בפני תביעה שטרית בה מבקשת התובעת, האוחזת בשלושה שיקים המשוכים על חשבון הנתבעת וחתומים על ידה, לחייב את הנתבעת במלוא סכום השיקים כאשר סכום הקרן הינו 6,700 ש"ח. זמני פרעון השיקים הינם 25.12.04, 25.1.05 ו-25.2.05.
הנתבעת והתובעת קרובות משפחה מנישואין כאשר בעלה של התובעת (להלן: "סאלח") הינו דודו של בעלה של הנתבעת (להלן: "לואי").
לטענת הנתבעת, אשר על בסיסה ניתנה לה רשות להתגונן כנגד התביעה, התובעת אינה זכאית לפרעון השיקים מאחר ומסירת השיקים היתה על תנאי שכן, מדובר בשיק טובה אשר נמסר לסאלח לצורך קבלת אשראי וכנגד התחייבותו להעביר ללואי כספים לכיסוי השיקים לפני מועד פרעונם. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מסירת השיקים בתנאי זה, נעשתה על רקע הקרבה המשפחתית והחברות ששררה באותה עת בין הצדדים (כאשר הבעלים עבדו יחד בעסק הרשום על שמו של סאלח) ובעקבות מקרה קודם בו לואי ביקש עזרה מסאלח והלה אכן מסר ללואי שתי המחאות משוכות מחשבונה של התובעת על סך 5,000 ש"ח כל אחת מהן (להלן: "השיקים הקודמים"), ואשר שימשו את הנתבעת ובעלה לשלם עבור בטון לבניית ביתם, בטון אשר נרכש מחברת "בני מוסטפא נעאמנה בע"מ" (להלן: "חברת הבטון". שיקים אלו אשר לא נפרעו על ידי התובעת, שולמו בסופו של יום על ידי מי מטעמה של הנתבעת, והם מצויים בידיה לאחר שפרעה אותם לחברת הבטון.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בדיוק כשם שסלאח והתובעת סייעו להם, הם הסכימו לתת שיקים טובה לסלאח ולתובעת, הם השיקים נשוא תביעה זו. אולם, שיקים אלו נמסרו כאמור בתנאי מפורש שבהגיע מועד פרעונם, על סאלח לדאוג לפרעונם בדיוק כפי שהנתבעת ולואי פרעו, בסופו של יום, את השיקים הקודמים.
התובעת באמצעות בעלה הכחישה את טענת הנתבעת כאשר לגרסתה השיקים נשוא התביעה נמסרו על ידי לואי, לעובד בעסק המשותף ללואי וסאלח בשם רושדי עסאלה (להלן: "רושדי") וזאת כחלק מתשלום שכרו. בעת שרושדי ביקש להשתמש בהמחאות אלו על מנת לרכוש קרמיקה בחנות בסחנין, סרב בעל החנות לקבל את ההמחאות ואז התקשר רושדי לסאלח וביקש ממנו כי ידאג לכיסוי השיקים. או אז הגיעו סאלח והתובעת לחנות ושילמו את תמורת הקרמיקה במזומן מכספים שהביאה התובעת מביתה. כנגד ביצוע התשלום, מסר רושדי את השיקים לידי התובעת (שכן היא זו שמסרה את הכסף המזומן).
מטעם התובעת העידו התובעת ובעלה והעד רושדי, ואילו מטעם הנתבעת העידו הנתבעת ובעלה לואי בלבד.
העדר פירוט בכתב התביעה
טענה מקדימה בפי הנתבעת, אשר לטעמה די בה להביא לדחיית התביעה, והיא כי כתב התביעה (בעצם הבקשה לביצוע השיק) הינו חסר פרטים במידה המחייבת את דחיית התביעה מטעם זה בלבד. ב"כ הנתבע הפנה לטופס הבקשה אשר בצידו השמאלי בפרק "ו" לטופס שכותרתו "העובדות המשמשות עילה לבקשה הן כמפורט להלן:", לא מולאו פרטים כלשהם כגון שם הזוכה, האם השיקים הם בחתימת יד של מאן דהוא או בהסבה, האם שולמו על חשבון השיקים סכומים כלשהם, האם הוצגו לפרעון ומה הוא הסכום הכולל שנדרשת הנתבעת לשלם לתובעת.
