לפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין מיום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011) ולביטול פסק דין מיום כ"ה באייר תשע"א (29.5.2011) שנתן תוקף להסכם זה שבין הצדדים.
הצדדים התגרשו ביום כ"ה באייר תשע"א (29.5.2011).
ב"כ התובע מציג את התביעה: הבעל נכה 100 אחוז, עם פגיעה קשה בראש. עבר תאונת עבודה, נפילה מגובה. עד הנפילה בשנת 05 הוא היה בריא. עבר ניתוחים קשים בראש. הוכר כנכה, מקבל קצבת נכות חודשית. קיבל מליוני ש''ח בשנת 09 במסגרת תביעה כנגד חברת הביטוח. התובע עיוור, בעת תעודת עיוור. הוא רואה צללים. הוא לא קורא מדויק ולא יכול להבין מה שקורא. האשה הדפיסה הסכם והביאה לו לחתימה. המידע לא הובא לפני הדיין היחיד שאישר את ההסכם. בית הדין לא הבין כי מדובר באדם בעל בעיות קשות, ואין אזכור על כך - לא בפרוטוקול ולא בפסק הדין.
ועוד מוסיף ב"כ התובע: הבעל חייב בית בעל מפלס אחד. הוא קנה בית בודד ב[נ'] מכספי הנכות, אך בהסכם, האשה קבלה את הבית. בסעיף 5 ב', הבעל התחייב ל 6,500 ש''ח מזונות לשלושה קטינים, שאחד היה בגיל 17. קצבת הנכות שלו החודשית היא 10,500 ש''ח לחודש. לאחר הגירושין הצדדים המשיכו לגור באותו בית. הכול המשיך להיות משולם מחשבון הבעל. לא שילם אז מזונות. בדירה הקטנה ב[ת' ח'] היה גר עד לפני חודש אחי האשה. הבעל לא קיבל דמי שכירות. הגשנו תביעה לפינוי בבית המשפט. איפה כספי הפיצוים שהבעל קיבל בשנת 09. לפני שהאשה הגיעה לבית הדין לאשר ההסכם, כבר דאגה שכל מיליוני השקלים יעברו אליה ואל בני משפחתה. כיום לא נשאר לו כלום, כספי הביטוח נעלמו במשך שנתיים לפני הסכם הגירושין. יש העברות כספים של מאות אלפי ש''ח. אין לו אפוטרופוס. האשה הייתה אפוטרופוס של הבעל בהליך של הבעל מול חברת הביטוח. בהסכם כתוב שכל אחד נשאר עם זכויותיו הכספיות, כדי שלא יהיו טענות על כספים שלו ושלה. ההסכם לא נבחן ע"י בית הדין בנסיבות של הבעל ואין אזכור על כך.
ועוד מוסיף: התנהלות הצדדים לאחר ההסכם מעידה שיש בעיות בהסכם. עד היום לא פעלה הנתבעת להעביר את הבית הבודד על שמה כנדרש בהסכם. זה עדיין ע"ש שניהם. דהיינו שהיא ראתה את ההסכם כאופציה לביצוע ביום מסוים.
באשר לעריכת ההסכם, טוען הבעל עצמו: המשפחה של האשה ערכה את ההסכם. אני סברתי שהיא בוגדת בי. היא הוציאה לי הסכם יום אחד, אמרתי שאני רוצה להתגרש, היא הוציאה לי הסכם, אמרה לי שהיא לא מחייבת אותי לשלם מזונות, כתבנו בכתב יד, בקשו שנדפיס במכונה, במסעדה הביאה דף והוסיפה שאשלם מזונות 6,500 ש''ח.
ומוסיף ב"כ התובע: אין ספק שההסכם נערך ע"י עורךדין. יש מספר פקס שממנו שוגר ההסכם, הוא חסוי. יש ספק ביכולת ההבנה והתגובה של התובע. הצדדים לא ביצעו כל פעולה מההסכם, פרט לגירושין. לפני חצי שנה, כאשר התחילה משפחתו של התובע לגלות את מצבו הכלכלי, הוא הוצא מהבית, ושוכר כיום דירה בבנין דירות היכן שגרה אחותו. אחותו מטפלת בו. בלילה לנים אתו אחיינים שלו. במקביל הגשנו תביעה כספית בבית משפט כנגד הנתבעת, על כספי הפיצוים שניים וחצי מיליון ש''ח שלקחה לו. קבוע דיון לעוד חודשיים.
