פסק-דין בתיק תע"א 4290-09

1.          האם זכאי התובע לגרור ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו בנתבעת 1 לעבודתו בנתבעת 2, ולקבל את פדיון ימי המחלה הללו מהנתבעת 2, עם פרישתו לגמלאות?

הרקע העובדתי

2.          התובע הועסק ע"י הנתבעת 1, אורט ישראל, במגוון תפקידים החל משנת 1972.  ביום 1.9.92 יצא לחופשה ללא תשלום מעבודתו באורט והחל לעבוד בנתבעת 2, מדינת ישראל - משרד החינוך, בתפקיד מפקח השתלמויות. בתחילה הועסק התובע במשרד החינוך בחוזה מיוחד, תוך שהוא שוהה בחופשה ללא תשלום מעבודתו באורט. ביום 2.4.95 הודיע התובע לאורט במכתב (נספח ב' לכתב התביעה) על החלטתו להפסיק עבודתו באורט באופן סופי. החל מיום 23.7.94 הועסק התובע במשרד החינוך כעובד קבוע בכתב מינוי, עד למועד פרישתו לגמלאות, ביום 30.11.08.

3.          עם פרישתו לגמלאות שולם לתובע, בין היתר, פדיון ימי מחלה בסך כולל של 94,924.85 ש"ח בגין תקופת עבודתו במשרד החינוך בלבד.  עם זאת, התובע לא קיבל ממשרד החינוך פדיון מחלה בגין ימי מחלתו הבלתי מנוצלים מתקופת עבודתו באורט, ותביעתו נסבה על זכותו לגרירת ימי המחלה מאורט למשרד החינוך, ולפדיונם של ימי המחלה הללו על ידי משרד החינוך עם סיום עבודתו במשרד. 

4.          הזכות לגרירת ולפדיון ימי מחלה ממעסיק למעסיק הוסדרה בתקנון שירות עובדי ההוראה. זכות זו מוקנית לעובדים המדורגים בדירוג עובדי ההוראה בלבד, אשר לא קיבלו פיצויי פיטורים מהמעסיק הראשון עת עברו לעבוד עבור המעסיק השני. אין חולק כי בעבודתו באורט דורג התובע בדירוג המח"ר.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 17.5.11 הצהיר בא כוח התובע כי אין למרשו טענה לפיה צריך היה להיות מדורג בדירוג עובדי ההוראה ולא בדירוג עובדי המח"ר (עמ' 5 ש' 10 לפרוטוקול). עם זאת, התובע עמד על יתר עילות התביעה המקימות לו את זכותו הנטענת לגרירת ולפדיון ימי המחלה, למרות שלא היה עובד הוראה.

5.          בין היתר, וכפי שיפורט להלן, הסתמך התובע על כך שבסמוך לאחר שהודיע לאורט על התפטרותו מעבודתו בה, ניתנו לו על ידי גורמים באורט ובמשרד החינוך הבטחות וגם שני אישורים בכתב, העוסקים בימי המחלה הבלתי-מנוצלים שצבר בעבודתו באורט:

האישור האחד, מיום 3.4.95 (נספח ג' לכתב התביעה), נחתם בידי גד בלזר, ראש מדור במחלקה למשאבי אנוש באורט, ונאמר בו כי בתקופת עבודתו של התובע באורט הצטברו לזכותו 491 מתוך 622 ימי מחלה.

•          האישור השני, מיום 24.5.95 (נספח ה' לכתב התביעה), נחתם על ידי התובע ועל ידי "אורט ישראל", ונאמר בו כך:

          "1. אנו מורשים בשם הבעלות המעבירה אורט ישראל, מאשרים בזאת כי מר אהוד מרגולין... (להלן המורה) הועסק בבעלותנו במערכת ללימודי מבוגרים של מוסדנו מיום 18.2.1972 עד יום 5.11.1992 וצבר אצלנו ביום עזיבת העבודה 491 ימי מחלה כמפורט להלן:...

2. בהתאם להסכם בין המעסיקים לארגוני המורים, יהיה המורה זכאי לקבל את תמורת ימי המחלה שנותרו לו במקום עבודתו הקודם בהתאם לכללים שנקבעו. אישור זה משמש אפוא הסכמה בלתי חוזרת להעביר למקום העבודה הנוכחי, לפי תביעת המורה, את תמורת ימי המחלה.

3. הננו לאשר בזאת כי המורה הנ"ל לא קיבל מאיתנו פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו זו".

אין חולק כי שני האישורים הועברו על ידי התובע למשרד החינוך והוכנסו לתיקו האישי.

6.          כאמור, כשפרש התובע מעבודתו במשרד החינוך בשנת 2008 וקיבל ממנו פדיון ימי מחלה, ציפה לקבל פדיון גם עבור ימי המחלה שנגררו לזכותו מעבודתו באורט. עם זאת, ובניגוד לציפייתו זו של התובע, הודע לו במכתבה של שולמית לוי (חכם), מרכזת בכירה במשרד החינוך (מכתב מיום 7.1.09, נספח ו' לכתב התביעה) כי:

          "הננו להודיעך כי פנינו לרשת אורט בנושא שיפוי ימי המחלה לתקופת עבודתך במסגרתם, על סמך טופס אישור הבעלות המעבירה מתאריך 24.5.95...

          מר דן שקד, מנהל מחלקת עובדי הוראה ברשת אורט, הודיע לנו טלפונית כי בתקופת עבודתך באמצעות רשת אורט שולמה משכורתך בדירוג המח"ר.

          בהתאם לאמור לעיל ומאחר וההסכם הקיבוצי לגרירת ימי מחלה נחתם בין המעסיקים וארגוני המורים, לא ניתן להחילו על עובדים שהועסקו בדירוג המח"ר.