כתב האישום
1. על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, נקבע כי ביצע עבירה של סיוע לנשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); וכן עבירה של סיוע לגניבה, עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין.
להודאתו של הנאשם קדם הסדר טיעון בין הצדדים, במסגרתו תוקנו מקצת העובדות בכתב האישום וכן תוקנו הוראות החיקוק לפיהן הואשם הנאשם. הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה לעניין שאלת הרשעתו של הנאשם ולעניין העונש.
2. ואלה הן עובדות כתב האישום המתוקן:
א. מתן מלדה, שוטר במשטרת ישראל, הינו חברו של הנאשם (להלן: "מתן"). עקב מצבו המשפחתי של הנאשם איפשר לו מתן להתגורר עמו בדירתו, ואף מסר לו מפתח של הדירה (להלן: "המפתח").
ב. רב"ט דני גלאי, חייל סדיר המשרת בצה"ל, הינו אחיינו של מתן (להלן: "דני"). מתוקף היותו חייל צה"ל מחזיק דני ברשותו נשק מסוג M-16 (להלן: "הנשק"). ביום 8.4.06, סמוך לשעה 22:00, הגיע דני לדירה. מתן, שעבד אותה שעה במשמרת לילה, השאיר לדני את מפתח הדירה בתיבת הדואר. סמוך לשעה 01:30, ביום 9.4.06, יצא דני מהדירה, יחד עם אחרים, לבילוי.
ג. לאחר שהנאשם הודיע למאיר דהן (להלן: "מאיר"), כי דני הגיע לדירה וברשותו הנשק, רקמו השניים קשר לגנוב את הנשק. על פי התכנית שרקמו, הנאשם ימסור לידי מאיר את מפתח הדירה, מאיר יגנוב את הנשק וכן את משקפי השמש של הנאשם ו-1,000 ש"ח נוספים, וזאת כדי להסוות את זהות מבצעי הגניבה ולהסיר כל חשד מהנאשם.
ד. ביום 8.4.06 בשעות הערב הגיעו הנאשמים [צ"ל: הנאשם ומאיר - א.פ.] לדירה. הנאשם הראה למאיר היכן ממוקמת הדירה ומהיכן יש להיכנס אליה ומסר למאיר את מפתח הדירה. כמו כן, אמר הנאשם למאיר, כי הנשק נמצא, בדרך כלל, מתחת למיטתו של מתן. מיד לאחר מכן עזב הנאשם את המקום.
ה. ביום 9.4.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, בין השעות 01:30 לשעה 05:00, הגיע מאיר לדירה. מאיר נכנס לדירה באמצעות המפתח שמסר לו הנאשם, נכנס לחדרו של מתן וגנב את הנשק שהיה מונח מתחת למיטה. מאיר נטל מהדירה גם משקפי שמש ו-800 ש"ח השייכים לנאשם, כפי שתוכנן מראש. בנוסף, פתח מאיר את אחד החלונות בדירה והפך את ארונות הבגדים, על מנת לדמות פריצה דרך החלון ולהסוות את השימוש במפתח. לאחר צאתו נעל מאיר את דלת הדירה באמצעות המפתח.
ו. במועד שאינו ידוע למאשימה, מכר מאיר את הנשק, תמורת כסף, לאדם שאינו ידוע למאשימה.
תסקיר שירות המבחן
3. בשל גילו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו. מן התסקיר עולה, כי הנאשם, כיום כבן 19, רווק, בן בכור למשפחה בת 9 נפשות, המנהלת אורח חיים דתי. עובר למעצרו שירת הנאשם בשירות חובה בצה"ל במסגרת הנח"ל החרדי. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר, ילדותי, עם קווים תלותיים ונגררים באישיותו, הנמצא במשבר של גיל ההתבגרות הכולל משימה של בניית זהות אישית כשברקע משבר אמונה חריף, ניסיון לאמץ אורח חיים חילוני וכיום בעקבות מעצרו והמשבר שחווה חזר לנהל אורח חיים דתי. שירות המבחן התרשם, כי ההליכים המשפטיים בעניין הנאשם נחוו על ידו באופן משמעותי ועזרו לו להפיק לקחים, וכי הנאשם עושה מאמצים לשיקום ולתפקוד תקין ומשתף פעולה עמם באופן מלא.
לפני שירות המבחן הודה הנאשם בביצוע העבירה, נטל אחריו למעשיו והביע חרטה עמוקה. הנאשם תיאר את היכרותו עם מאיר ומערכת היחסים שהתפתחה ביניהם, אשר נבעה מסקרנותו של הנאשם ביחס לחייו של מאיר ותהליך החזרה בתשובה שמאיר השתלב בו. עם זאת, מסר הנאשם כי חש מאוים על ידי מאיר וכי הלה הפעיל עליו לחץ רב כדי לקבל ממנו מידע לביצוע העבירה. לדבריו, בשירותו הצבאי התוודע לראשונה לנושא השימוש בנשק ובשל רגשות אשמה וחרטה שהתעוררו בו פנה למפקדיו וסיפר להם על מעורבותו בביצוע העבירות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הפיק לקח ממעשיו.