לטעמו של ב"כ הנתבעת, משניתנה רשות להתגונן כנגד הבקשה (כאשר בהתנגדות הועלתה הטענה בדבר היות הבקשה לוקה בחסר), יש לראותה ככתב תביעה שאינו מפרט את מלוא רכיבי העילה ולפיכך יש לדחות את התביעה מטעם זה בלבד.
אכן צודק ב"כ הנתבעת כי בהלכה הפסוקה נקבע כי על בעל דין המגיש בקשה לביצוע שטר להקפיד שהבקשה תמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה, שכן הבקשה לביצוע, משהתקבלה ההתנגדות, הופך לכתב התביעה ע"א 146/85
גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 751-752 (1987), אולם מכאן ועד למסקנת הנתבעת כי אי מילוי הפרטים מביא לדחיית התביעה, הדרך עוד ארוכה.
ראשית, אם בכלל, יש בחוסר בפרטים בכתב התביעה להביא למחיקת תביעה ולא דחייתה. שנית, במקרה זה ברור כי לא היה בחוסר בפרטים כדי ליצור מצב בו הנתבעת אינה יודעת בפני מה היא מתגוננת. להבדיל במקרים שנדונו בפסיקה, היה בחוסר הפרטים להביא לקבלן ההתנגדות ומתן רשות להתגונן (כגון: בשל אי בהירות בשאלת הסמכות בע"א 211/73
שורפה נ' וקסלר, פ"ד כח(1) 512 (1974)) אולם במקרה דנן הנתבעת כבר צלחה שלב זה וכעת נותר לבחון באם היה בחוסר בפרטים (שהם פרטים המצויינים בטופס הסטנדרטי) גרם לפגיעה כלשהי באפשרותה להתגונן. עיון בטופס בקשה מעלה כי כל הפרטים הנדרשים לנתבעת על מנת להתגונן מצויים בו, צורפו השיקים על שני צידיהם, והנתבעת הודתה בחתימתה על השיקים כמושכת. משכך, לא היה בחוסר הפרטים, שאינם מהותיים במקרה זה (אך יכולים להיות מהותיים במקרה אחר) כדי לפגוע בהגנת הנתבעת.
האם עומדת לנתבעת הגנה כנגד ביצוע השטר?
בהתאם להוראות פקודת השטרות וההלכה הפסוקה, ובהתחשב בכך שהשטר אינו מגלה על פניו כי מסירתו היתה כפופה לתנאי כלשהו או כי נמסר כשטר טובה, על הנתבעת להוכיח את קיומו של התנאי במסירה הנטען (היות השטר שטר טובה), וזאת לאור הוראת סעיף 20(ג) לפקודה הקובע:
"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך,......, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
לאחר שמיעת עדויות הצדדים אשר עלי לציין בצער רב כי כולם הותירו עלי רושם עגום ביותר, לא מצאתי דרך לקבוע ממצאים באשר להתנהלות ולנסיבות מסירת השיקים נשוא התביעה בהסתמך על עדויות אלו.
יצוין כי אין מחלוקת מתוך העדויות כי השיקים נמסרו למי שנמסרו, מבלי שנרשם בהם שם המוטב ועיון בשיקים מעלה בבירור ששמה של התובעת נרשם בכתב יד אחר משאר הפרטים הרשומים בשיק. משכך, השיקים על פניהם ובהיעדר תנאי כלשהו המופיע על גביהם, אינם יכולים לסייע בבירור טענות הצדדים ואין בהם לתמוך או לשלול איזה מגרסאותיהם.
יחד עם זאת, עצם קיומו של השיק בידי אחד הצדדים, מקים לטובתו מספר חזקות שהרלוונטית ביניהן הינה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה הקובע:
"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".
מכאן, שעל הנתבעת רובץ נטל כפול, הן להוכיח כי מסירת השיק היתה על תנאי והן להוכיח שהתובעת לא נתנה ערך בעד השיק המוחזק על ידה.
בנסיבות הענין ולאחר שמיעת עדויות הנתבעת ובעלה, אינני יכולה לקבוע שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה שכן, הנתבעת כשלה מלהוכיח את החוליה הראשונית והבסיסית בשרשרת הארועים שהיא טענה להם ואשר הולידו לטענתה את מתן שטר הטובה.