1. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי נסיעות ופיצוי נוסף בגין עגמת נפש.
2. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ומספקת, בין היתר, שירותי אבטחה ושמירה. בין לקוחות הנתבעת נמנית עיריית חולון.
3. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בסיירת הביטחון של עיריית חולון. תחילה שררה בין הצדדים מחלוקת ביחס לרצף תקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת, אולם בדיון המוקדם מיום 1.10.2009 הודיעה ב"כ הנתבעת כי היא חוזרת בה מטענה להיעדר רצף תעסוקתי ומאשרת כי לתובעת רצף העסקה לכל אורך תקופת העסקתה בנתבעת - קרי, החל מיום 1.3.2006 ועד למועד סיום עבודתה.
מועד הסיום עצמו מצוי במחלוקת, כאשר הנתבעת אוחזת בגירסה כי התובעת סיימה העסקתה ביום 25.6.2008 בכך שחדלה מלהגיע לעבודתה ואילו התובעת טוענת כי התפטרה ביום 14.7.2008 בנסיבות העולות כדי התפטרות בדין מפוטר.
4. אין חולק כי שכרה השעתי של התובעת בתקופת העסקתה עמד על סך 25 ש"ח לשעה, למעט התקופה בה הרתה והועברה למשרת מוקדנית. בתקופה זו, שהיתה מחודש יוני 2007 ועד למועד הלידה שהיתה ביום 6.1.2007 או בסמוך לכך (המועד המדוייק לאו הוברר עד תום), עמד שכר התובעת על סך 18 ש"ח לשעה.
ההליך
:
5. התובעת העידה בפנינו וכן העידו עמיתיה לעבודה מר נאור נלקן ומר אופיר בנדלק. תצהיריהם של שני מצהירים נוספים מטעם התובעת נמשכו מן התיק לבקשתה, ובהסכמת הנתבעת; מטעם הנתבעת העיד סמנכ"ל החברה, מר אלון אפגין.
6. להלן נדון ברכיבי התביעה השונים כסדרם:
נסיבות סיום ההעסקה ופיצויי הפיטורים:
7. מגירסת התובעת עולה התמונה העובדתית הבאה: לטענת התובעת, עם חזרתה מחופשת הלידה סיכמה עם המפקח בנתבעת מר ניר ריכטר כי יותר לה לעבוד במשמרות בוקר בלבד, ובהתאם להסדר זה הועסקה משך למעלה משנה.
8. ביום 14.6.2008 התלוננה התובעת על הלנת שכר. לטענתה, הנתבעת הלינה באופן חוזר ונשנה את שכרה אשר שולם פעמים רבות באיחור של ימים אחדים וכך אירע גם ביחס לשכר חודש מאי 2008. בתגובה, נערכה לתובעת שיחה עם מר אפגין, אשר הודיע לה לדבריה כי טענותיה בעניין ההלנה יטופלו, אולם במקביל הודיע לה כי מעתה תועסק גם במשמרות צהרים וערב. לפי הנטען, בימים שלאחר מכן סירבה הנתבעת לשבץ את התובעת לעבודתה.
ביום 25.6.2008 התייצבה התובעת בנתבעת, והודע לה ע"י המפקח מר שלום שרמן, לאחר ראיון אישי, כי לנוכח איחוריה והיעדרויותיה תשובץ לתפקיד אחר בחברה. התובעת, טוענת כי סברה שמדובר בשיחה לא-רשמית ולא בראיון.
בו ביום שלחה התובעת מכתב במסגרתו ביקשה כי תושב לעבודתה כסדרה במשמרות בוקר בסיירת (נספח ח' לכתב התביעה). ביום 14.7.2008 שלחה התובעת מכתב שכותרתו
"התפטרות מחמת הרעה בתנאים" ובו הודיעה על סיום עבודתה בסיירת הביטחון בחולון.
