1. ביום 24.6.99 ארע אסון לתובע 1, עמנואל חגי (להלן - התובע), עת שהיה תלמיד כיתה ח' בן 14. היה זה יומה האחרון של שנת הלימודים. התובע, יחד עם רבים מחבריו לבית הספר, הגיע לחוף הים של ראשון לציון (להלן - החוף). מדובר היה בחוף רחצה מוכרז ואותה עת נקטו מצילי הים בשביתה, כך שהחל מהשעה 14:00 לא ניתנו שירותי הצלה בחוף על אף שמדובר היה בעונת הרחצה (להלן - השביתה). בשעה שכבר לא ניתנו בחוף שירותי הצלה נכנס התובע לים. הוא נקלע למערבולת וטבע (להלן - התאונה או הטביעה). התובע חולץ מהים על ידי שני פקחים שעבדו בשירות הנתבעת 1, עירית ראשון לציון (להלן - העיריה) ובסיוע רוחצים בים. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקי גוף קשים.
2. הנתבעת 1 - העיריה - היא מחזיקתו של החוף, מספקת בו שירותי הצלה של מצילי ים והמצילים הם עובדיה. הנתבעת 2 - כלל חברה לביטוח בע"מ - היא חברת ביטוח אשר ביטחה את העיריה בביטוח אחריות (להלן - כלל ביטוח). הנתבעת 3 היא הסתדרות העובדים הכללית החדשה. הנתבע 4 הוא ארגון העובדים היציג של מצילי הים העובדים ברשויות מקומיות החברות במרכז השלטון המקומי. הנתבע 5 הוא ועד העובדים הארצי של מצילי הים. על פי הנתבעת 3, הנתבעים 4-5 הם אורגנים שלה. הנתבעים 3-5 (שיכונו להלן ביחד - ההסתדרות) הם שיזמו את השביתה. הנתבעת 6, מדינת ישראל - משרד הפנים (להלן - המדינה), היא זו שהתקינה בסופו של דבר תקנות שאפשרו הוצאת צוי ריתוק למצילים השובתים. בנוסף, מוקנים לה בחקיקה סמכויות שונות הקשורות לחופי רחצה. הנתבעת 7 (להלן - סהר ביטוח) היא חברת ביטוח נוספת אשר ביטחה את העיריה בביטוח אחריות. כלל ביטוח וסהר ביטוח (להלן - חברות הביטוח) נתבעות מכח העילות הקמות לתובעים על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. חברות הביטוח אינן מכחישות את היותן מבטחות של העיריה אלא רק את חבותה של מבוטחתן, העיריה.
התובעים 2-3 הם הורי התובע. על פי התובעים, הנתבעים חבים ביחד ולחוד בגין נזקיהם. נזקים אלה כוללים, בין היתר, את נזקי הגוף שנגרמו לתובע; את נזקיהם של הוריו כמיטיבי נזקו של התובע; וכן את נזקיו של האב - התובע 3 - בגין הפסדי הכנסה שנגרמו לו עקב הצורך לסעוד את בנו.
3. העיריה וסהר ביטוח הגישו, כל אחת, הודעת צד שלישי כנגד הורי התובע, ההסתדרות והמדינה. הצדדים השלישיים נתבעים בהודעות לשפות את המודיעות במלוא הסכום שתחוייבנה לשלם לתובעים, ככל שתחוייבנה. הצדדים השלישיים מכחישים כולם את חבותם.
פרק ראשון: האחריות
4. מטעם התובעים העידו העדים הבאים: טלי גונדרי, יוגב אברהם ותהילה אברהם - כולם חבריו לבית הספר של התובע אשר שהו בחוף במועד בו ארעה התאונה; מוטי בן יעיש, שעבד בתקופה הרלוונטית בחוף כפקח מטעם העיריה ומשה את התובע מתוך המים לאחר שטבע; הורי התובע - רחל עמנואל (להלן - האם) ורחמים עמנואל; והתובע עצמו. עדים אלה הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית. אציין כי הזמנתו של התובע היתה מיותרת מבחינת הצורך לחקרו נגדית, אולם בסופו של יום היתה חשיבות להתרשמותי ממנו.