מאז מעצרו שהה הנאשם בחלופת מעצר בבית הוריו והשתלב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן. כן השתלב הנאשם בסדנת חוק ומשפט אשר מתקיימת באוניברסיטה העברית בירושלים כפרויקט משותף של שירות המבחן והפקולטה למשפטים, אשר מטרתה, בין היתר, הענקת כלים להתמודד עם החיים, העצמה, הקטנת תחושת חוסר האונים ויצירת חוויה חיובית ביחס לממסד.
שירות המבחן התרשם, כי מעורבותו של הנאשם בעבירה אינה מאפיינת את מהלך חייו עד כה, ועל מנת לחזק ולהעצים את הנאשם המליץ שירות המבחן על צו מבחן למשך שנה, במהלכה ימשיך את לימודיו בסדנת חוק ומשפט. כן המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם על מנת לא לחבל בעתידו האישי והתעסוקתי, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות כעונש חינוכי ומוחשי עבורו, אותם יבצע ב"עזר מציון" בתפקיד שמירה על חולים בבתי חולים.
ראיות לעונש
4. המאשימה לא הציגה ראיות לעונש. מטעם הנאשם העיד מר יעקב חשין, אשר מכיר את הנאשם מתוקף עבודתו בחטיבה לקידום נוער בעיריית ירושלים. העד ציין כי הנאשם היה נער מצטיין בלימודיו, בהתמדה ובדרך ארץ, ולאחר תקופת משבר החליט לסיים את לימודיו בישיבה ולהצטרף לנח"ל החרדי. עוד ציין, כי הנאשם מעולם לא התחבר לבני נוער בעיתיים, וכי ביצוע העבירות כאן הפתיע אותו. העד סבור כי לנאשם פוטנציאל חיובי רב וכי יוכל לחזור למוטב, וביקש לצמצמם למינימום האפשרי את עונשו על מנת להימנע מפגיעה בעתידו.
כן הוגשו מטעם הנאשם שני מכתבים, האחד מאת המנהל החינוכי בישיבה בה למד הנאשם, והשני מאת רכז פעילות בישיבת "תורה ושלום", אשר כתבו בשבחו של הנאשם, כתלמיד מצטיין, בחור למופת ובעל מידות טובות באופיו ובהתנהגותו, וביקשו כי בית המשפט יאפשר לו לנקות את עברו ולפתוח דף חדש.
תמצית טיעוני הצדדים לעונש
5. ב"כ המאשימה, עו"ד נדב גדליהו, ביקש להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 10 חודשים וכן עונש מותנה, וציין את חומרת העבירה בנשק, במיוחד בהתחשב בכך שהנשק לא הוחזר לצבא ואיננו יודעים לאיזה גורם נמכר. ב"כ המאשימה עמד על החשיבות בהרשעת הנאשם, בשל חומרת העבירה; מידת הפגיעה באחרים כתוצאה מהעבירה, במיוחד נוכח העובדה שמדובר בנשק מסוג M-16; ובשל נסיבות ביצועה היינו, כי הנאשם הוא שסיפק למאיר שותפו את המידע הדרוש לביצוע העבירה, ובלעדיו יש להניח כי העבירה לא היתה מתבצעת. עוד ציין כי שותפו של הנאשם, אשר לו עבר פלילי, נדון, במסגרת הסדר טיעון, ל-30 חודשי מאסר בפועל, וזאת בשל נסיבותיו האישיות. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה ממנה ניתן ללמוד על מגמת ההחמרה הקיימת בעבירות נשק, ואף שלא ביקש לגזור על הנאשם עונשים חמורים כפי שנגזר שם, ביקש ללמוד ממנה את העונש הראוי לנאשם כאן.
6. ב"כ הנאשם, עו"ד איתן להמן, הפנה לתסקיר שירות המבחן, לנסיבות חייו של הנאשם, למשבר שעבר, שנבע הן מהקשיים בביתו והן ממשבר אמונה שחווה. עוד ציין, כי המדובר בבחור נורמטיבי, כפי שציינו מוריו ומחנכיו במסמכים שהוגשו וכפי שהעיד העד מר חשין. הנאשם מעולם לא נגע בסמים או באלכוהול, ורק לאחר שפגש את מאיר - שהינו בעל עבר פלילי ומבוגר מהנאשם בכ-10 שנים - מעד וביצע את העבירות. עוד ציין לקולא, כי הנאשם מיוזמתו הודה בביצוע העבירות ובזכותו אף הועמד לדין שותפו, שהינו העבריין העיקרי, שאלמלא הודאתו של הנאשם לא היה בא על עונשו. ב"כ הנאשם הדגיש, כי הנאשם מעוניין לחזור למוטב ולחזור לשירות צבאי. לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם להימנע מהרשעתו של הנאשם, כפי שגם המליץ שירות המבחן, ולטענתו עומד הנאשם כמעט בכל התנאים שנקבעו בפסיקה לאי-הרשעה: מדובר בעבירה ראשונה ויחידה; אין סיכוי שהנאשם יבצע עבירות נוספות; מדובר בעבירה שעל אף חומרתה הינה בסמכות בית משפט השלום ויש מקרים בהם נמנעו מהרשעה; הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו ומביע חרטה; הנאשם ביצע את העבירה בגיל הקרוב לקטינות; העבירה בוצעה ללא קשר למעמדו ולתפקידו של הנאשם, שכן בוצעה עוד בטרם גיוסו; ההרשעה עלולה להשפיע קשות על עתידו של הנאשם גם בכך שלא יוכל לחזור לשרת בצבא.