1. עניינה של התביעה שבפני תשלום שכר עבודה בגין תקופת הרחקת התובע ממקום עבודתו בגין חקירה פלילית וכן תביעה לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת הרחקתו.
ההליך:
2. נעיר תחילה כי התובע ניהל בבית הדין מספר הליכים בשלושה תיקים, אשר בחלקם נתבקשו סעדים חופפים. נסקור הליכים אלה בתמצית:
א.
תיק עב 11295/09 (חיים ליבוביץ- מדינת ישראל) עניינו בחישוב גמלת המשיב לפי 231 חודשי עבודה ולא 201, כלומר חישוב הגימלה על בסיס תקופה הכוללת בתוכה גם את תקופת הרחקתו. כמו כן, ביקש התובע סעד הצהרתי לפיו היה על המדינה לנקוט נגדו בהליך של השעיה חלף הליך ההרחקה שננקט כנגדו ושבגינו לא שולם לו שכר במשך 30 חודשים.
ב. תיק
עב 2161/10
שבפנינו (חיים ליבוביץ- מדינת ישראל) עניינו בתביעה כספית לתשלום שכר עבודה, תשלום בגין אי ניצול ימי חופשה ותשלום דמי הבראה; כן נתבע בו גם סעד לעניין בסיס חישוב הגימלה, בדומה לסעד שנתבע בתיק עב 11295/09.
ג. תיק
עב 2162/10 (מרים ליבוביץ- מדינת ישראל) עניינו בקשת התובעת, שהינה רעיית התובע, להורות לממונה על הגמלאות לתקן את החלטתו על גימלה חלקית כך שהגימלה תשולם למשיבה ולבתה במלואה - 100% מהגמלה המגיעה למשיב.
3. ביום 16.5.2010 קבעה סגנית הנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת אורלי סלע, כי הדיון בתיקים עב 2162/10 ו- עב 11295/09, שעניינם בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות יאוחד. נקבע כי התביעה לסעד הצהרתי לפיו על המדינה היה לנקוט בהליך השעיה ולא להותיר את התובע ב'הרחקה' וכן התביעות ל-30 חודשי שכר בגין תקופת ההרחקה, קצובת דמי הבראה וימי חופשה ידונו במסגר ההליך שבפנינו.
4. לשלמות התמונה נציין כי ביום 12.12.2010 ניתן פסק דין חלקי בתיקים המאוחדים ע"י אב בית דין זה. בהתאם לפסק הדין, דין הערעור נגד הממונה לעניין בסיס חישוב הגמילה להימחק על הסף. נקבע כי יתר החלטות הממונה ידונו במסגרת תיק עב 2162/10. ביום 10.2.2011 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה שייתרה את המשך הדיון בערעור נגד החלטות הממונה במסגרת תיק תיק
עב 2162/10 ולהסכמות ניתן תוקף של פסק דין.
5. בעקבות פסקי הדין האמורים הסכימו בהודעה משותפת שהגישו ביום 3.2.2011, כי הסעיפים הרלוונטים לשאלת
בסיס חישוב הגימלה (סעיפים 28 - 30 לכתב התביעה) יימחקו מכתב התביעה. הסעיפים נמחקים בזה, ושאלה זו לא נתונה, איפוא, להכרעתנו. נוסף על כך, הסכימו הצדדים על נכונות האמור בכתב ההגנה בנוגע
לקצובת דמי ההבראה (ס' 73 לכתב ההגנה). מכאן, שדין התביעה לקצובת דמי ההבראה להידחות. נותרה, איפוא, מחלוקת רק בשאלה אם היה על הנתבעת להשעות את התובע תחת הרחקתו, ובשאלות הנגזרות ממנה - שאלת שכרו של התובע בתקופת הרחקתו ושאלת ימי החופשה.
