1. עניינה של תביעת התובע,
מר סבע בכר, היא לתשלום זכויות שונות, עקב תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.
2. הנתבעת,
סונול אבו מנאע בע"מ, הינה חברה בע"מ המפעילה תחנת דלק בזיכיון, במג'ד אלכרום. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1/10/2005 כמתדלק, עד להפסקת עבודתו ביום 5/8/2007. התובע היה עובד במשכורת.
דיון והכרעה
3. תביעת התובע היא לתשלום: פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, שעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשה. תחילה נבחן את נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת ובהמשך נבחן את זכאותו של התובע לשאר רכיבי התביעה הנתבעים על ידו.
4. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת, מר אחמד מנאע, ומר אוסמה מנאע, עובד בנתבעת. כולם נחקרו לפנינו על תצהיריהם.
נסיבות סיום עבודתו של התובע
5. התובע ציין בתצהירו כי בכל תקופת עבודתו בנתבעת עבד ימים רבים ושעות ארוכות, ברם, תלוש השכר שקיבל לא שיקף את מלוא שכרו ואת היקף עבודתו בפועל. התובע ציין כי פנה למר אחמד מנאע, מנהל הנתבעת, מספר פעמים, בבקשה כי תלוש השכר ישקף הן את שכרו בפועל והן את היקף עבודתו האמיתי, אך בקשותיו אלו הושבו ריקם. תחת זאת החל מר מנאע לבוא בתלונות אל התובע בקשר עם התנהגותו כלפי לקוחות התחנה. עוד ציין התובע בתצהירו כי במהלך חודש 8/2007 נדרש על ידי הנתבעת לצאת לחופשה כפויה למשך שבוע ימים, באופן מפתיע וללא כל הודעה מראש. נוכח דרישה זו שהה התובע יום אחד בביתו, ברם לאחר מכן הגיע לתחנת הדלק על מנת לשוחח עם מנהל הנתבעת ולברר את פשר החופשה הכפויה. לגרסת התובע, מר אחמד מנאע הציג בפניו דרישת תשלום בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, ללקוחות התחנה על ידי התובע, תוך שמר מנאע אומר לתובע שאם לא ישלם נזקים אלו, אזי יפוטר מעבודתו. התובע הכחיש את הנזקים המיוחסים לו וסירב לשלם את הנזקים הנטענים ועקב כך פוטר מעבודתו לאלתר.
התובע טוען, כי היה עובד חרוץ ומעולם לא הועלו בפניו תלונות כלשהן בקשר עם עבודתו וכי תלונות אלו באו לעולם אך ורק על מנת למנוע ממנו לקבל את זכויותיו כדין.
6. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע התפטר מעבודתו לאחר שנתפס גונב כספים מהנתבעת. מר מנאע ציין בתצהירו כי התובע נהג לגנוב כספים מהנתבעת במשך תקופה ארוכה, אך הוא ריחם עליו ולכן לא אמר לו דבר. מר מנאע ציין כי במשך תקופה ארוכה שם ליבו לכך כי קיימים חוסרים בקופת הנתבעת (חוסרים בפידיון המזומנים) והוא חשד בתובע, מן הטעם שהתובע עבד במשרה חלקית ובשכר נמוך, אך למרות זאת ביצע שיפוץ גדול בביתו. מר מנאע ציין כי בתחילה לא עלה בידו לעלות על פשר החוסרים במזומן, אך יום אחד תפס את התובע "על חם" כאשר התובע השתמש בכרטיס אשראי גנוב על מנת לשלם בגין דלקים שרכשו לקוחות התחנה, ואילו הוא גבה מהם את הכסף המזומן ושלשלו לכיסו. לדברי מר מנאע הוא התקשר לבעל כרטיס האשראי והלה אמר לו כי מעולם לא ביקר בתחנת הדלק האמורה והוא בכלל מתגורר במרכז הארץ. משהבין מר מנאע את שיטת העבודה של התובע, פנה אליו והטיח בו את הדברים. לשיחה זו היה עד גם מר אוסמה מנאע, עובד נוסף בתחנה. מר מנאע טוען כי במעמד זה התובע התחנן על נפשו וביקש שלא תוגש נגדו תלונה במשטרה והוא יתפטר מעבודתו, תוך שהוא מבטיח להחזיר את כל הכספים. מר אוסמה מנאע, חזר, בתצהירו, על גרסתו של מר אחמד מנאע, מנהל הנתבעת בסוגיה זו.
7. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים, התרשמותנו היא, שמנהל הנתבעת, מר אחמד מנאע, לא הציג לפנינו את תמונת המצב האמיתית בכל הקשור לנסיבות סיום עבודתו של התובע ומצאנו את עדותו, בהקשר זה, כבלתי אמינה ובלתי מהימנה.גרסתו של מר אחמד מנאע, איננה עקבית והסתירות הקיימות בה לא יושבו על ידי הנתבעת. ראשית נציין כי התלונה במשטרה, שהגיש מר מנאע נגד התובע, נסגרה. בתלונתו במשטרה טען מר מנאע כי התובע נהג לגנוב מלקוחותיו בערך 50 ש"ח כל פעם והוא קיבל על כך תלונות מלקוחות והתלונה עצמה הוגשה על גניבה של 600 ש"ח בלבד. כך גם בתלונתו במשטרה לא ציין מר אחמד מנאע כי התובע גונב באמצעות שימוש בכרטיס אשראי. לפנינו העיד מר מנאע כי במשמרת של התובע
תמיד היה חוסר של 100-200 ש"ח בדו"חות הכספיים, שהיו עושים בסגירת המשמרת. בהמשך ציין שזה
לא היה בכל יום שעבד התובע, ברם זה היה
לאורך תקופה ארוכה (ר' עמ' 20 לפרוטוקול ש' 20-28). בשונה מכך בהמשך עדותו העיד מר מנאע, כי התובע היה מכסה את החוסרים בכסף באמצעות תשלום בכרטיס אשראי גנוב (ר' עמ' 23 לפרוטוקול ש' 1-2). אם התובע היה משלם את החסר באמצעות תשלום בכרטיס אשראי, לא ברור כיצד היו חוסרים בקופה בסוף היום?! כמו כן לא ברור כיצד זה התובע גנב מהלקוחות 50 ש"ח אם שיטת הפעולה הייתה לשלם בכרטיס אשראי ולשלשל את המזומנים לכיסו?!
עוד יוטעם כי בתחילה טען מר אחמר מנאע, כי רק כשהבין את שיטת הפעולה של התובע פנה אליו ודרש ממנו להפסיק ובאותו מעמד התובע התפטר מעבודתו, ואחר כך בשונה מכך, טען כי פנה אל התובע כמה וכמה פעמים בדרישה להפסיק את הגניבות.
עוד העיד מר מנאע לפנינו, כי בעל הכרטיס התלונן בפני חברת סונול, וחברת סונול השיבה לבעל הכרטיס את הכסף וחייבה את התחנה, ברם כל ראיה לא הובאה לפנינו בתמיכה לכך (ר' עמ' 23 לפרוטוקול ש' 3).
כמו כן, העיד מר מנאע לפנינו, כי הוא ידע על הגניבות של התובע
תקופה ארוכה, ברם לא פיטר את התובע ולא הפסיק זאת, לטענתו, הואיל והתובע קנה תרופות בכסף ועשה שיפוץ בביתו. לא שוכנענו באמיתות טענה זו של מר מנאע, משאין זה סביר שימחל לתובע על גניבותיו משך תקופה כה ארוכה, משום שהתובע עורך שיפוץ בביתו או משום שהתובע זקוק לתרופות, ולאחר תקופה ארוכה שהוא יודע על גבינות, ידרוש פתאום מהתובע את כל כספו בחזרה.
באשר לעד אוסמה מנאע שהעיד מטעם הנתבעת, אומנם עד זה תמך בתצהירו ובעדותו בגרסת מנהל הנתבעת, ברם עד זה קרוב משפחתו של מנהל הנתבעת והוא עובד עדיין בנתבעת ולא מצאנו את עדותו כאמינה וכמהימנה.
8. יוטעם כי כאשר מדובר בטענת גניבה ממעביד, יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות (ר' ע"ע 1079/04
מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, ניתן ביום 25/4/2006), וטענה זו של הנתבעת בענייננו לא הוכחה כלל.
מאידך, מקובלת עלינו גרסתו של התובע שהינה סבירה, סדורה ועקבית. משפוטר התובע, לאלתר, זכאי הוא לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
9. לצורך קביעת שיעור הפיצויים וחלף ההודעה המוקדמת יש לבחון מהו שכרו הקובע של התובע, משהצדדים חלוקים באשר לשיעור שכרו האמיתי של התובע.
שכרו הקובע של התובע