פסק-דין בתיק תע"א 2880-10

רקע כללי

1.    הנתבעת הינה מפעל העוסק בייצור, מכירה והרכבה של דלתות ומשקופים.

2.    התובע הועסק בנתבעת כמתקין דלתות ומשקופים החל מיום 4.10.04 ועד להפסקת עבודתו ביום 10.8.09, בהתאם למכתב פיטורים ממועד זה.

3.    הסיבה לפיטורים ונסיבותיהם שנויים במחלוקת - בעוד התובע טוען שלא היתה כל הצדקה לפיטורים; הרי שהנתבעת טוענת כי התובע פוטר בגין שורה של עבירות משמעת, שכללו גרימת נזקים מכוונת לנתבעת במהלך תקופה שהשתרעה על פני למעלה משנה.

מכל מקום, אין חולק כי במכתב הפיטורים מיום 10.8.09 נכתב לתובע כי הוחלט על הפסקת עבודתו בעקבות שימוע שנערך לו ומכתב התראה שנמסר לו, נוכח הנזקים הרבים והמכוונים שגרם לנתבעת (ראה - נספח א' לכתב ההגנה).

4.    על רקע מחלוקת זו הוגשה התביעה שבפנינו לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת וכן לתשלום זכויות נוספות: תמורה בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה והפרשי שכר.

מנגד - הוגש כתב ההגנה המכחיש את זכאותו של התובע לכל הזכויות הנתבעות, במסגרתו אף נטענה טענת קיזוז המתייחסת לנזקים שגרם התובע במהלך תקופת עבודתו.

הכרעה

זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים

5.    נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס לסיבות לפיטורים ולנסיבותיהם וכן ביחס לשאלה האם על רקע הנסיבות הללו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, מעדיפים אנו את עמדת הנתבעת מהטעמים שיפורטו להלן. זאת, לאחר שנתיחס בקצרה למסגרת הנורמטיבית הנוגעת לנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.

6.    האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים (בחלקם או במלואם) בנסיבות המתאימות ואופן יישומה הוסדרה בסעיפים 16 ו-17 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").          

בהקשר זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי:

  "עניינים אלה [של שלילת פיצויי פיטורים מעובד בשל נסיבות פיטוריו] הוסדרו בחוק והמחוקק גילה את דעתו בנידון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ה'שלילה' כולה או מקצתה, אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי (ס' 16) או על פי שיקול דעתו של בית-המשפט ('רשאי בית-המשפט לקבוע ...') כשהוא מונחה על פי כללים של הסכם קיבוצי (סע' 17)..."

(ראה - דב"ע לח/23-3 איבון אהרון נ' בנק ירושלים לפיתוח משכנתאות בע"מ, ניתן ביום 27.7.78).

בפני בית-הדין לא נטענו טענות באשר לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים, או לקיומו של הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף בו הועסק. על כן לא הוכח כי ניתן היה להפעיל את הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים (ראה - דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ נ' ניסים יוסף, פד"ע ב' 215, וכן בג"צ 623/87 שרה שלפי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב(3) 148 (להלן: "עניין שלפי")).

משכך, רשאי בית-הדין להניח שהמדובר בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי וכפועל יוצא מכך לקבוע, מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, האם פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויי פיטורים או קבלת פיצויים חלקיים בלבד, כאשר בבוא בית הדין להכריע בסוגיה זו הוא יונחה ע"י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, כשם שנקבע בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים לאמור:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

7.    נקבע כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון"). על פי הוראות סעיף 53 לתקנון עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה יהיה צפוי לאחד מאלו:

"א.            להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום.