1. השאלה העומדת לפתחנו היא, האם התובע הוא בגדר "
חושף שחיתויות" והאם
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 חל בעניינו.
2. התובע (להלן -
התובע וגם
חזות) החל לעבוד בנתבעת 1 (להלן -
הרכבת) מיום 8/9/1996 ופוטר ביום 17/10/04.נ
3. התובע טוען, כי הנתבעים התנכלו לו, עקב כך שחשף שחיתויות, והתנכלויות אלה הביאו בסופו של דבר לפיטוריו ביום 17/10/2004. פיטוריו נעשו בחוסר תום לב בוטה ומשיקולים זרים ופסולים, כחלק ממסע נקמה אישי כלפיו על שגילה שחיתויות וניסה להבחר לועד עובדי הרכבת. ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע נתקבלה על בסיס "נ"ג תלונות" לכאורה אשר מלבד כ-5 דו"חות איזוטריים (ומומצאים) מעולם לא הוצגו בפני התובע, עובר להזמנה לדיון בעניינו ולגביהן לא הגיב ולא נתן את הדין במסגרת הליך מינהל תקין ובניגוד להסכם הקיבוצי החל בעניינו. מדובר במספר רב של תלונות, אשר נערמו לכאורה על שולחן הממונים על התובע בפרק זמן של 18 חודשים, מאז החל התובע לחשוף שחיתויות ותוך כדי ניהול ההליך המשפטי בין הצדדים.
4. הנתבעים טוענים, כי התובע הוא אדם אלים ומסוכן, הפורק כל עול, אינו נשמע לממונים עליו, עובר עבירות בטיחות, מאיים באיומים פיזייים על עובדים. כנגד התובע הוגשו 40 תלונות על ידי 22 אנשים שונים. במקביל וללא שום קשר, העלה התובע מספר טענות בפני מבקר הפנים ועוזרו, אשר נבדקו ומיעוטן, החסר השלכות פרסונאליות, נמצא מוצדק. התובע פוטר בהליך תקין. בראשית ניתנה לתובע הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת הבירור השניה, אך התובע לא שעה כן, כאשר התחלה ולא הציג אישורים רפואיים מבעוד מועד. בהמשך קיבל התובע הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת השניים וכך עשה באריכות רבה, וועדת השניים החליטה לפטר את התובע בהליך תקין, ומשיקולים ראויים.
5.
מכון קונקורד,
לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל, ביקש להצטרף כידיד בית המשפט בתביעה שלפנינו, ולהתיר לו להגיש טיעון סדור בכתב, המפרט את הנורמות מן המשפט הבינלאומי החלות בסוגיות העקרוניות המתעוררות בתביעה. מכון קונקורד מציג עצמו כמכון מחקרי אקדמי הפועל לקליטת נורמות מן המשפט הבינלאומי בדין הישראלי וחברים בו מבכירי החוקרים בישראל העוסקים בחקר המשפט הבינלאומי, והוא סובר כי במסגרת התביעה שבפנינו יש חשיבות עקרונית לבחינה וליישום הכללים המחייבים מן המשפט הבינלאומי, ועל כן רואה הוא לנכון להעמיד לרשות בית הדין את מומחיותו ולהציג לפניו את כללי המשפטי הבינלאומי החלים בעניין. בהחלטתנו מיום 12/10/2006 (בתיק בש"א 2760/06) החלטנו לצרף את מכון קונקורד - כ"ידיד בית המשפט", זאת משבית הדין פותח דלתותיו בעניינים עקרוניים לארגונים, להם יכולה להיות נגיעה לנושא ההליך.
6. התובע עותר בתביעתו המתוקנת למתן צו המורה על השבתו לעבודתו ברכבת, ולחילופין מבקש הוא לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לו את הסכומים הבאים:
(א) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך השווה ל-24 משכורות חודשיות X 6,653 ש"ח בממוצע לחודש, ובסך הכל 159,672 ש"ח;
(ב) פיצויים ע"פ סעיף 33י(2)
לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 בסך 30,000 ש"ח;
(ג) פיצויים ע"פ סעיף 33י"א
לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 בסך 30,000 ש"ח;
(ד) פיצויים בגין נזק לא ממוני ע"פ סעיף 3א(1)
לחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) - בסך 150,000 ש"ח או סכום שייראה לבית הדין בנסיבות העניין;
(ה) פיצויים לפי סיעף 10(א)
לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 עד 50,000 ש"ח.
(ו) להשיב לתובע את הפרשי השכר על אותם חודשיים בהם הורד לדרגת חצרן ומתדלק.
7. התובע התקבל לעבודה כקושר קרונות ברכבת (עתק). בחודש פברואר 1999 בעבודתו כעתק נפגע התובע בתאונת עבודה ושהה שנה וחצי בחופשת מחלה עקב אשפוזים וטיפולים. כששב מחפשת המחלה הוצב התובע כפקח נייח (בתחנה) עקב מגבלותיו הרפואיות.
