כללי
1. אישה בשבוע ה- 40 להריונה הגיעה לבית החולים בשעות לפני הצהריים. בסיום הטיפול בשעות הלילה, נערך לתובעת ניתוח קיסרי, ונולדה תינוקת באפגר 2, וליולדת נכרתה הרחם. התינוקת שנולדה, הייתה במצב קשה, ולאחר טיפולים רבים נפטרה בהיותה בת שנתיים.
האם ובעלה תובעים את בית החולים, מכוח עילת הרשלנות הרפואית, ומבקשים לפצותם. בית החולים מכחיש את אחריותו, וטוען כי הטיפול ביולדת היה ללא כל דופי.
בפסק דין זה תידון שאלת אחריותו של בית החולים, דרך ניהול הלידה והניתוח הקיסרי, וכן הרישומים והתיעוד של אותן פעולות רפואיות, ותוכרע השאלה האם יש לתובעים עילת תביעה כלשהי כלפי הנתבע, ואם כן, מהו הסכום שראוי לפצות את התובעים או מי מהם, על ידי הנתבע.
2. תחילה יובאו - בפרק הבא - תמצית העובדות, כאשר שלב עובדתי זה יפורק לחלקים ולאירועים ממוקדים בדיון בפרק הרשלנות. תשומת לב מיוחדת תינתן בפרק שלאחר מכן לשיטת הרישום הרפואי של הנתבעת, שהייתה - ברובה - במחשב. עניין זה מחייב בדיקת גירסאות שונות של הרישומים של המחשב, והכרעה בדבר הנוסח האותנטי. בפרקים הבאים, לאחר הדיון בשתי הסוגיות הבסיסיות, אתייחס לטענות נוספות של התובעים.
תמצית העובדות
3. בבוקר יום 18.1.00 הגיעה התובעת מס' 2 (להלן: "מיכל אסתר", או "התובעת", או "האם"), שהייתה בשבוע ה-40 להריונה, לנתבע (להלן גם: "בית החולים"). היא הייתה אז בת 37, והייתה זו לה הלידה ה-10, לאחר 11 הריונות קודמים (באחד ההריונות הייתה הפלה ספונטנית), שהראשון בהם הסתיים בלידת בן בכור, לאחר ניתוח קיסרי. הריון אחד הסתיים בלידה מוקדמת, בשבוע 27 והילד נפטר. סה"כ היו לתובעת, ערב כניסה לבית החולים הנתבע, 9 ילדים חיים.
התובעת חשה ברע לפני בואה לבית החולים, וסברה כי הגיע זמנה ללדת.
4. בבית החולים עברה התובעת בדיקות שונות, והתברר כי היא אינה מוכנה עדיין ללידה. אולם, בדיקת אולטרה סאונד שנערכה לתובעת גילתה נוזל מסביב לליבו של העובר. לאור מצב זה, ובשל העובדה שכבר במהלך מעקב ההיריון של התובעת נתגלו בדמה נוגדנים המסכנים את התינוק, לא ניתן היה לשחרר את התובעת לביתה, והיא נשארה בבית החולים, לשם לידה. התובעת חוברה למוניטור, והייתה בהשגחה ובטיפול של המיילדת, הגב' שולה אטיאס (להלן: "שולה").
5. לאחר שלא נצפתה התקדמות בתהליך הלידה, המליצה ד"ר אולגה מוגילבסקי (להלן: "הרופאה" או "ד"ר מוגילבסקי") על מתן תרופה מזרזת - פיטוצין (Pitocin) לתובעת. התובעת התייעצה עם בעלה, התובע מס' 3 (להלן: "מרדכי", או "התובע", או "הבעל"), אשר הגיע בינתיים לבית החולים, והוא הלך להתייעץ עם רבו בעניין זה.
6. משחלף הזמן, הורתה ד"ר מוגילבסקי (בשעה 15:34) על מתן פיטוצין לתובעת, וזאת במינון של 2 טיפות לדקה.
7. כעבור זמן, ב-17:45 לערך, נצפתה ירידה חדה בדופק העובר, ומיד לאחריה עליה בחזרה למצב תקין, למשך שעות המתנה נוספות. במהלכן של שעות אלה, הספיק הבעל לשוב מרבו, לשהות כמה שעות לצד אשתו, ולאחר מכן, לעזוב שוב את בית החולים, כדי לטפל בילדיהם האחרים של התובעים.
8. בשעה 21:50 נצפתה שוב ירידה חדה בדופק העובר (בראדיקרדיה), אך הפעם בלא התאוששות. בשלב זה, הזעיקה שולה את הד"ר מוגילבסקי, אשר ביצעה לתובעת בדיקת אולטרה סאונד, ולאחריה, הוחשה התובעת לניתוח חירום.
9. בתום הניתוח, נולדה לתובעים - בניתוח הקיסרי - בת, היא התובעת מס' 1 (להלן: "ברוריה", או "הילדה", או "התינוקת" ו/או, "המנוחה"). ציון האפגר של התינוקת עם לידתה היה 2, וכעבור חמש דקות - אפגר 6.
10. עם תחילת הניתוח הקיסרי (או שמא לפני כן?) התברר כי התובעת סובלת מקרע ברחם. הרופאים ניסו לתפור אותו, אולם הדבר לא הועיל. לכן, הורה הרופא האחראי על הניתוח - ד"ר ציון טל, שהיה כונן והוזעק בינתיים מביתו - בהתייעצות עם מנהל המחלקה, ד"ר חיים יפה, על כריתת הרחם. ואכן, כך נעשה בשלב השני והאחרון של הניתוח הקיסרי.
11. הייתה זו לידה קשה לכל המעורבים:
אצל התינוקת אובחנו בעיות נוירולוגיות-התפתחותיות, אשר התבטאו במוגבלויות שונות, וזאת כבר מעת היוולדה (כגון: חוסר יכולת לינוק).
האם סבלה הן ממצבה של בתה, והן מהלידה הקשה שעברה היא, כאשר בסופו של הניתוח, כאמור, נכרת רחמה של התובעת.
12. לאחר תקופת החלמה מן הניתוח, שוחררה האם הבייתה, אולם התינוקת נשארה מאושפזת עוד כשלושה חודשים. לאחר מכן, הועברה התינוקת לחודש נוסף לבית חולים אלי"ן, ורק בתום תקופה זו שוחררה התינוקת לביתה, כשהיא סובלת מבעיות רפואיות שונות.
13. במשך השנה הראשונה לחייה נזקקה התינוקת לטיפולים בבית החולים אלי"ן, במשך שלוש פעמים בשבוע. לאחר מכן, הועברה התינוקת ל"נווה צבי", מוסד טיפולי בו שהתה בשעות הבוקר. כן אושפזה התינוקת מספר פעמים. בשעות היום בהם לא הייתה התינוקת באלי"ן או ב"נווה צבי", היא שהתה בבית הוריה, וטופלה שם על ידם.
מסגרת הדיון - כתבי בי-דין וחוות דעת רפואיות
14. בגין כל אלה - כריתת הרחם של האם ובעיקר מצבה הרפואי הקשה של התינוקת (שאף המוסד לביטוח לאומי קבע לה נכות של 100%) - הגישו התובעים את תביעתם המקורית לבית משפט זה ביום 16.5.01.