מטעם העיריה העידו בשאלת האחריות אלי שוורצברג, ששימש בתקופה הרלוונטית סגן מנהל אגף חוף הים בעיריה; אברהם אזולאי, שעבד בתקופה הרלוונטית בחוף כפקח מטעם העיריה ויחד עם מוטי בן יעיש משה את התובע מתוך המים לאחר שטבע; גדי לידור, ששימש כמנכ"ל העיריה בתקופה הרלוונטית, ולמרבה הצער הלך לעולמו זמן קצר לאחר שהעיד; יעקב אגמון, שכיהן בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל מרכז השלטון המקומי וטיפל מטעמו בשביתה; ושלום ניצן שכיהן בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל למינהל של העיריה. עדים אלה הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית. כמו כן הוגשו שני תצהירים של עדי גולן, מתמחה במשרד באי-כוחה של כלל ביטוח, להם צורפו קלטות וידאו עליהן הוקלטו כתבות מיומני חדשות ששודרו בתקופה הרלוונטית בערוץ הראשון ובערוץ 2. נותנת תצהירים זו לא נחקרה על תצהיריה. עוד הוגש תצהיר של עידן ונטורה, חוקר במשרד חקירות, אליו צורף תמליל שיחה אשר על פי התצהיר קיים והקליט עם מוטי בן יעיש ביום 8.6.03. גם נותן תצהיר זה לא נחקר על תצהירו.
מטעם ההסתדרות העידו אלה: מיכאל סבג, ששימש בתקופה הרלוונטית כמציל בחוף; אבי אפיה, שכיהן כמציל בחוף בבת ים וכן כיו"ר הנתבע 5 - ארגון המצילים הארצי; וליאון מורוזובסקי, שכיהן בתקופה הרלוונטית כיו"ר הנתבעת 4 - הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים. העדים אפיה ומורוזובסקי נתנו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם. העד סבג לא נתן תצהיר מטעמו אלא נחקר בחקירה ראשית ונגדית על דוכן העדים.
מטעם המדינה לא העיד איש ולא הוגשו ראיות.
5. במסגרת בחינת שאלת האחריות תיבחן התשתית העובדתית הכוללת את ארוע הטביעה עצמו; הרקע שקדם לשביתת מצילי הים ומהותה של שביתה זו; ושאלת מודעות התובעים לדבר קיומה של השביתה.
לאחר קביעת התשתית העובדתית תידון אחריותם של העיריה, של ההסתדרות, של המדינה ושל התובעים.
א. התאונה
6. יום התאונה, ה- 24.6.99, היה יומה האחרון של שנת הלימודים בחטיבות הביניים בראשון לציון המבשר את תחילתה של חופשת הקיץ. מנהגם של התלמידים בראשון לציון היה להגיע לחוף הים בתום יום הלימודים האחרון וכך גם ארע ביום התאונה אשר חל בתקופת עונת הרחצה הרשמית (הגדרת "עונת רחצה" בסעיף 1 לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוסדרים), התשכ"ה - 1965). תלמידים רבים - הפקח מוטי בן יעיש אמד אותם במאות - הגיעו לחוף. התובע הגיע לביתו עם סיום הלימודים. הוא ביקש מאמו רשות ללכת לחוף וזו נעתרה לו לאחר שהפציר בה. היא התרתה בו שלא ייכנס למים. משם פנה אל החוף שם פגש בחבריו. התובע לא ידע לשחות והיתה זו הפעם הראשונה שביקר בחוף וללא ליווי הוריו.
7. אורכו של החוף הוא 750 מטר. מדובר במקום רחצה מוכרז וממוקמות בו חמש סוכות מצילים המסומנות במספרים 1-5. בחוף קיימים שירותים שונים - כגון מסעדות - ואלה פעלו ביום התאונה. לאחר שהגיע לחוף, התמקם התובע יחד עם חבריו בסמוך לסוכת מציל מס' 2. מדיווח שהעבירה העיריה למשרד הפנים על התאונה (מוצג עירית ראשון/13) עולה, בין היתר, כי ביום התאונה היה הים סוער עם זרמים. במים היתה מערבולת שנעה לאורכו במקביל לקו החוף, תוך שהיא גם עוברת מול סוכה מס' 2. טיבן של מערבולות אלו הוא שהן מתחילות מרחק של כ- 5-6 מטרים מקו החוף. באופן זה, גם אדם המתהלך לו במים הרדודים עשוי למעוד לתוך המים העמוקים עקב מדרגה וכך להיסחף למערבולת. מיכאל סבג ואלי שורצברג העידו כי המצילים בחוף נהגו לסמן את קיומן של מערבולות על ידי הצבת דגלים בתוך הים. בסיום עבודתם, וכך היה גם בשעה 14:00 במהלך השביתה, נוהגים המצילים להוציא מתוך המים את הדגלים המסמנים מערבולות. אבי אפיה העיד כי כך גם נהגו בחוף בו שימש כמציל בבת ים. מיכאל סבג העיד כי במקום הדגלים שהוצאו מהמים היו המצילים מציבים מספר דגלים על קו המים יחד עם שלט המתריע על סכנת המערבולת. הם גם מורידים את דגלי הסימון המתנופפים מעל הסוכה.
