תיק רבני
בית דין רבני אזורי אשדוד
|
38781-2
14/07/2013
|
בפני השופט:
1. הרב אברהם עטיא - אב"ד
2. הרב משה אמסלם - דיין
3. הרב יצחק רבינוביץ - דיין
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
|
הנתבע:
פלוני
|
| פסק-דין |
א. ביום 14.09.2009 הגישה האשה תביעת גירושין כנגד בעלה עקב העובדה שהוא לא זן ולא מפרנס אותה ואת שני ילדיה הקטינים, בשל כך היא מואסת בו ומבקשת לחייבו בגט מהטעם שאשה לחיים ניתנה ולא לצער וכן מפני ש"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".
ביום י"ב באייר התש"ע, 26.04.2010 הופיעו הצדדים לדיון בו אמרה האשה כי מה שמפריע לה אצל בעלה זה שהוא אינו זן ומפרנס אותה ואת ילדיה, וכי במעט הכסף שיש לו, הוא בוחר להמר בסוגי הימורים שונים (לוטו, טוטו, ווינר וכיו"ב).
מאידך גיסא, טען הבעל כי הוא עבר תאונה קשה ולכן קשה לו לעבוד וכי הוא אוהב את אשתו ומעוניין להשתנות כפי יכולתו.
בתגובה אמרה האשה, כי הסיבה היחידה לכך שהבעל אינו עובד היא עצלות גרידא.
בינתיים ילדה האשה ילד שלישי.
הבעל הגיש כתב הגנה באמצעות ב"כ עו"ד..., בו חזר ביתר שאת על טענותיו ואמר כי הוא משתדל להעניק לאשתו ולילדיו מה שיכולתו, אולם בשל מוגבלותו הפיזית, הנובעת ממחלת הנפילה ממנה סובל, ומתאונה קשה שעבר, הוא אינו יכול לפרנס את בני המשפחה בכבוד.
האשה הוציאה כנגד הבעל צו הרחקה מן הבית באמצעות ביהמ"ש עקב אלימות שהפעיל כנגדה בהיותה בחודש הרביעי להריונה עם בנם השלישי.
בדיונים שהתקיימו אחר כך בבית הדין שבה האשה על טענותיה ואמרה כי הבעל אינו עובד אך מפני היותו עצל. האשה הכחישה את טענת הבעל אודות היותו חולה במחלת הנפילה והוכחתה לכך היא היותו נוהג ברכב כאחד האדם, ולטענתה מחולה במחלת הנפילה נשללת האפשרות להחזיק ברישיון נהיגה.
לעומתה, אמר הבעל כי המחלה תוקפת אותו רק בלילה אך ביום הוא כשיר לנהיגה.
בדיונים הללו הסביר ביה"ד לבעל את חובתו לעבוד ולפרנס את האשה והילדים כפי צרכם. ביה"ד הבהיר אז לבעל שאם ישתנה באופן משמעותי, יתכן כי האשה תרצה לחזור אליו.
בדיונים האחרונים הוסיפה האשה שמלבד עניין המזונות היא אינה מעוניינת בבעל גם בגלל בעיות בתקשורת עמו וכן בשל אופיו. "אין בינינו כלום, שום קשר, שום הבנה, עשרים שנה של ויכוחים ואי-הבנה. גם יחסי אישות לא היה". עוד טענה כלפיו כי "הוא לחוץ, הוא טיפוס חם מזג, מתפרץ". (יצוין כי גם הבעל הודה על מקרה של אלימות שהפגין כלפי רעייתו בכך ששבר כלים בחמתו).
עוד אמרה האשה כי היא מואסת בבעלה, נגעלת ממנו ואינה מסוגלת להתקרב אליו. לשאלת ביה"ד, אם היא יכולה לחיות עמו חיי אישות, השיבה: "אני אומרת שאפילו אני לא יכולה להיות לידו". "אני הרגשתי גועל, כשהייתי חייבת עשיתי בעל כורחי, אני מרגישה גועל, יש ויכוחים וצעקות". "אני לא הגעתי לסיפוק ממנו ביחסי האישות, הייתה לו בעיה פיזיולוגית". בתשובה לשאלת ביה"ד אם יחסי האישות התקיימו בצורה תקינה, השיבה האשה: "חמש דקות וזהו. פעם בחודש-חודשיים שהיה יחסי אישות, כי עד שהיו יחסים עמד ונגמר וזהו ואני נשארתי עם עצמי, שום הנאה ושום כלום". עוד הוסיפה שביקשה ממנו לטפל בעניין, אך הבעל אמר שאין לו כסף והעניין לא התפתח בגלל חוסר תקשורת ובגלל שלא נמשכה אליו.
ביה"ד חקר את האשה, האם הייתה יוצאת לעבוד כפי שעבדה עד היום בעבודה מכובדת. בתחילה השיבה שאכן כך, אולם בהמשך הדיונים אמרה שעבדה גם בעבודות של משק בית ולו היה הבעל משתכר, ברור שלא הייתה יוצאת לעבודה זו. עוד קבלה על כך שהיא נזקקת לקחת בגדים יד שנייה מגמ"חים עבור הילדים.
עוד קבלה האשה על כך שהיא זו העובדת קשה לפרנסת הבית ואחראית על כל ענייני הבית, ואילו הבעל חי לו חיי מותרות נטולי דאגות ומחזיק ברכב לשימושו האישי. כתוצאה מכך היא מרגישה כשפחה.
במהלך הדיונים האחרונים אמר הבעל כי הוא מוכן להתגרש בתנאי שהילדים יהיו במשמורתו.
ב. והנה בנידוננו מדובר בזוג שכבר לא חיים יחד זה כארבע שנים, ואין כל סיכוי שהצדדים יחזרו לחיות בשלום. ונראה בבירור כי האשה מאסה בבעלה כבר במהלך חייהם המשותפים. על כן יש לפסוק על הצדדים להתגרש זמ"ז מפני הטענות הללו.
והנה - בחלק מבתי הדין נהגו לחייב גט במאיס עלי עכ"פ מדינא דמתיבתא המובא ברמ"א אבהע"ז ע"ז, ג' (ויש לדון שיש לפסוק כך רק לאשכנזים שכן המחבר לא הביא את דינא דמתיבתא). ובהרבה בתי דין פוסקים בטענת מאיס עלי באמתלה מבוררת כי על הצדדים להתגרש זה מזה.
ויעוין בזה באורך בשו"ת יביע אומר ח"ג חלק אבהע"ז סי' י"ח, ויע"ש אות י"ג שאפילו לפוסקים דס"ל שאין כופין במאיס עלי בכה"ג הרי שמצווה מוטלת על הבעל לגרשה ומכ"ש כשיש חשש שע"י שהייתו תצא האשה לתרבות רעה.
ועוד כתב שם וז"ל-