1. זוהי תביעה בעילה חוזית לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. התובע, יליד 1951, בוטח בידי הנתבעת בפוליסת ביטוח שתוקפה אינו שנוי במחלוקת. בין השאר, בוטח התובע בפוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. בשנת 2005 התגלו אצל התובע שחמת הכבד וסרטן. ביום 28.6.05 הוא עבר ניתוח להשתלת כבד שהציל את חייו. התובע פנה לנתבעת וטען כי איבד את כושר עבודתו, בין השאר, על רקע מצב נפשי קשה אליו נקלע לאחר ההשתלה. בנוסף, נטען שהתובע סובל גם מסוכרת, אוסטאופורוזיס, תסמונת מטאבולית, סבאוראה ופסוריאזיס על רקע תופעות לוואי לתרופות אותן הוא צורך. על רקע מצב זה, התובע פנה לנתבעת וטען בפניה שאינו מסוגל לעבוד במקצועו כמנהל מלון בים המלח ולאחר שנבחנה טענתו, החלה הנתבעת לשלם לו גמלאות ביום 9.4.06 והמשיכה בכך עד ליום 23.11.10.
2. ביום 23.11.10 הנתבעת הודיעה לתובע כי היא מפסיקה את תשלום הגמלאות ושומרת את זכותה לדרוש השבה של כל הכספים שהועברו לידי התובע עד כה. זו לשון מכתבה:
"1. במסגרת הטיפול בתביעתך וחובתנו לברר את החבות, התברר לנו כי בניגוד מוחלט למצג שהצגת בחברתנו מצבך אינו עונה על הגדרת אובדן מוחלט או חלקי של הכושר לעבודה ואף עולה כי הנך עובד ואף עבדת בתקופה ששולמו לך תגמולי ביטוח.
2. בנסיבות הענין, לא רק שאין כל בסיס להמשך התשלומים על פי הפוליסה אלא שחברתנו עומדת על כך שיושבו לה כל הסכומים אשר שולמו לך על בסיס אותו מצג שווא ו/ או הטעיה מצדך.
3.לאור האמור לעיל אנו דוחים את התביעה ובאם לא יושבו לנו כל הכספים אשר שלמו לך על ידי חברתנו כאמור, שומרת חברתנו על זכותה לתבוע ממך את השבתם."
כעולה ממכתב זה, המחלוקת בין הצדדים נגעה לשתי שאלות שונות נפרדות: מה יכול התובע לעשות, ומה הוא עושה בפועל. לאחר שנשמעו הראיות הגישו הצדדים סיכומים מפורטים למדי. על מנת למנוע חזרות כפילויות וציטוטי סרק, אתייחס להלן לעיקר הטענות הנחוצות להכרעה, אגב הדיון בראיות עצמן.
3. הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע תגמולי ביטוח לאחר שקיבלה מידע שהתובע עובד בפועל. מידע זה הגיע משותפו של התובע לעסקים, בן עמי בבר (להלן: "בן עמי"), שהפך בינתיים ליריבו על רקע סכסוך עסקי ומשפטי. לדברי בן עמי, לא רק שהתובע יכול לעבוד אלא שהוא גם עובד בפועל. בעקבות זאת שכרה הנתבעת חוקרים פרטיים שאספו מידע על התובע ועקבו אחריו. על סמך המידע שנאסף הסיקה הנתבעת שהתובע אכן עובד בפועל. לאחר שהוגשו חוו"ד רפואיות מטעם התובע, בדקו אותו רופאים מטעם הנתבעת והם הסיקו מסקנות מקלות לגבי מצבו הרפואי. לדעת הנתבעת מצב זה מאפשר לתובע לשוב לעבודה ניהולית במקצועו המבוטח או במקצוע אחר דומה לו.
בפוליסה בוטח התובע בעיסוק / מקצוע "מנהל מלון". בסעיף 6 לפרק 2 בפוליסה נקבע:
"
המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע שבו הוא עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו".
במכתב ששלחה הנתבעת לתובע היא טענה שהוא "עובד", זאת גם על סמך חקירה פרטית. המעקב נערך על ידי צוות שכלל שני כלי רכב, אך דו"ח החקירה נערך ע"י אדם שלא השתתף במעקב. רק מי שביצע את המעקב נחקר בבית-המשפט ואישר שהדו"ח משקף את ממצאי המעקב. עם זאת, רוב החומר הגולמי של החקירה, הכולל שיחות ותמלולים, לא הוגש כראיה לבית בית המשפט.
