פסק-דין בתיק תא"מ 55875-05-11

התובעים הינם הבעלים של רכב מסוג סוזוקי מ.ר. 9111228 (להלן: "הרכב").

הרכב בוטח אצל הנתבעת.

לטענת התובעים,  התובעת 1 יצאה מביתה ביום 3.4.11 על מנת ליסוע למקום עבודתה וגילתה כי הרכב נעלם. התובעת פנתה למשטרה והגישה תלונה על גניבת הרכב.

התובעים פנו לנתבעת על מנת שזו תשלם להם, כמבטחת,  את ערך הרכב ואולם הנתבעת סירבה לעשות כן לפיכך הגישו תביעה זו בסך 62,000 ש"ח. לטענתם ערך הרכב הוא 47,000 ש"ח לכך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. כמו"כ תובעים התובעים 5,000 ש"ח לכל חודש עד הגשת התביעה בגין אי הנאה מהרכב והצורך ליסוע בתחבורה ציבורית ובסה"כ 10,000 ש"ח וסך נוסף של 5,000 ש"ח בגין צער ועגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי מחקירה  שעשתה עולה כי התובעת או מי מטעמה עשו יד אחת בביום האירוע ובאי גילוי פרטים על מנת לנסות ולהוציא כספים  מחברת הביטוח שלא כדין. לטענת הנתבעת נמסר לה מידע כוזב על ידי התובעת. הנתבעת טוענת עוד כי הטענה על גניבת הרכב נבדקה גם על ידי משטרת ישראל כאשר התובעת וחברה לחיים, מר חיים קבלו, נחקרו בחשד למסירת הודעה כוזבת וניסיון להונאת ביטוח.

התובעת 1 וחברה לחיים נחקרו בפני ומחקירתם עולה כי התובעת 1 מתגוררת עם בן זוגה כ- 3 שנים. שניהם משתמשים ברכב.  האחרון שעשה שימוש ברכב לפני היעלמותו היה חברה של התובעת 1 אשר חזר ביום שישי שקדם להעלמות הרכב ממקום עבודתו והחנה את הרכב  בחניית הבית. בשבת התובעת ובן זוגה לא עשו שימוש ברכב ויציאותיהם מביתם היתה דרך כניסה אחרת, ולא דרך הכניסה של החניה. הכניסה האחרת נמצאת בקומה מעל החניה. לפיכך, ביום השבת התובעת או בן זוגה לא ראו שהרכב נעלם. ביום ראשון בבוקר התובעת רצתה ליסוע עם הרכב לעבודה ואז גילתה שהוא נעלם, התובעת ובן זוגה אכן נחקרו לפני זמן רב במשטרה בקשר לאירוע אך לא הוגש נגדם כתב אישום וממועד החקירה לא שמעו דבר. התברר בחקירתם גם כי זמן מה לפני העלמות הרכב הם ביקשו למכור את הרכב ופרסמו לצורך כך הודעת מכירה באתר באינטרנט.  התובעת ובן זוגה נשאלו על כך והשיבו כי הם  שקלו לסיים את היחסים ביניהם ולצורך כך ביקשו לחלק את הרכוש המשותף, שכלל את הרכב. לאחר מכן הם השלימו והחליטו לוותר על מכירת הרכב. לטענתם מדובר בפרסום אחד בלבד שלאחריו השלימו לכן ניתן לראות שלאחר הפרסום הראשון לא היתה "הקפצה" של המודעה פעם נוספת. הרכב פורסם למכירה בסכום של 30,000 ש"ח.

עוד התבררו בחקירה הפרטים כדלקמן:

התובעת הסכימה בתחילה להיבדק בפוליגרף אך לאחר התייעצות עם עורך דינה חזרה בה מהסכמתה.

התובעת התבקשה להעביר לחברת הביטוח דפי חשבון בנק אך לא עשתה כן משום שלטענתה מדובר בענין פרטי. הדבר נכון גם לגבי תדפיס שיחות הטלפון.

מטעם הנתבעת הוגש דוח חוקר ממנו עולה כי 2 מפתחות הרכב המקוריים נמסרו על ידי התובעת. הרכב היה בעברו של חב' השכרה ונגרמה לו תאונה שבגינה נקבעה ירידת ערך של 4%. הרכב פורסם למכירה המחיר שנדרש היה 35,000 ש"ח המודעה פורסמה ביום 2.3.11. התובעת ובן זוגה סירבו למסור תדפיס בנק ושיחות טלפון. במשטרה נמסר כי התקבל מידע מודיעיני לפיו הרכב הועבר על ידי התובעת או בן זוגה לשטחים עוד ביום 31.3.11 תמורת סך של 4,000 ש"ח". כן נמסר מהמשטרה כי יש כוונה להעביר את התיק לפרקליטות  לצורך הגשת אישום בגין הונאת ביטוח.  מסקנת החוקר היתה שהסירוב למסור את דפי החשבון ודפי פירוט שיחות מעוררים חשד שאכן האירוע בוים.