6. ביום 3.2.11 הודיעו הצדדים כי לא קיימת ביניהם מחלוקת עובדתית מהותית הדורשת קיומו של הליך הוכחות ולפיכך ביקשו כי התיק יועבר לסיכומים. בהחלטה מאותו יום נדרשו הצדדים להגיש רשימת עובדות מוסכמות שעל בסיסן ניתן יהיה לעבור לשלב הסיכומים ורשימה כאמור הוגשה ביום 15.5.2011, והצדדים הונחו להגיש סיכומים בכתב.
הרקע העובדתי על פי הסכמות הצדדים:
7. כאמור, הצדדים הגישו רשימת עובדות מוסכמות שעל בסיסה נפרוש את הרקע העובדתי.
8. התובע הועסק בשירות המדינה החל מיום 25.12.1989 ועד ליום 2.7.2009. החל מיום 1.2.2004 כיהן התובע בתפקיד מנהל תחום (רכז בכיר) באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, פקיד שומה גוש דן.
9. הנתבעת, מדינת ישראל, הינה מעסיקתו של התובע בתקופה הרלוונטית.
10. ביום 5.9.2006 נעצר התובע על ידי משטרת ישראל בחשד להוצאה שלא כדין של פרטי מידע חסויים ממאגרי המידע ברשות המסים והעברתם לגורם חיצוני. יומיים לאחר מכן התקבל באגף המשמעת של נציבות שירות המדינה (להלן:
"אגף המשמעת") דיווח משטרתי לפיו נגד התובע נפתחה חקירה פלילית בגין חשד לביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות, מרמה והפרת אמונים, נטילת שוחד וחדירה למחשב בכדי לבצע עבירה. כן דווח כי התובע עצור.
11. ביום 13.9.2006 שוחרר התובע על ידי בית משפט השלום בתל אביב בתנאים מגבילים, ובין היתר הורה בית המשפט על מעצר בית למשך 30 ימים (נספח א' לכתב ההגנה). ביום 4.10.2006 הוגש כתב אישום נגד התובע ובו יוחסו לו עבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הוצאת מסמך ממשמורת חוקית, פגיעה בפרטיות, הפרת חובת סודיות, שימוש שלא כדין במאגרי מידע וחדירה לחומר מחשב. ביום 5.10.2006 התקיים דיון בבית משפט השלום בתל אביב וסניגורו של התובע, אשר טען כי עילת המעצר היא מניעתית, ציין כי
"...חברותיי צריכות לשכנע את בית המשפט שהם ימנעו מלבצע עבירות נוספות. הפסקת העיסוק זה תנאי מספיק שמעקר את התנאי". בית המשפט קבע כי
"לגבי כל המשיבים, אני קובע כי ייאסר עליהם כל עיסוק במאגרי מידע וכל גישה למאגרי מידע וזאת עד לתום ההליכים הפליליים בתיק זה... אין סיבה למנוע ממשיבים אלה להתפרנס בעבודה שאין לה קשר למאגרי מידע".
12. לנוכח החלטת בית משפט השלום לאיסור עיסוק במאגרי מידע על ידי התובע עד לתום ההליכים הפליליים, הופסק תשלום שכרו של התובע.
13. החל מיום 5.9.2006 לא בא התובע למקום עבודתו, תחילה בעקבות מעצרו ובהמשך, בשים לב לצו שניתן על ידי בית משפט השלום ביום 5.10.2006. ממועד מעצרו ועד למועד תחילת ריצוי מאסרו של התובע, ביום 22.2.2009, לא שולם לתובע שכרו. בתקופה שבין יום 5.10.2006 ועד לסיום עבודת התובע, ניתנו לתובע ימי חופשה בשכר, ימי חופשה ללא תשלום וימי מחלה בהתאם לפסקאות 45.334 ו-45.335 לתקשי"ר (לפי פירוט כמצויין בסעיף 17 לכתב ההגנה).
14. ביום 19.2.2008 הורשע התובע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו. במסגרת ההסדר התובע הודה והורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובת סודיות ושימוש שלא כדין במאגרי מידע (ר' הכרעת הדין, נספח ד' לכתב ההגנה). ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחו (נספח ים ו' ו-ז' לכתב ההגנה).