פסק-דין בתיק ת.א. 7247/03

רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת -

1. שלושת הנתבעים בתיק זה - מר שמעון מטילסקי (להלן: " מטילסקי"), מר עודד משולם (להלן: "משולם") ומר אמנון שבתאי (להלן: "שבתאי") חברו יחדיו לרכישת מגרש בשטח של כ-12,000 מ"ר (חלקה 3 בגוש 4586) באזור גדרה (להלן: "הנכס"). שלושת הנתבעים יחדיו יכונו להלן : " הנתבעים".
2. את הנכס רכשו הנתבעים מאת משפחת יגיל (להלן: " המוכרים"), והם יוצגו בעסקת המכר ע"י עו"ד ישראל הדר (להלן: " עו"ד הדר").
3. לצורך מימון רכישת הנכס, נטלו שלושת הנתבעים יחד הלואה על סך 1,000,000 דולר ארה"ב מאת התובע, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), וזאת ביום 7/1/96, והכל בהתאם לתנאי הסכם ההלואה ביחס לחשבון ההלואה אשר נחתם ביום זה בין הצדדים (להלן: "הסכם ההלואה" ו- "חשבון ההלואה", בהתאמה).
4. לשם הבטחת החזר ההלואה, שיעבדו הנתבעים את זכויותיהם בנכס לטובת הבנק (וראו את שטר המשכון עליו חתמו שלושת הנתבעים, להלן: " שטר המשכון").
5. הנתבעים, או חלקם, לא עמדו בפרעון התשלומים על חשבון ההלואה וביום 19/11/00 עמד חובם של הנתבעים בגין ההלואה על סך של כמעט 4,000,000 ש"ח. ביום 27/12/00 פתח הבנק תיק הוצל"פ כנגד שלושת הנתבעים לצורך מימוש השיעבוד שנרשם על הנכס. ביום 5/2/2001 מונה עו"ד יוסף ברינט ככונס נכסים לגבי הנכס (להלן: "עו"ד ברינט").

הנכס הוערך על ידי השמאי מטעם הבנק, בסכום של כ-840,000 $ ולמימוש מהיר בסכום של כ-630,000 $. הכונס פירסם את הנכס למכירה, קיים מו"מ עם קונים שונים ואף קיים ישיבת התמחרות ביום 5/4/01 (להלן: " ישיבת ההתמחרות").

6. בסוף ישיבת ההתמחרות זכתה חברה בשם רסיטל קלאסיק בע"מ בהתמחרות (להלן: "רסיטל"), וסוכם כי היא תרכוש את הנכס תמורת 865,000 $. לאחר סיום ישיבת ההתמחרות הוגשו לעו"ד ברינט בקשות שונות ע"י שלושת הנתבעים וראש ההוצל"פ קבע דיון בנושא ליום 24/5/01. במהלך הדיון בפני כבוד ראש ההוצל"פ הועלה סכום המכירה לכדי 1,150,000 $ בצרוף מע"מ. ראש ההוצל"פ קבע כי זה יהיה המחיר שבו תרכוש רסיטל את הנכס, אלא אם מי משלושת הנתבעים יודיע כי הוא פודה את הנכס באותו סכום וזאת עד ליום 10/6/01.
7. על החלטתו זו של ראש ההוצל"פ הוגשה בר"ע לבית המשפט בחיפה (בר"ע 3408/01). לאחר דיון, נדחתה הבר"ע ובפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 11/9/2001, אושרה המכירה לרסיטל.
8. התמורה שהתקבלה מרסיטל, ביום 2/9/2001, היתה בסכום של כ-4,875,000 ש"ח. מתוך סכום זה, עו"ד ברינט העביר לבנק בספטמבר 2001, סכום של 4,360,350 ש"ח, וזאת לאחר שניכה מהסכום את שכר טרחתו והוצאות נוספות ולאחר שהבנק נתן לעו"ד ברינט מכתב שיפוי, לפיו הבנק ישפה את עו"ד ברינט בגין כל סכום אשר ישלם עו"ד ברינט לצורך השלמת עיסקת המכר ולצורך רישום הזכויות בנכס ע"ש רסיטל.
9. לאחר שהסכום כאמור הועבר לבנק, למעשה התאפסה יתרת החובה בחשבון ההלואה ולא נותר עוד חוב בגין ההלואה המקורית.
10. בפברואר 2002, כאשר ביקש עו"ד ברינט להשלים את העסקה עם רסיטל ברישום זכויותיה, התברר לו כי על הנכס רובץ חוב בגין מס רכוש.
11. לעו"ד ברינט, ככונס, היה ברור שיש צורך להסדיר את החוב כתנאי להעברת הזכויות בנכס על שם רסיטל. בתאריך 10/4/2002, שילם הבנק את החובות כלפי מס רכוש בסכום של 414,210 ש"ח (על פי שני שוברי תשלום, האחד על שם מטילסקי (בסכום של 210,210 ש"ח) והשני על שם משולם (בסכום של 204,000 ש"ח)). התשלום בוצע באמצעות המחאה שנמשכה מחשבון כללי של הבנק, והבנק חייב את חשבון ההלואה בסכום ההמחאה.

