תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
3649-10
12/05/2011
|
בפני השופט:
אורנית אגסי
|
- נגד - |
התובע:
נטלי סוויסה עו"ד אלדד אוחיון
|
הנתבע:
1. סליו ישראל בע"מ 2. אופנה צרפתית לגבר בע"מ
עו"ד יובל יניא חן מר - קיא
|
פסק-דין |
1. לפנינו תביעת התובעת, נטלי סוויסה (להלן:
"התובעת") כנגד נתבעת 1: סליו ישראל בע"מ וכנגד נתבעת 2: אופנה צרפתית לגבר בע"מ (להלן: "
הנתבעת"), הראשון אינו אלא שמה הקודם של הנתבעת 2 אופנה צרפתית לגבר לפיכך בפנינו נתבעת אחת בלבד.
התובעת עבדה אצל הנתבעת בשתי תקופות: התקופה הראשונה מחודש 08/2005 עד 23/072007 (להלן: "
התקופה הראשונה") והתקופה השנייה 12/03/08 עד חודש 11/2009 (להלן: "
התקופה השנייה")
2. טענתה המרכזית של התובעת הנה כי היא פוטרה על ידי מעסיקתה הן בתום התקופה הראשונה והן בתום התקופה השנייה. לטענתה, במהלך עבודתה לא שולם לה פדיון ימי חופשה מלא ולא החזר הוצאות נסיעה עבור "נסיעות מיוחדות", כמפורט להלן, במסגרת עבודתה. לבסוף טוענת התובעת כי מנהליה נהגו בה בזלזול ואחד מהם אף נהג לקרוא לה בשמות גנאי בפני לקוחות ועובדים.
הסעדים אותם היא תובעת הנם: פדיון חופשה, הפרשי נסיעות (החזר דמי נסיעות מיוחדות), דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ועוגמת נפש, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע.
3. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת היא שהתפטרה בתום כל אחת מתקופות ההעסקה לפיכך אין היא זכאית לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת, שאר התשלומים המגיעים לה שולמו במועדם ובמלואם. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת היתה עובדת מוערכת שזכתה ליחס הוגן כשאר עובדי הנתבעת וכי הטענות בדבר כינויי גנאי הן שקריות.
4. העידו בפנינו מטעם התובעת, התובעת בעצמה ובן זוגה מר לגבס. מטעם הנתבעת העידו גב' מירי שיטרית, מנהלת אזור בנתבעת בתקופה השניה מר מיכה אברבוך מנהל סניף בנתבעת בתקופה השניה וגב' קרין חנסב המעניקה שירותי חשבות שכר לנתבעת.
5.
ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין:
א. התובעת עבדה אצל הנתבעת שתי תקופות כאמור 08/2005-23/07/2007 ולאחר הפסקה בת 7 חודשים וניתוק יחסי עובד מעביד שבה לעבוד בתקופה 12/03/2008-11/2009.
ב. לתובעת שולמו דמי נסיעה בתעריף "חופשי חודשי" בחודשים שבהם עבדה חודש מלא ובתעריף נסיעה באוטובוס לפי מספר נסיעות לסניף בחודשים שבהם עבדה מס' ימים מופחת.
ג. יצוין כי בסיכומיה זנחה התובעת את דרישתה לתשלום פדיון ימי חופשה לאחר שהתברר כי שולמו לה במלואם.
6.
המחלוקות בין הצדדים בהן עלינו להכריע הן:
א. האם שולמו לתובעת זכויות הנובעות מיחסי עבודה קרי דמי נסיעה עבור הנסיעות המיוחדות (לירידי מכירה, בשעות מאוחרות, לסניפים מרוחקים).
ב. כיצד הסתיימו יחסי עובד מעביד בכל אחת מהתקופות.
ג. האם התקיימו יסודות עוולת לשון הרע.
דיון והכרעה
7.
נסיעות מיוחדות
אין מחלוקת כי לתובעת שולמו דמי נסיעה קבועים על בסיס עלות נסיעה באוטובוס מביתה לסניף (בחודשים בהם עבדה ימים ספורים) או על בסיס עלות כרטיס "חופשי חודשי" (בחודשי עבודה מלאים).
התובעת טענה כי נדרשה לבצע נסיעות מיוחדות במוניות, כאשר נסעה לסניפים מרוחקים (במקום לסניף הקבוע בו עבדה, בכל אחת מהתקופות) כאשר משמרתה נגמרה בשעה מאוחר או כאשר השתתפה בירידי מכירות. דא עקא, התובעת טענה טענות אלו בעלמא, לא ציינה תאריכים בהם נדרשה לנסיעות מיוחדות (פרוטוקול ע' 11 ש' 14-19) ולא הציגה קבלות להוכחת הוצאות אלו, טענתה כי מסרה את הקבלות לסוזי (מנהלת חנות בקניון איילון) וזו האחרונה התעלמה מהם (פרוטוקול ע' 12 ש6-7) אינה אמינה בעיננו.
יתרה מזאת התובעת לא טענה בדבר מס' נסיעות משוער ולא עיגנה בנתונים תביעתה לסכום של 7000 ש"ח דווקא ולא לסכום אחר. כשנשאלה התובעת אם הסכום כולל החזר עבור הוצאות הדלק שהוציא בן זוגה כשלקח אותה לעבודה ענתה
"לא, זה לא כולל" (פרוטוקול ע' 11 ש 13) אלא שבן זוגה העיד :