תע"א
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
3782-06
07/08/2011
|
בפני השופט:
מיכל אריסון-חילו
|
- נגד - |
התובע:
כבהא אחמד איברהים עו"ד אחמד פ. מסאלחה
|
הנתבע:
1. מועצה מקומית בסמ"ה 2. מדינת ישראל - משרד הפנים
עו"ד מוחמד כבהא עו"ד טל גולן מפרקליטות מחוז חיפה אזרחי
|
פסק-דין |
השופטת מיכל אריסון חילו
1. התובע,
מר כבהא אחמד איברהים, שימש כראש המועצה המקומית בסמ"ה בשנים 2001 - 2005. בתביעה אשר הגיש כנגד המועצה המקומית בסמ"ה (להלן -
המוצעה) ומדינת ישראל- משרד הפנים, עותר הוא לקבל הפרשי פיצויי פרישה, להם הוא זכאי לטענתו.
2. במסגרת סקירת הדו"חות הכספיים של המועצה, מצאו רו"ח המבקרים כי בשנת 2004, המועצה שילמה סך של 81,970 ש"ח לרו"ח עלא גנטוס, עבור עבודות יעוץ וליווי פיננסי.
3. הועדה לחיוב אישי, באגף לביקורת ברשויות המקומיות במשרד הפנים (להלן -
הועדה לחיוב אישי) הזמינה את התובע ואת גזבר המועצה לשימוע בפניה, ולאחר קיום השימוע המליצה הועדה לחיוב אישי לחייב את התובע, בתפקידו כראש המועצה, ואת גזבר המועצה מר שי בקנרוט, כל אחד מהם בתשלום מחצית הסך של 81,970 ש"ח לקופת המועצה, בגין תשלום שלא כדין לרו"ח גנטוס עבור ייעוץ וליווי פיננסי.
4. מנכ"ל משרד הפנים העביר לשר הפנים את המלצת הודעה לחיוב אישי. שר הפנים החליט, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 189
לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1951 (להלן -
צו המועצות המקומיות (א)), להטיל על התובע חיוב אישי ולהשיב למועצה סך 40,985 ש"ח - מחצית הסכום ששולם לרו"ח גנטוס, כך גם החליט בעניין גזבר המועצה.
5. בעקבות החלטת שר הפנים, הורה הממונה על המחוז במשרד הפנים ביום 13.3.2006 לחשב המלווה של המועצה לקזז לאלתר סך של 40,985 ש"ח מכל סכום העומד לזכות התובע.
6. עם פרישתו היה התובע זכאי לפיצויי פרישה והמועצה קיזזה מסכום פיצויי הפרישה סך 40,985 ש"ח, הסכום עליו הורה שר הפנים. בתביעתו עותר התובע לחייב את המועצה לשלם לו סך 40,985 ש"ח היינו - החלק בפיצויי הפרישה שקוזז.
עיקר טענות התובע:
7. התקשרות המועצה עם רו"ח גנטוס היתה כדין ועל המועצה לשלם לו עבוד השירותים שסיפק לה. גלגול מחצית חובה של המועצה על התובע, הינה בגדר עשיית עושר ולא במשפט, ועל כן על המועצה לשלם לתובע את יתרת פיצויי הפרישה שקוזזו בסך 40,985 ש"ח.
8. חוזר המנכ"ל 6/2008, עליו נסמכת המדינה בתביעתו של התובע, הוצא ביום 24/8/2008 ואילו החלטת הועדה לחיוב אישי ניתנה ביום 28/2/2005, היינו שלוש שנים בטרם צאת חוזר המנכ"ל; משכך לא ניתן להסתמך על חוזר המנכ"ל, למעט על סעיף 13 לחוזר המנכ"ל, הקובע כי בהתחשב בהימנעות משרד הפנים להפעיל את סמכות החיוב האישי עד כה, הוצאה שלא כדין, שבוצעה קודם למועד נוהל זה, תהווה עילה לחיוב אישי במקרים חריגים בלבד.
9. לכל הדוגמאות שמובאות בחוזר המנכ"ל בעניין חיוב אישי מכנה משותף והוא שכל הפעולות גורמות לפגיעה בהכנסה של הרשות - מה שלא מתקיים בעניינו של התובע.
10. סעיף 189 לצו המועצות המקומיות (א) קובע כי ככל שהחוב לא נפרע במועד הקבוע, תתבע אותו המועצה במשפט. בענייננו לא הוגשה כל תביעה כנגד התובע, אלא המועצה קיזזה סך 40,985 ש"ח מפיצויי הפרישה של התובע וקיזוז זה נעשה שלא כדין. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם מסורה לבית הדין ואין הסמכה כזו לשר הפנים או לממונה על המחוז.
עיקר טענות הנתבעות
:
11. לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה שבפנינו, אלא לבג"ץ, זאת מן הטעם שטענת התובע היא, למעשה, כנגד החלטת הועדה לחיוב אישי במשרד הפנים, אשר המליצה לחייב את התובע - ראש המועצה ואת גזבר המועצה בסך 81,970 ש"ח, כאשר הומלץ שכל אחד מהם ישא במחצית הסכום.
12. אין מדובר בענייננו בעשיית עושר ולא במשפט, החיוב האישי שהוטל על התובע ועל גזבר המעוצה נעשה מכוח הוראת חוק מפורשת והיא סעיף 189 לצו המועצות המקומיות (א) והמועצה קיבלה את הכספים על פי זכות שבדין. כך גם לא נמצא כל פגם בהחלטת הועדה לחיוב אישי.
13. חוזרי המנכ"ל באים רק להבהיר ולבאר את סמכות משרד הפנים, הקיימת על פי הוראת סעיף 189 לצו המועצות המקומיות (א), ולא להפחית ממנה. חוזר המנכ"ל משנת 2008 אינו החוזר הראשון בנושא זה והינו רק חוזר אשר מעדכן חוזרים קודמים שיצאו זמן רב לפני ההחלטה בעניינו של התובע.
14. הדרך בה נגבה חובו של התובע הינה כדין. סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר מתיר למעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרת חוב הקיימת לו, כאשר חדל העבד לעבוד אצל המעסיק. כמו כן ניתן היה לנכות את החוב גם באמצעות הוראת סעיף 25(א)(4) לחוק הגנת השכר המאפשרת ניכוי סכום שהוטל כקנס משמעת, בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק משכרו של העובד.
דיון והכרעה:
15. אדון תחילה בטענת הנתבעות, לפיה בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.