החוב החדש שנוצר בתיק ההלואה, היה נכון ליום 13/4/03, בסכום של 494,846 ש"ח. נכון ליום 13/3/2006, הסכום צמח לכדי 708,604 ש"ח.

תמצית טענות הצדדים -

12. טענות הבנק- לטענת הבנק על שלושת הנתבעים היה לפרוע את החוב שנותר בחשבון ההלוואה, ביחד ולחוד, מכח הוראות הסכם ההלואה.
13. טענות מטילסקי- מופנות הן כלפי הבנק ועו"ד ברינט והן כלפי שבתאי ועו"ד הדר.

כלפי הבנק ועו"ד ברינט, טוען מטילסקי כי לא ניתן היה לחייב את חשבון ההלואה בסכום ששולם למס רכוש, כי שולם למס רכוש סכום גבוה מהמינמום המתחייב, כי הבנק ועו"ד ברינט הפרו את חובתם להודיע למטילסקי על החוב לפני שהם שילמו אותו, כי יש לבטל את הסכם ההלואה בהיותו חוזה אחיד עם תניות מקפחות, וטענות נוספות. עוד טוען מטילסקי כלפי הבנק ועו"ד ברינט, כי עו"ד ברינט שילשל לכיסו כשכ"ט כספים שלא כדין וכי קיימות טעויות רבות בחישובים שהציג הבנק בכל הנוגע ליתרת החוב הנטענת, כאשר לטענתו, חישוב נכון היה מלמד כי גם לאחר תשלום החוב למס רכוש לא נותרה יתרת חובה בחשבון ההלואה, אלא שהיה צריך עוד להשאר בחשבון "עודף" לטובת הנתבעים.

כלפי שבתאי ועו"ד הדר, טוען מטילסקי, כי שניים אלו גרמו לכך שההלואה המקורית לא תפרע וגרמו לכך שהבנק ביקש לממש את הנכס. לכן, טוען מטילסקי, שניים אלו אחראים לכל החובות שנוצרו עקב הליך המימוש כפי שתואר מעלה. עוד טוען מטילסקי כי עו"ד הדר, אשר יצג את שלושת הנתבעים בעסקה מול המוכרים, מעל בכספים אשר הועברו אליו ואשר אותם הוא היה צריך להעביר למוכרים. טענה שלישית נוגעת לחוב כנגד מטילסקי שנובע מעסקה בה ניסו מטילסקי, שבתאי ועו"ד הדר למכור את הנכס לצד ג' מסוים. מטילסקי טוען כי התנהלות שבתאי ועו"ד הדר גרמה נזקים לו אישית, וכך גם גרמה נזקים לחברת מטילסקי שמעון הספקה טכנית בע"מ (להלן: " חברת מטילסקי").

14. טענות שבתאי ועו"ד הדר- שבתאי, הצטרף אף הוא לטענותיו של מטילסקי בכל הנוגע לחזית מול הבנק ומול עו"ד ברינט וטוען אף הוא כי הבנק פעל שלא כדין וכי לא הייתה אמורה להיוותר יתרת חוב בחשבון ההלואה.