1. התובע הועסק בנתבעת בתפקיד מנופאי צריח באתרי בנייה שונים. בפנינו תביעתו לפיצויי פיטורים ולתשלומים נוספים להם הוא זכאי לטענתו עם סיום עבודתו בנתבעת.
תשתית עובדתית
2. הנתבעת, חב' לאופר שחף שירותי ניהול בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותי כוח אדם בענף הבנייה. התובע הועסק על ידה בתפקיד מנופאי צריח באתרי בנייה שונים בהם הוצב מטעמה, החל מיום 23.5.2004.
סמוך למועד סיום עבודתו לקה התובע בדלקת מפרקים. הוא שהה עקב כך בחופשת מחלה החל מיום 15.3.2009 עד ליום 10.8.2009. ביום 21.7.2009 קבע רופא תעסוקתי כי אינו כשיר עוד להמשיך בעבודתו.
בידי החברה הודעה בכתב ידו של התובע מיום 1.4.2009 על רצונו לסיים עבודתו בחברה עקב מעברו למקום עבודה אחר, וזאת החל מיום 1.4.2009 (להלן: "מכתב ההתפטרות"). בין הצדדים מחלוקת בדבר האותנטיות של מכתב זה, שבה נדון בהמשך.
3. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למועד הפסקת יחסי עובד מעביד בין התובע והנתבעת ונסיבות סיום עבודתו, אולם אין ביניהם מחלוקת על כך שהתובע סיים בפועל את עבודתו ביום 15.3.2009, עם יציאתו לחופשת המחלה. דהיינו, בסך הכל ארכה תקופת העסקתו בפועל כ- 58 חודשים.
פיצויי פיטורים
4. התובע טוען כי היה זכאי להיות מפוטר, או להתפטר בדין מפוטר, בשל מצבו הבריאותי שמנע המשך העסקתו בנתבעת. לגרסתו, לאחר שחלה במחלת פרקים קשה הוא שהה בחופשת מחלה רצופה החל מיום 15.3.09 עד ליום 10.8.09 על פי אישורי מחלה של קופת חולים. ביום 21.7.09 רופא תעסוקתי קבע כי אינו יכול להמשיך עבודתו בחברה.
באוגוסט 2009, לאחר שהנתבעת הפסיקה לשלם לו דמי מחלה, הוא פנה אליה כדי לקבל את האישורים שנדרשו לו לשם מיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. לטענתו, הנתבעת אילצה אותו כתנאי לכך להגיש מכתב התפטרות מטעם אחר, שמועדה נקבע למפרע ליום 1.4.09, ותוך הבטחה כי ישולמו לו פיצויי הפיטורים. לשיטתו, מכתב זה נכתב על ידו בנסיבות של כפייה ואילוץ לאחר שהופעלו עליו לחצים כבדים ופסולים. התובע הודיע על ביטול המכתב זמן קצר לאחר מכן בספטמבר 2009 לאחר שהנתבעת לא עמדה בהבטחותיה אלה.
5. הנתבעת מצידה טוענת כי התובע התפטר מעבודתו אצלה ביום 1.4.09 לאחר שמצא מקום עבודה אחר. הנתבעת מסתמכת בראש ובראשונה על מכתב התפטרותו של התובע שנכתב לטענתה מרצונו החופשי, בכתב ידו, ובשפתו (רוסית).
6. לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהוצגו בפנינו בנושא, החלטנו להעדיף את גרסת התובע ולקבוע כי לא התפטר ביום 1.4.09, וכי יחסי עובד מעביד בינו ובין החברה נמשכו עד אוגוסט 2009 והסתיימו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. להלן הנימוקים למסקנתנו זו:
ראשיתגרסת הנתבעת עומדת בניגוד למסמכים רשמיים שהגישה בעניינו של התובע למוסד לביטוח לאומי. בטופס "אישור על העסקת עובד ושכר עבודה" מיום 6.7.2009 (נ/ד' לתצהיר החברה), החתום בחותמת החברה, היא ציינה שהתובע החל עבודתו ביום 23.5.2004 ופרישתו הסופית מהעבודה, להבדיל מהפסקת עבודה בפועל, הייתה ביום 13.3.2009 (זאת עולה אף מטופס "אישור המעסיק על העסקת עובד יומי" מיום 13.7.09, מוצג ת/1). זאת בעוד לגרסתה ועל פי תלוש מרץ 2009, התובע הפסיק לעבוד בפועל ביום 15.3.2009, עם תחילת חופשת המחלה, אולם יחסי העבודה הסתיימו רק ביום 1.4.2009 (סעיף 9 לתצהירו של מר ולייב). כמו כן, צוין בטופס כי התובע עבד בחברה במהלך אפריל 2009 במשרה מלאה בניגוד לטענתה כי התפטר כבר ביום 1.4.2009, עקב מעברו למקום עבודה אחר;
שניתעל גבי אותו הטופס, ברובריקה הנוגעת להערות המעביד, צוין בכתב יד כי "העובד מסרב לצאת לעבודה". זאת, בניגוד גמור לגרסת החברה ועדותו של מר ולייב בדבר התפטרותו של התובע ביום 1.4.09. הנתבעת לא הצליחה להבהיר או לסתור את הרישום האמור, ובכלל זה לא הביאה עדים מטעמה בנוגע לטופס זה. מר ולייב הודה בחקירתו כי אינו יודע כיצד צוין ביולי 2009 שהתובע מסרב לעבוד, בעוד לגרסת הנתבעת הוא התפטר כבר ביום 1.4.2009. הוא הוסיף כי לא הוא מילא את הטופס ואינו יודע מי כן (ע' 17, ש' 1, 13 לפרוטוקול; ע' 19, ש' 16). מר ולייב אף לא יכול היה להבהיר מדוע צוין בטופס כי התובע הועסק במשרה מלאה באפריל 2009 בעוד לגרסת הנתבעת הוא התפטר וסיים עבודתו כבר ביום 1.4.09 (ע' 20, ש' 26);
שלישית התובע העיד, באופן אמין להערכתנו, כי במהלך התקופה בה שהה בחופשת מחלה הוא פנה למעסיקתו מספר פעמים לתשלום זכויותיו. באופן ספציפי הוא העיד שבאוגוסט הוא פנה לטענתו למר ולייב וביקש ממנו לפטר אותו, אולם נתקל בסירוב (ע' 6, ש' 7). עוד העיד כי מכתב ההתפטרות אכן נכתב על ידו בסוף אוגוסט 2009 אולם המדובר בנוסח שהוכתב לו על ידי מר ולייב (סעיף 13 לתצהירו; ע' 5, ש' 26) ונמסר על ידו אך ורק בעקבות דרישתה של הנתבעת ונוכח התחייבותה לשלם לו פיצויי פיטורים (סעיף 11-12 לתצהירו; ע' 6, ש' 7). בהקשר זה לא מצאנו ממש בטענת הנתבעת, שהעובדה שהיא מילאה טפסים מסוימים של המוסד לביטוח לאומי ביולי 2009, מוכיחה כי התובע לא היה זקוק לטפסים ואישורים נוספים ממנה, ועל כן טענתו כי אולץ להגיש מכתב התפטרות לשם כך באוגוסט 2009 אינה נכונה (ס' 6 לתצהיר ולייב). התובע הבהיר בעדותו כי מסמכים אלה היו מסמכים חלקיים ביותר לצורך תביעותיו למוסד לביטוח לאומי (ע' 6, ש' 18). כמו כן, התובע פנה לנתבעת באמצעות בא כוחו בספטמבר 2009 בדרישה לקבלת אישורים וטפסים שונים הנוגעים לתקופת העסקתו אצלה, ועולה מכך כי פניות קודמות שלו למעסיקתו בעניין זה סורבו (נספחים ד'-ה' לתצהירו);
