כדי להקים כולל ציוני בטשקנט הוכשר שליח בישראל. השליח נסע עם אשתו לטשקנט. הכולל לא הוקם. השליח מבקש לקבל שכר ופיצויים.
כללי
1. הנתבעת היא עמותה הפועלת להפצת הרעיון הדתי ציוני בקרב יהודי התפוצות. היא עוסקת בהכשרת שליחים, אשר מקימים כוללים ציונים בתפוצות, ומסייעת בהקמת כוללים ציונים בתפוצות.
2. התובע עבד במכון ללימודי היהדות והתגורר עם אשתו ביישוב נוקדים (שניהם דוברי השפה הרוסית). מספר גורמים, ("מדרש ספרדי", "ג'וינט", פרויקט "חפציב"ה", תנועת בני עקיבא העולמית, ארגון "נר לאלף" וקרן פינקוס, כל אלה יקראו: "היזמים"), חברו יחדיו להקמת כולל ציוני בטשקנט (להלן: "הכולל" או "המיזם"). התובע היה מיועד לשמש בכולל שיוקם בטשקנט. התובע השתתף בשבוע הכשרה, שנועד לבחון התאמתו ולהכשירו כשליח, בחודש יולי 2006.
3. מקובל כי אשת השליח עובדת אף היא במקום השליחות. ואכן, אשת התובע מצאה עבודה כמורה בקהילה בטשקנט, באמצעות חפציב"ה, שהייתה אחת היוזמות להקמת הכולל בטשקנט. עבודת אשת התובע החלה בתחילת שנה"ל בסמוך ל- 1/9/06. התובע ואשתו עזבו את ביתם ביישוב נוקדים ונסעו לטשקנט ביום 24/8/06 אותה עת, וגם אחר כך, נעשו מאמצים רבים להקמת הכולל בטשקנט. דא עקא שכולל כזה לא הוקם אז. נציין כי כל אותה העת, וגם אחר כך, לא נחתם חוזה עבודה עם התובע על אף שהוחלפו טיוטות רבות בין הצדדים. התובע נסע עם אשתו לטשקנט. התובע חזר ארצה ביום 11/9/06 או בסמוך לאחר שבחן המצב בטשקנט ונוכח כי הכולל לא הוקם ויש קשיים בהקמתו. כדי לפעול לקידום והקמת הכולל חזר ארצה כאמור. כיוון שלא הייתה לו עבודה בטשקנט וכיוון שביקש לדחוף הקמת הכולל, נותר בארץ בגפו, כשאשתו שהייתה מחויבת לעבודתה נותרה בטשקנט.
4. לטענת התובע היה עובד של הנתבעת, שנשלח על ידה לשליחות, להקמת הכולל בטשקנט, והנתבעת מחויבת לשלם לו שכר עבודה של שנה או פיצוי חלף שכר העבודה כמו גם החזר הוצאות שנגרמו לו וכך גם לשלם לו פיצויים על נזקים שנגרמו בעקבות נזק תדמיתי, עגמת נפש כמו גם אובדן מטלטליו ונכסיו ביישוב נוקדים. לנוכח הצורך לעקור לטשקנט לא היה מנוס מלמסור את מטלטליו (שאותם לא יכול היה למכור). בסופו של דבר כאמור, לא הוקם הכולל. בינואר 2007 חזר לטשקנט להיות לצד אשתו ומצא שם עבודה רק בחודש 9/07 בשכר נמוך. לאחר תום אותה השנה חזר ארצה ונאלץ לרכוש ציוד חלף הציוד המקורי שהיה לו.