4. בסרט מיום 6.7.10 נראה התובע נוהג מביתו שבערד למלון לאונרדו שבים המלח, ונכנס למלון עם אשתו. התובע ואשתו הסתובבו מעט במלון וניכר שעובדי המלון מכירים את התובע היטב. הוא נכנס למרפאת IPTC עם רעייתו והסתגר בה זמן מה. ביום 24.10.10 המעקב לא הפיק כל תוצאות משום שהמבוטח לא יצא מביתו.
ביום 26.10.10, נראה התובע יוצא מביתו לכיוון באר שבע ומתדלק את רכבו בשירות עצמי, הוא נוהג עד לתחנת המשטרה בבאר שבע שם רעייתו יוצאת מהרכב והוא ממשיך בדרכו לקיוסק סמוך, קונה שתייה ומשוחח עם בעל הקיוסק. חוקר נכנס בעקבותיו לקיוסק ושוחח עמו. הוא תיאר באזני החוקר באריכות את היותו בעל מרפאה לטיפול בפסוריאזיס בים המלח וכי הוא ספק של משרד הביטחון. הוא סיפר שבתחילה הוא לא היה קשור לניהול המקום אך עם הזמן החל לעבוד כמנהל מלון ואז גם רכש את המרפאה. עוד סיפר התובע כי ברשותו כמה מרפאות נוספות. התובע דיבר, לדברי החוקר, במונחים רפואיים והתפאר ברמת השירות במרפאה. לאחר שהסתיימה השיחה, יצא התובע מהקיוסק, נסע לכיוון הקניון וביצע בו רכישה שנראתה לחוקרים כרכישה עסקית של צנצנות לקוסמטיקה, למזון ולתרופות. התובע הרים את הקרטון הגדול המכיל את המוצרים והעמיס אותו על גבי הרכב. כך הוא עשה גם עם שקית ניילון.
מעקב מיום 27.10.10 העלה חרס והתובע כלל לא נצפה. ביום 4.11.10 הוסרט התובע במצלמה נסתרת בתחומי המרפאה. בסרט המעקב נראה התובע יושב בפינת הקבלה של המרפאה, מתלוצץ עם מטופלים, מפנה מטופל חדש (החוקר) לבדיקה ומתפאר בהישגי המרפאה. לטענת הנתבעת די בסרט זה כדי להוכיח שהתובע מתפקד במרפאה כעובד מן המניין בהיקף שמצדיק את שלילת זכאותו לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה. החוקר ערן עזרא, העיד לעומת זאת כי כל מגעיו לפני שהגיע למרפאה היו עם אשת התובע. כאשר התובע התפאר בהישגי המרפאה, הוא מסר לחוקר כרטיס ביקור עם פרטי אשתו. תיאום הפגישה בקליניקה היה עם האשה והטיפול בלקוחות נעשה ע"י עובדי המרפאה ולא ע"י התובע או אשתו.
5. התובע טען נגד שיטת החקירה עצמה. לטענתו, הוא לא נוהג לרדת לים המלח כיוון שאין לו מה לעשות שם. אותו יום, נקבעה פגישה בים המלח רק לצורך הפגישה עם החוקר משום שהחוקר ביקש לאחר השיחה עמו בבאר שבע שהתובע יהיה במרפאה. במובן זה, החוקר הפעיל עליו מניפולציה ואין פלא שקיבל את התוצאה המבוקשת.
לגופו של עניין, השיב התובע בחקירתו שבשנת 2004 הוא היה על תקן משקיע ויועץ בעסק בשם "צים טורס" שעיסוקו בתיירות, תחום שאינו קשור למקצועו כמנהל בית מלון. במסגרת האינטראקציה שלו עם החברה הוא גם דאג לשיבוץ אשתו לעבודה בחברה וכל זה כדי שלבני הזוג תהיה הכנסה בזמן שהוא לא יוכל לעבוד. התובע העיד שהוא ייעץ לחברה אבל לא קיבל עבור הייעוץ שכר נפרד אלא רק בונוסים. הבונוסים המשיכו להשתלם לו גם כשהוא כבר היה בחו"ל לצורך ניתוח ההשתלה. על כל פנים, התובע הסביר שלאחר שחזר מההשתלה, הוא סולק מהעסק בו הוא עצמו השקיע ועל כך התנהל משפט אזרחי נפרד. בשנת 2006 נוצר קשר בין אשת התובע לבין בן-עמי, שלימים הפך גם ליריבו העסקי. אשת התובע עברה לעבוד עם בן-עמי בחברה שהוקמה על ידי בן-עמי בשם "עין בוקק טורס". התובע השקיע הון התחלתי בחברה על מנת שתוקם אך הוא טוען שמעולם לא עבד בה.