הבעל משיב לשאלת בית הדין: מהתאונה לא נגעתי באשתי, היא לא נתנה לי, כבר 8.5 לא נתנה לי. היא בטח הייתה עם אחר.
ב"כ הנתבעת מגיב: הבעל נורמלי בעל מגבלות מוטוריות. הצדדים הקימו בית לתפארת, ועולמם חרב עליהם בתאונה. חלה תמורה גדולה באישיותו של הבעל. הוא ספג ליקויים לא קלים, אך הכול בהתנהגות ומוטוריקה, אין עיוורון. החל מהתאונה, האשה והילדים טיפלו בבעל. בסמוך לתאונה הוא היה בתרדמת למספר ימים, ולצורך ניתוחו מונתה האשה כאפוטרופוס לגופו לצורך הניתוח. הבעל הסתיר אבחנות שנעשו לפני הגט ולאחריו, ע"י מומחים. ביום 21.9.2006, לאחר התאונה, איבחן ד"ר סטולר כי הבעל לא זקוק לאפוטרופוס. הבעל הוצא ע"י משפחתו מהבית ונלקח. כרטיסי אשראי שלו הועברו לאחיו, רכב נרכש מכספי הבעל לטובת בן אחותו, הרווחה פנו לבית משפט לצורך דאגה לבעל. אז המשפחה פנו לרופא להתחיל הליך של אפוטרופוס, ונקבע כי הוא כשיר לנהל את ענייניו ואין צורך באפוטרופוס, כך נקבע ע"י ד"ר יהונתן בנימין. המשפחה הסתירה תסקיר זה. בית המשפט הורה להמציא התסקיר של הרווחה לבית המשפט. הבעל מנהל מספר כרטיסי אשראי. הבעל כשיר גם עכשיו. הוא גם יכול לקרוא בקושי, הוא לקוי ראיה כבד. הוא יכול לקרוא.
ומוסיף: ההסכם מדבר על חלוקת דירות, אחת לבעל ואחת לשש נפשות. הבעל לא פגוע ברגליו, ואינו זקוק דווקא לדירה מסוימת. הבעל שכר כיום דירה בקומה עליונה, ולא בקומה ראשונה, כך שאין לו צורך דווקא בבית נמוך.
ומוסיף: הבעל שינה את אישיותו מאז התאונה, והוא דיבר באופן קשה. לא היו יחסי אישות, כי מיום התאונה האשה קלחה אותו יום יום. היא טיפלה בו מאז התאונה ועד הגירושין כשמונה שנים. בינתיים התנהלה תביעה משותפת של הצדדים נגד חברת ביטוח. שניהם חתומים על כתב התביעה ועל ההסדר מול חברת הביטוח. גם פס"ד לפיצוי ניתן לשניהם יחד, לו ולמטיביו, על סבל העבר, ועוד סך של שישה מיליון ש''ח שישולמו לו עד סוף ימיו. סך שני מיליון ש''ח נכנס לחשבון המשותף. הבעל השתמש לפני התאונה בסמים קלים ונטה לשתות, כן הוא פזרן בלתי נלאה, להם היו חמישה ילדים, ואז האשה העבירה את כל השני מיליון לחשבון האישי שלה. מאז ילד אחד התחתן והכסף הזה מימן את החתונה. רו"ח שוקד על החשבון. כן הצדדים מצאו דירה ששווה חצי מיליון ש''ח, ורכשו אותה מתוך סך זה. שם בנו בית חדש. כן שילמו למטפלת פיליפינית לבעל, מועדון יום לבעל, השלמת בגריות לילדים. בשלב מסוים הבעל החליט שהוא רוצה להתגרש. ההסכם הוגן. לאחר הגט לא היה ניתן להוציא את הבעל מהבית, הוא זקוק לעזרה מוטורית, ואז הם הקצו חדר לכל אחד. הילדים והאשה דאגו לבעל, לא היו יחסי אישות או קרבה.
בשלב זה, בית הדין מציג לצדדים את נוסח הסכם הגירושין הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011) החתום ע"י שניהם, הסכם בן עמוד אחד (מודפס) שלא קיבל תוקף של פסק דין. הסכם זה נערך ונחתם שלושה ימים טרם ההסכם נשוא התביעה שאושר בבית הדין.