5. לטענת הנתבעת המשא ומתן עם התובע לא הבשיל לחוזה עבודה. אף אילו היה מבשיל לחוזה עבודה הרי שזה לא היה נחתם עימה, הואיל ותפקידה היה לכל היותר לאתר ולהכשיר שליחים אך העסקתם נעשית על ידי הקהילה, או על ידי גורמים אחרים. גם הקמת הכוללים אינה תפקידה בדרך כלל ואף במקרה זה. בכל אופן חרף כל המאמצים של כל הגורמים המעורבים לא נשאו המאמצים פרי, וכלל לא הוקם אותה עת בטשקנט. הואיל והתפקיד המיועד לתובע היה
לתפעל את הכולל ולא
להקימו הרי שבודאי לא היה הוא עובד של הנתבעת. כיוון שלא היה התובע עובד של הנתבעת, הרי שאין יחסי עובד ומעביד ולבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה. נסיעתו לטשקנט נעשתה בטרם עת ומטרתה להיות לצד אשתו שנסעה לעבוד שם מטעם חפציב"ה. בכל אופן, אילו היה נחתם עימו הסכם עבודה הרי שהיה בו סעיף (סע' 7 לנספח א2 לתצהיר התובע) הקובע בוררות חובה במסגרת בתי הדין לממונות.
6. בפנינו העידו עדים רבים. התובע, מר פרידמן, מר גרליק, מר בורדו, גב' קמינסקי, מר טלברג, הרב שורץ, הרב גנוט, עו"ד גקסון, מר קול, מר ליונל לינק, הרב דוד ישובייב. לאחר הדיון הוגשו סיכומי התובע, סיכומי הנתבע וסיכומי תשובה.
הכרעה
7. נקדים ונאמר כי מדובר במקרה קיצוני בו למרבה הצער לא הוקם המיזם בו חפצו הצדדים וזאת בשל בעיות אובייקטיביות ביעד השליחות - טשקנט - אופי המשטר שם, הצורך באישורים מהרשויות ואופי הקהילה. עוד התרשמנו כי כל צד ראה את הדברים מאספקלריה שלו וכך נוצר הפער בין הגרסאות והטענות.
האם נוצר חוזה עבודה בין התובע לנתבעת?
8. אכן התרשמנו כי כדבר שבשגרה הנתבעת מתמקדת באיתור והכשרת השליחים לקהילות בתפוצות. ככלל העסקת השליחים נעשית על ידי הקהילות עצמן, או על ידי גופים פילנתרופים אחרים, כמו היזמים. במקרה דנן בשל גודלה של הקהילה בטשקנט, אופייה ומצבה הכלכלי, לא ניתן היה לצפות כי ההעסקה תתבצע על ידי הקהילה. בכדי להביא להקמת הכולל בנסיבות אלה צריכה הייתה הנתבעת לשנות ממה שהיא נוהגת בדרך כלל. אכן ניתן לראות מהתכתובת הענפה שהוגשה כי הנתבעת עשתה מאמצים מרובים, הביאה גורמים רבים ביניהם ניסתה לחבר, כדי להזיז את התהליך (כך למשל ניתן לראות את סיכום הישיבה מיום 29/10/06 ת/3). גורם מרכזי שצריך היה לממן את הפעילות בהתאם לסיכום הפגישה הנ"ל היה בית מדרש ספרדי. יחד עם זאת חלקה של הנתבעת בכולל בטשקנט לא התבטא (כפי שטענה) רק בהכשרת השליח. ברור כי במקרה דנן הנתבעת (וזאת יש לומר לזכותה) פעלה רבות להקמת הכולל.
בטשקנט נדרשו כאמור אישורים של הרשויות המקומיות לפעילות המתוכננת. אישורים כאלה לא ניתנו במועד. אותה עת הייתה מלחמת לבנון השנייה ואוזבקיסטן לא אישרה הקמת ארגונים יהודים חדשים (ל/7). הייתה בעיה עם הקמת ארגונים מסוג הכולל בשל תנאי וחוקי אוזבקיסטן.
בית מדרש ספרדי בסופו של דבר משך ידיו מהמיזם וכל התוכניות למעשה קרסו עוד לפני שקמו. ההסבר לכישלון המיזם-הכולל, מופיע בין היתר בתצהירו של מר ליונל לינק ומנכ"ל הנתבעת תלה את הכישלון בשותפים, מדרש ספרדי שלא קיימו את חלקם (פרו' עמ' 92 ש' 2 עמ' 93 ש' 1-2 וכן ראה ת/3).
עמדת הנתבעת היתה כי היא לא מקימה כוללים אלא רק מאתרת מי שמוכשר לשליחות, תוך התאמתו לקהילה והכשרתו. טענות אלה אינן מתיישבות עם האמור בטיוטות החוזים שהוצגו ונערכו על ידה, (נספח א2 לתצהירו של התובע כמו גם נספח ת/4 לתצהיר הנתבעת שכותרתו זכרון דברים, להלן: "זכרון הדברים"), בהם נרשם כי הנתבעת: "מקימה ומתחזקת כוללים ציונים ברחבי תבל... ומעוניינת להקים כולל ציוני בעיר טשקנט באוזבקיסטן...".
בהמשכו של המבוא להסכם נרשם כי "הצדדים מעוניינים להסדיר את תנאי העסקתם... עד לפתיחת הכולל שאז הסכם זה יוחלף... והצדדים מסכימים שבמידה ועד לתאריך 15/1/07 לא תושג התקדמות לגבי פתיחת הכולל לשביעות רצון תורה מציון, כל הנושאים המוזכרים כאן יבחנו מחדש".
דברים אלה שפורטו בהצהרות הצדדים, במבוא לזכרון הדברים שנוסח על ידי הנתבעת, מגלים למעשה את מהות וטיב ההתקשרות שתכננו הצדדים. יתכן כפי שטענה הנתבעת, כי בדרך כלל הנתבעת עוסקת רק בהכשרה ובהתאמה של השליח לקהילה. במקרה שלנו - הכולל בטשקנט - כאמור מדובר היה בהקמה של כולל מיוחד, לאור התנאים הייחודיים באותו מקום. גורמים רבים כאמור חברו יחיד למיזם - הקמת הכולל, ובראשם הנתבעת. נאמר כבר כאן כי עמדת הנתבעת כאילו היא אינה מקימה כוללים אינה משקפת את חלקה ביחס למיזם הכולל בטשקנט. טיוטת החוזה (זכרון הדברים ת/4), קבע אפוא את התפקיד שאותו אמור לבצע התובע במסגרת הקמת הכולל וכן נקבע בו כי הדברים יבחנו בבוא העת (לא יאוחר מיום 15/1/07) מחדש.
נציין כי ב"כ הנתבעת תולה יהבו במוסכמה בה נרשם כאילו תפקידו של התובע היה לתפעל את הכולל ולא להקימו. מהראיות שפורטו עולה בבירור כי התובע נשלח לכולל שלא קם ושהיה צורך להקימו, וכי הנתבעת נטלה על עצמה את הקמתו כשאת המלאכה הטילה למעשה על התובע. נחזור ונפנה למכתבו של התובע מיום 5/9/06 בו הוא מפרט את כל שעשה להקמת הכולל ואת הקשיים להקמתו.
11. הצדדים החליפו טיוטות של חוזים בחודש 11/06 (זכרון הדברים ת/4 לתצהיר הנתבעת, כמו גם א2 על שלל נספחיו). האם ניתן לומר כטענת הנתבעת כי לא היתה גמירות דעת ולכן החוזה לא נחתם? תשובתנו לכך הינה שלילית. חוזה עבודה, נכון לאותה עת, לא חייב היה להיות בכתב. הצדדים הסכימו ביניהם על עיקרי הדברים כבר בקיץ 2006, אך נותרה מחלוקת בשולי הדברים. הלכה למעשה, וזה עיקר, פעלו הצדדים לפי אותו זכרון דברים. מדובר בקיבול על דרך התנהגות לפי סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, להלן: "חוק החוזים"). בעיקר בשל התעקשות התובע על מספר תנאים שוליים כפי שניתן לגלות מהמיילים שהוחלפו (א2), לא נחתם זכרון הדברים. יחד עם זאת כאמור פעלו הצדדים בפועל כמי שיש ביניהם יחסים על בסיס העקרונות שבזכרון הדברים.