6. גרסת בן-עמי שונה. לטענתו, הוא עבד עם התובע לסירוגין משנת 2004. בשנת 2006 פנה אליו התובע כדי להקים עסק חדש אך הדגיש בפניו שאסור שיידעו שהוא עובד כדי שלא יאבד את תגמולי הביטוח שלו. לתצהירו של בן-עמי צורפו מסמכים שמעידים לטענתו על עבודתו השוטפת של התובע. המסמך האחרון היה משנת 2007. לקראת סוף שנת 2008 טוען בן-עמי שקיבל את הצעת התובע לרכוש במשותף את מרפאת IPTC והוקמה חברת "עין בוקק טורס בע"מ". בן עמי הציג את הסכם הרכישה עליו חתום התובע כמנהל. התובע המשיך לנהל את עסקי המרפאה תוך שהוא מדגיש באזני בן-עמי שאין לגלות עובדה זו כדי שלא יאבד את תגמולי הביטוח המשתלמים לו בשל אובדן כושר עבודה. עם זאת, הצהיר בן עמי כי עסקת רכישת המרפאה נערכה במימון משותף כשכל צד לווה כספים מהבנק. על ההלוואה שמימנה את חלקם של בני הזוג במרפאה חתמה אשת התובע בלבד. על פי תמצית רישום ברשם החברות התובע הוא בעל המניות היחיד בחברה. עם הזמן יחסי השותפים עלו על שרטון בעקבות מחלוקת הנוגעת להרכב המניות בחברה. בן עמי טען שחלקו במניות נגזל ממנו גם משום שהתובע פתח חברת ניהול חדשה שרשומה על שמו באופן בלעדי.
7. לעומת טענותיו אלה בתצהיר, העיד בן-עמי שכל מגעיו בנוגע לקליניקה היה עם אשת התובע. הוא גם לא הכחיש שהתובע הוא דמות מוכרת בים המלח ושעובדה זו נוצלה לשם ביסוס המוניטין של העסק החדש. בע"פ העיד בן עמי כי בהתחלה נעזרה אשתו של התובע במזכירה אך עם הזמן החל התובע לסייע לה "מדי פעם". בן עמי גם העיד בע"פ כנגד הכתוב בתצהירו שהתובע מעולם לא אמר לו שיש להסתיר את עובדת היותו עובד וכל שנאמר לו על ידי התובע זה שהוא לא יכול לעבוד. למרות שהחוקר העיד כי התובע קיבל לקוחות, העיד בן עמי שאף שהתובע עבד בעסק, קבלת לקוחות כלל לא היה תפקידו של התובע שם.
8. התובע לא הכחיש את המסמכים עליהם מסתמך בן-עמי אך הוא טוען שהרישום בהם נעשה על ידי בן עמי כדי להבריח נכסים מפני מי שלימים הפכה לגרושתו. התובע משיב כי חברת הניהול השניה שנפתחה ושהתובע הוא בעל המניות היחיד בה נועדה להתגבר על הרישום הכוזב של בן עמי ולאפשר את ניהול המרפאה אך גם היא לא מעידה על עבודה
בפועל. התובע טוען שהרישום הכוזב גם שימש לביסוס מוניטין החברה על המוניטין שהיה לו, כמנהל מלון המוכר באזור ים המלח.
9. התובע השקיע כסף ומוניטין בקידום עסק, הפיק מכך הכנסות וגם לא הכחיש זאת. מעדות החוקר עולה שמי שעובד במרפאה הם אנשים אחרים ואף שהוא פגש שם את התובע כלל לא מלמד המידע שנאסף על כך שהתובע מילא תפקיד מוגדר כלשהו במרפאה. בן עמי העיד שהתובע לא הגיע לעבודה בשעות קבועות ולא היה לו תפקיד מוגדר בחברה אבל הוא עמד על כך שהוא פשוט "יודע" שהתובע עבד. עדותו של בן-עמי סתרה בעניינים מרכזיים את האמור בתצהירו. הוא מונע מעוינות לתובע ולאחר חקירתו הנגדית לא ניתן לראות בעדותו ביסוס לטענה שהתובע עבד בעבודה כלשהי ואף לא שהתובע אמר לו שיש להסתיר את עיסוקיו כדי שלא יפסיקו לשלם לו תגמולי ביטוח.