רביעית לא מצאנו בעדותו של מר ולייב חיזוק לגרסת הנתבעת. טענות שהעלה בעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע נטענו על ידו בעלמא, ללא כל ביסוס, ועמדו בניגוד לראיות קיימות. כך למשל, מר ולייב טען כי לולא התובע התפטר, החברה לא הייתה מפטרת אותו חרף מצבו הבריאותי שכן היא אינה מפטרת עובדים שמסרבים לעבוד וממשיכה להעסיק גם עובדים "שלא מגיעים ואי אפשר לסמוך עליהם" (ע' 19, ש' 19). עדותו זו דווקא מחזקת את עדות התובע כי ביקש ממר ולייב שיפטר אותו מעבודתו בשל מצבו הבריאותי אולם הנתבעת סירבה לכך (ע' 6, ש' 9). כמו כן, הרישום בטופס מיום 6.7.09 הנ"ל לפיו "העובד מסרב לצאת לעבודה" מתאים יותר לגרסת התובע כי לא יכול היה להמשיך בעבודתו בשל מצבו הבריאותי ולא כי ביקש להתפטר או לסיים עבודתו במועד זה. מר ולייב טען כי התובע לא היה חולה במועד בו התפטר לגרסת החברה ביום 2.5.09, ואף הוסיף כי "אולי הוא קיבל מחלה אח"כ, לאחר שאיבד איתנו את הקשר" (ע' 17, ש' 26). בעוד מהראיות עולה בבירור כי כבר ביום 15.3.09 התובע שהה בחופשת מחלה בעדה שולמו לו דמי מחלה בתלוש מרץ 2009. כלומר, לא זו בלבד שהתובע היה חולה במועד זה אלא שהחברה הייתה מודעת היטב לכך ושילמה לו דמי מחלה. כמו כן, מר ולייב טען כי התובע התפטר ביום 1.4.09 שכן עבר למקום עבודה אחר (ע' 19, ש' 3) בעוד מהעובדות עולה ברורות כי התובע שהה החל מיום 15.3.98 בחופשת מחלה ממושכת ורצופה (ע' 12, ש' 17). כמו כן, התובע קיבל תעודות מחלה במועדן בפועל ולא למפרע לאחר שסיים את תקופת עבודתו בחברה, כך שאין לקבל את הסבריו של מר ולייב לפיהם התובע קיבל תעודות מחלה בדיעבד ולאחר שעבר לעבוד בחברה אחרת (ע' 17, ש' 25). כמו כן, טענתו של מר ולייב כי התובע, שלשיטת החברה התפטר וסיים עבודתו ביום 1.4.09, נתן לחברה הודעה מוקדמת מנוגדת אף היא לראיות הקיימות (ע' 21, ש' 7);
חמישית נוסחו של מכתב ההתפטרות שכותרתו "הודעה" מעורר תהיות כשלעצמו על רקע נסיבות ועובדות המקרה. במסמך זה התובע ציין כי הוא "מבקש לפטר אותי מעבודה כמנופאי מרצוני החופשי עקב העברתי למקום עבודה אחרת מ-01.04.2009" (נספחים ב-ג לתצהיר החברה). נוסח ההודעה מעיד לכאורה כי הודעה זו נוסחה בעקבות בקשתה של המעבידה. שאחרת, מה טעם ראה התובע להדגיש שהוא מתפטר "מרצונו החופשי"? ומהי אותה "חברה אחרת" עלומה אליה עבר כביכול התובע? לא הוצגה לנו על ידי הנתבעת ולו בדל של ראיה לכך שחברה שכזו היתה אכן קיימת, ועל אחת כמה וכמה שלא הוצגה לנו ראיה לכך שהתובע עבר בפועל לעבוד באותה חברה;
שישיתגרסת התובע לגבי מועד סיום עבודתו הגיונית יותר לדעתנו גם משום שהיא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין האוסרות על פיטורי עובד בתקופת בה הוא זכאי לדמי מחלה (סעיף 4א לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976). זאת, באין חולק כי סיום יחסי העבודה בין הצדדים היה לאחר שהתובע חלה בדלקת המפרקים ובמועד סיום היחסים הנטען על ידי הנתבעת הוא כבר שהה בחופשת מחלה;