עניינו של פסק הדין שלפנינו בבקשת המבקשת כי בית הדין יחייב את בעלת לתת בידה גט פיטורין.
תיאור העובדות
הצדדים נישאו ביום כ"ה חשון תש"ס (4.11.99)ומנישואי הצדדים נולדו ארבעת ילדיהם המשותפים. הצדדים עוברים ושבים בשערי בית הדין כבר משנת 2006 במסגרת חמישה תיקי גירושין שפתחה המבקשת.
לדברי המבקשת, בעלה מזלזל בה מאוד אף בפהרסיא, נוהג עמה בריחוק גדול, ואינו מתקשר עמה כלל. בנוסף הבעל נוהג לאבד את כספי המשפחה בהימורים מפוקפקים. היחסים ביניהם המשיכו להתדרדר ובעלה השתמש כנגדה באלימות פיזית שגררה בעקבותיה את הרחקתו מהבית, עד שבסיום ההליך נגזר דינו בעבודות שרות.
בעבר הבעל ביקש לנסות את האפשרות לשקם את חיי הנישואין, ואכן, לאורך התקופה האשה נעתרה לבקשותיו במספר הזדמנויות, והתיקים נסגרו ונפתחו לסירוגין לאורך השנים, וחוזר חלילה (פסחים מח:).
ביום י' סיון תשע"ב (31.5.12) פתחה המבקשת את התיק החמישי שלפנינו. הצדדים הוזמנו לדיון ליום כ' תמוז תשע"ב (10.7.12) אך הבעל לא טרח להופיע. הצדדים הוזמנו שוב ליום ז' חשון תשע"ג (23.10.12) ובית הדין נוכח כי עדיין הצדדים עומדים על דעתם, הבעל מבקש שלוםבית והאשה מבקשת להתגרש.
הבעל הצהיר לפני בית הדין כי עזב את הבית כבר שישה חודשים קודם לדיון, אך מבקש הוא לשקם את חיי הנישואין. לשאלת בית הדין אישר הבעל כי מאז שעזב את הבית לא דיבר עם אשתו, לא נפגש עם ילדיו, ולא עשה דבר לצורך שלוםהבית, לרבות פרנסת ילדיו.
גם עו"ס בית הדין שנפגשה עם הצדדים הודיעה בעבר לבית הדין(במכתב מיום כ"ו אלול תשע"א 25.9.11) כי לאורך כל השיחות שניהלה עם הצדדים פני האשה היו לגירושין, למעט באחת השיחות בה החליטה לתת הזדמנות חוזרת לנישואיה והסכימה לנסות לשקם את חיי הנישואין בכפוף לכמה תנאים, אך ביקשה להדגיש כי אם בעלה לא יעמוד בתנאים שהציבה יתגרשו לאלתר.
בדיון נוסף מיום כ"א כסלו תשע"ג (5.12.12) ביקש הבעל פסק זמן נוסף של חודש וחצי לנסות לשכנע את האשה כי באמת הפעם שינה את התנהגותו, ובמידה ולא יצליח יתגרשו בהסכמה ובית הדין נעתר לבקשתו. אמנם גם לאחר פסק הזמן המבוקש נוכח בית הדין בדיון מיום ב' אדר תשע"ג (12.2.13) כי עדיין מבקש הבעל לרצות את אשתו. לשאלת בית הדין חזר והצהיר הבעל כי לא עשה דבר למען שלוםהבית, וכי לא ראה את אשתו מאז הופעתו הקודמת בבית הדין.
בחקירתו הכחיש הבעל כי היה אלים כלפי אשתו, ולדבריו זה כארבע שנים שחדל להמר. עם זאת הודה כי בעבר הפסיד אלפי שקלים בהימורים. מנגד טענה האשה כי בעלה המשיך להמר ואף כשנשלח לקורס הגמילה מההימורים לא טרח להופיע. לדבריה, פעמים רבות היה נעדר שלא כדין מקורס זה, עד כי חדל להשכיל להיטיב לגמרי. עוד הוסיפה כי בדרך כלל בעלה היה שב לביתו רק לפנות הבוקר.
בסיום הדיון הצהיר הבעל כי בנם המשותף עומד לערוך 'בר מצווה' לפיכך רק לאחר הבר מצווה יהיה מוכן להתגרש. אמנם כמאז ועד עתה, גם לאחר הבר מצווה בדיון מיום כ"ג אדר תשע"ג (5.3.13) סרב הבעל להתגרש, ובית הדין הורה על הגשת סיכומים.
בהתאם להחלטת בית הדין מיום ב' באדר תשע"ג (12.2.2013) הגישה האשה וב"כ ביום כ"ו בסיון תשע"ג (4.6.2013) את סיכומי תביעתה, אך למרות החלטת בית הדין הנזכרת והחלטות נוספות מיום כ"ג באדר תשע"ג (5.3.2013) ומיום כ"ח בסיון תשע"ג (6.6.2013) הבעל לא טרח להציג את סיכומיו, ולפיכך נדרש בית הדין להחלטה שלפנינו. (וראה בתקנות הדיון תקנה עד.)
דיון והכרעה
הנה, למרות שהבעל ביקש בעבר בכמה הזדמנויות למצות את האפשרות לשלוםבית, ועדיין עומד על בקשתו אף כיום, אך לבית הדין נראה כי אין תביעתו כנה. שהרי הבעל עד כה לא טרח אף לפתוח תיק לשלוםבית, ואף לאחר שבית הדין עדכן אותו כבר בדיון מיום ז' חשון תשע"ג (3.10.12) כי ראוי שיפתח תיק כבקשתו, בכל זאת לא מצא לנכון לפעול בהתאם.
והנה הבעל נעדר פעמיים מהדיונים בבית הדין, הן בדיון מיום א' ניסן תשע"א (5.4.11) והן בדיון מיום כ' תמוז תשע"ב (10.7.12) ובית הדין נאלץ לזמנו באמצעות צו הבאה. הדבר ברור כי החפץ בשלוםבית, יעשה ככל שביכולתו ואף מעבר לכך כדי לפייס ולרצות את אשתו, דבר שלא נעשה עד כה. ובכל אופן ודאי שהחפץ בשלוםהבית אינו ממתין עד שבית הדין יזמן אותו לדיון, וקל וחומר שאינו נעדר מהדיונים בבית הדין.
כאמור, הצדדים אינם משוחחים זה עם זה, ומאז שהבעל עזב את ביתו לא נפגשו כלל למעט המפגשים בבית הדין. בית הדין התרשם כי אף הבעל מבין היום כי עליהם להתגרש מאחר שלמרות שקיווה לשלום אין טוב, אלא שכורך את הגירושין בהסדר התביעות המתנהלות בערכאה אחרת. כן יש ללמוד מדברי הבעל עצמו שהסכים להתגרש לאחר בר המצווה של בנו, וכך אף הצהיר בעבר בדיון מיום י"ט סיון תשע"א (21.6.11) באמרו 'אם האשה אינה מוכנה לייעוץ אני אהיה מוכן להתגרש'.
מעבר לאמור טענה האשה כי הבעל היה מהמר כפייתי בכספי הצדדים ואף הפסיד אלפי שקלים, והגם שבעבר התחייב כי יחדל מלהמר, לא עמד בדיבורו.
והנה יש ללמוד דינו של בעל המהמר מבעל רועה זונות, שהרי רועה זונות יאבד הון (משלי כט ג) והכא נמי בעל המהמר מאבד את ממונו. וכתב הבית יוסף (אבן העזר סימן קנד) וזה לשונו:
מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (סימן עז) פעם אחת בא מעשה לידי, לאה טוענת על ראובן שהיה רועה זונות והוא כופר, ופסקתי שאם תביא עדים שהוא כן יוציא ויתן כתובה - אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא, ואי בעית אימא גמרא.