בתום הדיון טען ב"כ הנתבעת כי מחיר הרכב לא הוכח לכן יש לדחות את התביעה  שכן מוטל על התובעים להוכיח את כל פרטי התביעה כולל ערך הרכב. כיוון שלפי הפוליסה ערך הרכב, במקרה של גניבה או אובדן מוחלט, אמור להיקבע לפי מחירון של לוי יצחק אפשרתי לב"כ התובעים להמציא את המחירון הרלבנטי למועד הגניבה הנטען. הומצא מחירון כזה. לפי המחירון ערך הרכב הוא 45,000 ש"ח כאשר יש להוסיף 2% בגין תוספות. הנתבעת חזרה וטענה כי אין לפצות לפי מחירון שכן יש להעריך את ערך הרכב עצמו ולא רק לפי מחירון.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי חשדות הנתבעת לפיה מדובר באירוע שבויים לא הוכחו.  אין די בחשד בעלמא צריך לבסס את החשד. בנדון דנן,  החשד של הנתבעת עולה מכך שהרכב פורסם בעבר ומכך שלא ניתנו דפי חשבון בנק ופירוט שיחות. באשר לפרסום, נתנה התובעת הסבר מניח את הדעת. מדובר בפרסום אחד בלבד שנעשה בעקבות מריבה בין התובעת לבין זוגה ורצון לפרק את השיתוף ביניהם. ניתן לראות שמלבד אותו פרסום לא היה פרסום נוסף ולא היתה "הקפצה" של המודעה על מנת לבצע מכירה של הרכב. לגבי הסירוב לתת דפי חשבון בנק ופירוט שיחות, אין בסירוב זה לכשעצמו כדי לעורר חשד שיש בו להצדיק אי מתן פיצוי בגין העלמות הרכב. אני קובע איפוא כי התובעים הצליחו להוכיח שהרכב נעלם באופן המזכה אותם בקבלת פיצוי מחברת הביטוח שביטחה את הרכב.

באשר לערך הרכב כיוון שלפי הפוליסה ערך הרכב נקבע לפי המחירון של לוי יצחק וכיוון שהומצא מחירון, יש לחשב את ערך הרכב לפיו. על פי המחירון ערך הרכב הוא 45,900 ש"ח (45,000 ש"ח + 2% בגין תוספות). מערך זה יש להפחית 20% בגין היות הרכב רכב השכרה בעבר, כמו"כ יש להפחית 4% בגין ירידת ערך שנקבעה בעבר לרכב בעקבות תאונת דרכים שעבר הרכב. אמנם התובעים לא המציאו חוו"ד שמאי על ערך הרכב  ואולם כיוון שמדובר ברכב שנגנב ממילא השמאי שהיה נותן חוו"ד לא היה יכול להתייחס לרכב הספציפי מעבר להתחשבות שנעשית בפס"ד זה היינו, מחיר מחירון והוספות והפחתות המתחייבות מהנתונים הידועים על הרכב (תוספות ידועות והפחתות בגין רכב השכרה מתאונה ידועה בעבר שהפחיתה ערך).

אין מקום לפיצוי הנוסף שמבקשים התובעים בקשר לאבדן שימוש ברכב ועגמת נפש, במיוחד אין לעשות כן לאור מחדל התובעים בהוכחת הנזק על אף שאפשרתי להם לתקן מחדל זה בהמצאת מחירון הרכב שאף הוא לא צורף לכתב התביעה. כמו"כ יש להתחשב גם ב"חסכון" של הוצאות הדלק המתקזז עם הוצאות הנסיעות.

בהתחשב בכל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 34,920 ש"ח (לפי  החישוב דלקמן 45,000 ש"ח - ערך הרכב, 2%  תוספת GLS   900 ש"ח, הפחתת 20% רכב מהשכרה =  9,180 ש"ח והפחתה של 4% בגין ירידת ערך בעבר = 1,800 ש"ח) כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח.

אם וככל שיוגש נגד התובעת ובן זוגה כתב אישום בשל הונאת ביטוח ואם וככל שהתובעת ו/או בן זוגה יורשעו בעקבות אותו אישום, תהא הנתבעת רשאית להגיש תביעה להשבת הסכום ששילמה לפי פסק דין זה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה