1.
מבוא
:
א. בפסק דין זה אנו נדרשים להכריע בשאלת זכאותה של התובעת לשוב אל משרתה כמנהלת היחידה לניהול כח אדם אצל הנתבעת - תפקיד אותו ביצעה התובעת, באופן מלא, החל משנת 2002 ועד לשנת 2005 (סמוך לאחר מועד חילופי בכירי הנהלת הבנק), ולחלופין - מתן פיצוי כספי.
ב. לשם הכרעה בשאלה זו, על בית הדין לשקול את מידת התערבותו בהחלטת הנתבע שלא להמשיך להעסיק את התובעת בתפקידה כמנהלת היחידה לניהול כח אדם, על אף שנים רבות ופוריות (קודם לתפקיד הנ"ל), שעבדה בנתבע בהצלחה רבה (עד להעברתה, כאמור, מתפקידה האחרון).
ג. הצדדים בתיק זה הודיעו על הסכמתם ההדדית שלא לחקור על התצהירים שהוגשו - וכי יסכמו בכתב על יסוד החומר שבתיק. לאור זאת לא קויים דיון להוכחות, ופסה"ד ניתן על סמך החומר שבתיק ועל סמך סיכומי הצדדים בלבד. מטעם זה גם אין מקום להתייחסות לשאלת אמינות של מי מהמצהירים בתיק.
2.
העובדות הרלוונטיות, כפי שעולה מכתבי הטענות ומסיכומי הצדדים:
א. התובעת החלה לעבוד בבנק ישראל מפברואר 1974 ועד היום נחשבת כעובדת.
ב. עד לחודש אפריל 2002 מילאה התובעת מיגוון של תפקידים במחלקת מנהל מלוות מדינה, ובמחלקת המטבע של הבנק.
ג. אין חולק כי התובעת הצליחה בתפקידים אלו וכי הייתה שביעות רצון מתפקודה. בין היתר נבחרה התובעת כעובדת מצטיינת של המחלקה בשנת 1976, ולעובדת המצטיינת של הבנק לשנים 1991-1992.
ד. בחודש מרץ 2002 זכתה התובעת במכרז לתפקיד של מנהלת היחידה לניהול כח אדם של הנתבע ובתום שישה חודשי ניסיון, הומלץ כי היא תמשיך למלא את התפקיד. בין הממליצים נמנו: מנהל מחלקת משאבי אנוש, סגנו ואף סגנה של התובעת באותה עת, מר יוסי גרניט (אשר לימים הגיש תצהיר מטעם הנתבע במסגרת הליך משפטי זה).
ה. בתפקידה הנ"ל היתה התובעת כפופה למר אפרים גרוס.
ו. נגיד בנק ישראל בשנים אלו, ד"ר דוד קליין, היה שבע רצון מתפקודה. ועל פי סעיף 15 לתצהירו מדובר ב"עובדת מקצועית, יסודית, זריזה, מסורה נאמנה ואנושית מעין כמותה". מהעובדות המוסכמות בתיק עולה עוד כי "התובעת הוערכה על ידי ההנהלות הקודמות של הנתבע כעובדת מצטיינת".
ז. ד"ר דוד קליין יזם רפורמה ,שכללה בין היתר הקטנת תכיפות הקידומים בדרגה, הערכות שנתיות ושיחות הערכה כתנאי לקידום במקום על בסיס ותק כפי שהיה נהוג אצל הנתבע ועוד).
ח. רפורמה זו נתקלה בהתנגדות מצד ועד העובדים שנבחר בשנת 2003 (מעל לשנתיים לאחר שהתובעת נבחרה במכרז). לטענת התובעת, ייחסו של חברי הועד הפך להיות עויין כלפיה כמי שמזוהה עם הנהלת הבנק וכתומכת ביישום הרפורמה. כביטוי ליחס עוין זה, פנו ההסתדרות והועד הארצי של הבנק לבית הדין בבקשה לביטול מינויה של התובעת בטענה שהמינוי היה שלא כדין תוך הפרת חוקת העבודה.