8. עקב השביתה, סיימו המצילים בחוף את עבודתם בשעה 14:00 במקום בשעה 18:50. בחוף פעלו שלושה פקחים של העיריה - ביניהם מוטי בן יעיש ואברהם אזולאי - ומעת שסיימו המצילים את עבודתם עקב השביתה, התמצתה עבודת פקחי העיריה באזהרת המבקרים בחוף מפני כניסה למים בהיעדר שירותי הצלה. מצבה זו של פקחים - שלושה במספר - היתה המצבה הרגילה בחוף והעיריה לא הגדילה אותה לרגל השביתה. הפקח מוטי בן יעיש מיקד את מאמציו באזור סוכת מצילים מס' 3 ואילו אברהם אזולאי מיקד את מאמציו באזור שבין סוכות 3 ו- 5. לצורך ביצוע משימתם זו, עמד לרשות שלושת הפקחים מג1יר-קול ("מגאפון") אחד.
9. הילדים הגיעו לחוף הים לפני השעה 14:00. כך, למשל, בהודעה שמסרה תהילה אברהם במשטרה יום לאחר התאונה (צורף כנספח לתצהיר עדותה הראשית) נכתב כי -
"אתמול בסמוך לשעה 14:00 הגעתי לחוף הים ראשון, סוכה 2, במקום היו כבר רוב השכבה של כיתה ח' של ביה"ס שלי מקיף ב'."
בעדותה הסבירה שמדובר היה לפני השעה 14:00 (עמוד 42 לפרוט'). טלי גונדרי העידה כי הגיעה עם חבריה לחוף בסביבות השעה 13:00 וכי התובע הגיע 10 דקות אחר כך. גם אמו של התובע העידה כי התובע יצא מביתו לחוף בשעה 12:45 (עמוד 67 לפרוט'). כנגד עדויות אלו עומדת הודעת אמו של התובע במשטרה שנמסרה יום לאחר התאונה (מוצג עירית ראשון/4) שם ציינה האם כי התובע הגיע לביתו מבית הספר סמוך לשעה 14:00. בעדותה הסבירה האם כי נתון זה שמסרה במשטרה אינו מדוייק וכי היא מייחסת חוסר דיוק זה למצב הנפשי הקשה בו היתה שרויה יום לאחר התאונה. הסברה של האם נראה לי סביר. אקבע כי התובע, כמו מרבית חבריו, הגיעו לחוף לפני השעה 14:00 בשעה שהמצילים עדיין עבדו.
זמן קצר לאחר עזיבת המצילים את עמדותיהם נכנס התובע למים. אין ראיה כי הרחיק פנימה לתוך המים מעבר לאזור המים הרדודים. הוא נקלע לתוך מערבולת מול סוכת מצילים מס' 2 וכתוצאה מכך נסחף פנימה לתוך הים ולא יכול היה לצאת. התובע החל לטבוע. גם חבריו נקלעו למצוקה במים. על אף שפקחי העיריה לא היו מצילי ים מוסמכים ועל אף שלאור זאת הונחו ע"י העיריה כי תפקידם אינו כולל הצלת רוחצים, נכנסו שני פקחי העיריה, בן יעיש ואזולאי, למים. לאחר מאמצים, במסגרתם סיכנו אף את שלומם שלהם, הצליחו שני הפקחים למשות את התובע מהמים, אולם הוא כבר נפגע קשות. ממסמך של מגן דוד אדום (להלן - מד"א) הנושא כותרת "דווח נט"ן/אט"ן - פארמדיק" (מוצג ת/2) עולה כי בשעה 14:49 התקבלה במד"א הקריאה לעזרה. בשעה 14:56 הגיעה ניידת מד"א לחוף והוחל בהחייאת התובע שהיה, בין היתר, ללא הכרה וללא נשימה ספונטנית. מהחוף הועבר התובע באמצעות ניידת מד"א לבית חולים שם אושפז.