9. לטענת הנתבעת, אמנם דובר עם התובעת על עבודה במשמרות בוקר בלבד, אולם היתר זה ניתן לה רק כחודש לפני שהתפטרה מעבודתה ולמשך שבועות ספורים, לאחר שהודיעה כי למשך כשבועיים לא תוכל לעבוד במשמרות ערב ולילה. נטען כי מנהלי הנתבעת נעתרו לבקשה מתוך התחשבות בתובעת.
10. בתצהיר מר אפגין נטען כי ביום 12.6.2008 התייצבה במשרדי הנתבעת ודרשה כי מעתה תשובץ במשמרות בוקר בלבד (כזכור, לגירסת התובעת שיחה כזו נתקיימה ביום 14.6.2008). מר אפגין סירב ואמר לתובעת כי תשובץ על פי האמור בהסכם העסקתה, במשמרות בוקר, צהריים וערב. בהמשך, לא הגיעה התובעת לעבודה עד ליום 25.6.2008, בו הגיעה והודיעה לנציג הנתבעת כי לא תוכל לעמוד בדרישות התפקיד המצריכות התייצבות למשמרות צהריים וערב. נציג הנתבעת (ככל הנראה מר שרמן) הודיע לתובעת כי אם תבחר שלא להתפטר תוכל להשתבץ בתפקידים אחרים בחברה אולם התובעת לא הודיעה דבר ולמעשה לא התייצבה לעבודתה עוד. ביום 14.7.2008 שלחה את מכתב ההתפטרות.
11. מגירסת התובעת עולה כי בין המועדים 14.6.2008 ל-25.6.2008 לא שובצה התובעת למשמרות, אולם עולה כי התובעת לא ראתה בכך אקט של פיטורים, שכן שבה לעבודה ביום 25.6.2008 לשיחה עם מר שרמן. כמו כן, גם ביום 23.6.2008 התייצבה לעבודתה (כעולה ממוצג נ/1). אין חולק, איפוא, כי למעשה, התובעת התפטרה מתפקידה והדבר עולה מגירסאות שני הצדדים ובפרט ממכתב ההתפטרות מיום 14.7.2008. עלינו לבחון איפוא האם התפטרה התובעת בדין מפוטר אם לאו, קרי האם הורעו תנאי עבודתה הרעה מוחשית או שמא התפטרותה היתה מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.
12. לבחינתה של שאלה זו עלינו לבחון ראשית את סוגיית הסיכום על עבודה במשמרות הבוקר. התובעת טוענת, כזכור, כי הועסקה במשמרות בוקר בלבד במשך כשנה והנתבעת טוענת כי דובר על סיכום בן שבועות ספורים בלבד.
13. מר נלקן, אשר העיד כי הינו בן זוגה של התובעת, הצהיר כי
"...מאחר ונטלי הינה אם חד הורית היא שובצה באופן קבוע למשמרות בוקר בלבד ואף היתה מתחילה את המשמרת בשעה 7:20 בבוקר. הסדר זה היה נהוג לכל הפחות
במהלך כל תקופת עבודתי. בכל מקרה לא היה מדובר בהסדר לזמן קצר אלא בהסדר קבוע שנמשך חודשים" (ס' 9 לתצהיר) (ההדגשות הוספו - מ.ש.). מר בנדלק הצהיר באופן דומה וציין כי ההסדר היה נהוג מאז ילדה התובעת.
14. כמו כן, מחד העיד מר נלקן בפנינו כי
"לא זכור לי שהיו סיירים שעבדו במתכונת עבודה קבועה". מנגד, ציין כי יום לאחר שהודיעה התובעת שלא תהיה מוכנה לעבודה עד שלא תקבל את שכרה (תקרית 14.6.2008) נערך לה שימוע בו נאמר לה כי
"...מעכשיו היא חוזרת להיות סיירת רגילה ולא עובדת יותר רק בבוקר" (עמ' 3 לפרו', ש' 17).