8. במהלך חודש יולי 2000 שובץ התובע לתפקיד מנהל משמרת בתחנת הרכבת בנהריה במשך כשנה וחודשיים. בחודש 10/2001 שובץ התובע בתפקיד פקח נייד (כרטסן ומפקח רכבת בשעת נסיעה). בתפקידו כפקח נייד נחשף התובע לסדרת אירועים קשים כגון התאבדויות עובדי אורח, תאונות דרכים, נפילת עובדת מהרכבת. עקב אירועים אלה סבל התובע מהתמוטטויות פיזיות וביום 15/5/2002 הובהל לבית חולים אסף הרופא ואושרה לו חופשת מחלה בת חצי שנה. עם שובו מחופשת המחלה שובץ התובע כמנהל תחנות מחליף, בתחנות: תחנת "השלום" בת"א, תחנת נהריה, תחנת בת גלים ותחנת בנימינה. בתחילת שנת 2003 הועבר התובע למחלקת מבצעים, אך עבודתו במקום זה הופסקה, והוא שובץ לתפקיד פקח נייד.
בקשת התובע לקיום בחירות והתמודדותו לועד העובדים ותלונות שהגיש נגד חברי ועד וממונים וכן תלונות שהוגשו נגדו
9. בתחילת שנת 2003 נכח התובע לדעת, כי כארבע וחצי שנים לא נערכו בחירת לועד עובדי מרחב צפון של הרכבת, וכל זאת בניגוד לתקנון ועד העובדים, המחייב עריכת בחירות כל שלוש שנים. התובע הסב תשומת לבם של העובדים לכך שלא נערכו בחירות. התובע גם ביקש להתמודד לתפקיד חבר ועד עובדי המרחב הצפוני ברכבת ועל כן בתחילת שנת 2003 החליט להחתים עובדים על גבי טפסים מתאימים המועברים להסתדרות ולועד העובדים במרחב צפון של הרכבת (להלן -
ועד העובדים וגם
הועד) וזאת לצורך הכשרת הקרקע לרצונו להתמודד לתפקיד חבר בועד העובדים.
התובע פנה אל יו"ר הסתדרות במרחב חיפה מר יגאל כהן ומחזיקי תיק הרכבת בהסתדרות מרחב חיפה, מר דוד לוי ומר רפי מסט וביקש מהם לעשות כל שיש לאל ידם על מנת לקיים בחירות חדשות לועד העובדים. כמו כן התובע הסב תשומת לב אנשי ההסתדרות כי בקרב ועד העובדים ברכבת מכהנים חברי ועד המנועים על פי סעיף 3 לפרק כ"ג להסכם הקיבוצי ותקנון ההסתדרות מלכהן כחברי ועד, בשל תפקידי הניהול בם הינם מכהנים או בהיותם ממוני כח אדם. התובע ציין בפני אנשי ההסתדרות את האנשים הבאים: מר שאול עוקיש, המכהן כיו"ר ועד עבדי הרכבת במרחב הצפוני ובמקביל משמש מר עוקיש כממונה הרווחה הארצי, מר אורי בן-שאול המכהן כחבר ועד ובמקביל משמש בתפקיד ניהולי בכיר כמפקח תנועה ארצי ומר סמי כהן המכהן כחבר ועד ובמקביל משמש בתפקיד ניהולי בכיר. עקב פנית התובע להסתדרות ותלונותיו החלו חברי ועד סקציית תנועה בועד העובדים להשפיל את התובע ולהתנכל לו על מנת לסכל את התמודדותו לכהונת חבר ועד העובדים.
10. ביום 2/2/2003 הגיש התובע תלונה נגד חבר הועד, מר אלי חרמון, בעניין קללות וגידופים שספג ממנו (ר' נספח ה/1 לתצהיר התובע מיום 28/10/2004 מוצג מב/1 שהוגש במסגרת הבקשה למתן צו עשה זמני, בתיק בש"א 3607/04). בתחילת חודש אפריל 2003 פנה התובע אל מר שאול עוקיש ומחה בפניו על כך שהועבר ממחלקת "מבצעים" למחלקת "תנועה", עוד ציין בפני מר עוקיש, כי אין זה ראוי שעובדים בתפקידי ניהול בכיר יכהנו כחברי ועד, בניגוד להסכם הקיבוצי ולתקנון ההסתדרות והדגיש בפני מר עוקיש, כי הוא (מר עוקיש) מצוי במצב של ניגוד עניינים, משום שהוא משמש כיו"ר ועד העובדים וכן כממונה על יחידת הרווחה. כתוצאה מדברים אלה שאמר, החל מר עוקיש לגדף את התובע ולקללו. ביום 3/4/2003 הגיש התובע תלונה למנכ"ל הרכבת, בה התלונן על גידופיו וקללותיו של מר עוקיש. עוד ציין במכתבו כי כל מה שקרה לו בשלושת החודשים האחרונים, קרה רק משום שדרש לבצע בחירות לועד הצפוני לאחר ארבע וחצי שנים, שלא בוצעו בחירות. בנוסף הגיש התובע ביום 4/4/2003 תלונה למשטרת ישראל, נגד מר עוקיש, בעניין העלבה ואיום (ר' נספחים ה/2 ו-ה/3 לתצהירו של התובע - מוצג מב/1).
11. ביום 7/4/2003 שלח התובע מכתב תלונה למנכ"ל הרכבת, מר יוסי שניר. העתק מהמכתב שלח התובע גם לגורמים הבאים: שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, מבקר המדינה, מר גולדברג, מבקר הפנים של הרכבת, מר דני גרנות, מזכיר ההסתדרות החדשה, מר אמיר פרץ ולמחלק ההונאה במשטרת ישראל.