ט. ביום 6.7.04 מחק בית הדין את הבקשה על הסף, מהטעם העיקרי של שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
י. ביום 16/1/05 סיים ד"ר דוד קליין את תפקידו כנגיד בנק ישראל, ובמקומו מונה פרופ' סטנלי פישר, אשר נכנס לתפקידו ביום 1/5/05. בתקופה הסמוכה לאחר מכן נעשו מינויים חדשים גם בתפקידים בכירים אחרים בבנק - מנכ"ל הבנק, מר יעקב דנון ומר אבי אידלסון מונה כמנהל מחלקת משאבי אנוש (שניהם הגיעו מהסקטור הפרטי).
יא. יוער כי תפקיד מנכ"ל הבנק לא אוייש במשך תקופה ארוכה עד למינויו כאמור של מר יעקב דנון. עם החלפת ה"הנהלה" של הבנק ובראשה הנגיד - החלו שינויים מערכתיים (אותם פירט הנתבע, באריכות, בכתבי טענותיו ובסיכומיו), זאת כחלק מהשינויים המבניים אותם ביקש הנגיד לבצע על מנת להצעיד את הבנק לעבר שיטות עבודה חדשניות, המתאימות לעידן המודרני. שינויים אלו נגעו בעיקר (אך לא רק) במערכת משאבי האנוש של הבנק. כחלק מהרה-ארגון בנתבע בוצע בבנק הליך של הפרשתם של כ-150 עובדים קבועים, וקליטתם של עובדים אחרים, אשר לטענת הבנק - בעלי כישורים מתאימים וטובים יותר.
יב. התובעת מצידה, פנתה ביום 24/7/11 במכתב למנכ"ל, מר דנון, והתריעה על אי סדרים. במכתבה התלוננה על כך שמר אידלסון ומר דנון, פעלו מיד לאחר כניסתם לתפקיד, שלא בהתאם לנהלים ובניגוד למדיניות הנהוגה בבנק, אותה הנהיג ד"ר קליין (כך למשל בדרישת הממונה על השכר להקטין את אחוז העובדים שיקודמו בדרגות והבנק הגדיל באופו ניכר את הזכאים לקידום ו/או בהעברת עובדים לפנסיה תקציבית ללא אישור , ועוד). לדבריה עשתה כן מטעמים מקצועיים בלבד, וכחלק מחובתה המקצועית.
משלא זכתה לכל התייחסות שלחה מכתב נוסף לנגיד הבנק, פרופ' פישר ביום 28/8/05 (עם העתק למר דנון - צורף כנספח ח' לתצהירה של התובעת). כעבור יומיים, ביום 30/8/11 הוזמנה התובעת למר אידלסון. בפגישה נאמרו לה דברים על חוסר שביעות רצון ממנה - אף שמר אידלסון נכנס לתפקידו אך שבועיים קודם לכן ומבלי שהוצגו בפניה מסמכים התומכים בטענות אלו.
יג. בסופה של פגישה זו אמנם החליט מר דנון על השארתה בתפקיד, אם כי נושאים מסויימים הוצאו מטיפולה של התובעת. כמו"כ על מנת לבחון - לטענתו - את מקצועיותה של התובעת, הוחלט שתקבל לטיפולה ביצוע פרוייקטים שונים, אחרים ממה שהיה לה עד אז.
יד. לאחר שיחה זו חשה התובעת, לטענתה, שלא בטוב ואף נלקחה לטיפול רפואי בשל כך. הנתבע מצידו, טוען שהחל משיחה זו החלה התובעת להיעדר מהעבודה, היעדרויות רבות באופן שלא ניתן היה להטיל עליה משימות.
טו. כחודש לאחר פגישה זו - כתב מר אידלסון לתובעת מכתב (נספח טז' לכתב התביעה) ובו נכתב כדלקמן :