הטילה עליי, כמובן מאליו, עומס רב ביותר" (סעיף 17 לתצהירו). לאור זאת, ונוכח תפקידים נוספים שנטל על עצמו כדי לחסוך בכספי הציבור, לא התאפשר לו - גם בתפקיד זה - לנצל את מכסת ימי חופשתו.