האשה מגיבה: התייעצתי עם טוענת רבנית. אחותי לקחה את הנוסח של ההסכם הסופי מהאינטרנט. אמרו לי שהנוסח הראשון בכתב יד לא מתאים, ואחותי הוציאה מאינטרנט את הנוסח השני, והקראתי לו זאת מילה במילה. הוא אמר לי "אין בעיה, את בוגדת", וחתם. הוא ביקש להישאר בבית, והסכמתי.
ב"כ התובע מגיב: לא ידעתי על ההסכם הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011). שם לא היה מזונות, לאחר שלושה ימים נערך הסכם בו יש 6,500 ש''ח מזונות, וכן שהדירה הגדולה הולכת לאשה. בהסכם הראשון אין סעיף למכירת הבתים. יש למנות רופא עם חו"ד רפואית להערכת מצבו של הבעל נכון למועד חתימת ההסכם. התלות של התובע בנתבעת, אין ספק שבשל כך היה יכול לחתום גם על דברים אחרים. הוא היה תלוי באדם שמקלח אותו או מנקה אותו לאחר השירותים, ולכן חתם. כן יש למנות שמאי להערכת שווי שתי הדירות שחולקו.
מגיב ב"כ הנתבעת: האשה לא זוכרת את ההסכם הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011). כן אין בו חותמת "התקבל". אנו לא מכירים את המסמך הזה. מבקש לבטל את עיכוב הביצוע. הילדים קבלו דרך ביטוח לאומי 3,500 ש''ח. עכשיו היא לא מקבלת כלום, מאז עיכוב הביצוע. כן יש כפילות לתביעה שהוגשה לבית הדין ולתביעה שהוגשה לבית המשפט. תיתכן סתירה בין ההכרעות.
עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.
עתה נעבור להכרעת הדין.
ובכן, לאחר העיון בחומר שבתיק ושמיעת עמדות הצדדים, בית הדין לא התרשם כי קיימת הוכחה ברורה לכך שהבעל לשעברהתובע לא היה בעל כושר שיפוט ראוי בעת עריכת הסכם הגירושין מיום 18.5.11 ובעת מתן תוקף של פסק דין להסכם זה נשוא התביעה.
אכן, אין ספק כי נסיבות טרגיות ומצערות הובילו משפחה זו למצב קשה - התמודדות עם פציעה קשה של אבי המשפחה. כן אין ספק כי פגיעתו של התובע הייתה קשה, והיא השאירה בו אותותיה הקשות עד עצם היום הזה. ברם, מעבר לפגיעה המוטורית וההתנהגותית אשר אף מוכחת וניכרת לעין, אין לפנינו הוכחה כי אף קיימת פגיעה בכושר השיפוט של הבעל לשעבר המצדיקה ביטול הסכם. וידוע שקיימים גדרים הלכתיים וכן משפטיים לשם הגדרת אדם כשוטה וכבעל מגבלה לשפיטה סבירה, אולם בנסיבות תיק זה, לא הוכח כי התובע לוקה בבעיה זו לשם הקביעה הנ"ל (וראה גדרי שוטה בהלכה בגמרא במסכת חגיגה דף ג ע"ב, תוס' שם ד"ה דרך, וכן ראה הגדרות ברמב"ם, הלכות עדות, ט, ט, שולחן ערוך חושן משפט, לה, ח, בית שמואל אבן העזר, קכא, ט, שו"ת בית אפרים, אבן העזר, פט, צמח צדק החדש, קנג, אגרות משה, חלק אבן העזר א, קכ, וכן שם, חלק אבן העזר ד, צז. וראה אף קובץ שורת הדין כרך ו, מעמוד תב ואילך, מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א. ובאגרות משה שם, לאחר הבאת שיטת הרמב"ם, מתבטא באמרו: "אבל בקנינים, שבזה אף הפטור ממצוות קניינו קניין, אינו שייך לחיוב מצוות, וא"כ הוי זה שקניין דשוטה אינו כלום רק משום שאינו בן דעת וכו', וכן יכול לקדש ולגרש וקניינו קניין אם הוא בר דעת לזה, דבדברים אלו תלוי בדעתו בדבר זה, ולא איכפת לן אם הוא שוטה לדבר אחר וכו', אבל כשידעינן בבירור שהוא פיקח, יש לו דיני פיקח וכו'", וכן מזכיר שם דעת הר"ש משפירא ור' אביגדור, שדווקא אלו ד' המפורשים בחגיגה הם סימני שוטה, ולא בדבר אחר. עי"ש. והעולה מהדברים שאין לפנינו בסיס הלכתי להגדיר את התובע כשוטה, שמעשיו וחתימתו אינם ברי תוקף).