1. באפריל 2000 העמיד הבנק הנתבע (להלן: "
הבנק") הלוואה בסכום של 600,000 ש"ח ללקוח בשם רפי גואטה (להלן:
"רפי"). מקצת מהתשלומים בגין ההלוואה שולמו, אך כבר בדצמבר 2000 הועמדה אותה הלוואה לפירעון מיידי (להלן: "
ההלוואה"), ובמהלך חודש ינואר 2001 ועד ה-1.2.2001 גבה הבנק מהתובע, כמי שערב להלוואה, סכום של 475,000 ש"ח לסילוק יתרת החוב בגינה. כשנתיים לאחר מכן הוגשה תביעה זו כנגד הבנק.
התובע מבקש לחייב את הבנק בהשבת מלוא הסכום שנגבה ממנו על יסוד הטענה שערבותו מומשה על ידי הבנק שלא כדין ויש על כן לראותה כמבוטלת. בעילה זו מעמיד התובע את התביעה למועד הגשתה על סכום של 576,213 ש"ח.
לחילופין טוען הוא: להלוואה ערבו שלושה; לכן חלקו בסיכון הכרוך בהלוואה אינו עולה על 1/3 מהחוב, והבנק חייב בהשבת 2/3 מהסכום שגבה ממנו.
2. ואלה הן העובדות הצריכות לעניין.
התובע הוא איש עסקים אשר עוסק, בין היתר, במסחר במכוניות באמצעות חברה בשליטתו בשם "
דיל חן השקעות בע"מ" (להלן: "
דיל השקעות"). מרכז עסקיו באשקלון.
לברוך גואטה, אביו של
רפי, היה עסק של קבלנות בתחום החשמל אותו ניהל באמצעות חברה. במסגרת העסק בוצעו עבודות חשמל עבור מוסדות שונים, ביניהם חברת החשמל; אלה הניבו הכנסות בהיקף ניכר, אך ב-1998 נקלע העסק לקשיים ובתחילת 1999 כבר היה חשבון העסק מוגבל כפי שעולה מהסימון על חלק מהשיקים שבנספח יא' לתצהיר עדות ראשית של התובע.
למרות הקשיים הללו, הלווה התובע לברוך גואטה
(להלן: "ברוך"), במהלך שנת 1999 סכומים ניכרים, ובאפריל 2000 עמד סכום חובו לתובע על כ-800,000 ש"ח.
בשלב זה הוסכם בין התובע
וברוך שהחוב יפרע לתובע באמצעות הלוואה שהלה ייטול מהבנק, אך בשל מצב חשבונו של
ברוך, נרקמה העסקה הבאה:
הבן
רפי, ייטול מהבנק הלוואה בסכום של 600,000 ש"ח אשר תיפרע ב-24 תשלומים חודשיים. להלוואה יערבו התובע,
ברוך ואדית גואטה, רעייתו של
ברוך. סכום ההלוואה יוזרם מיד עם העמדתה, לפיקדון על שם התובע; הפיקדון ישמש להבטחת הסכומים אשר יגיעו לבנק מהתובע מכוח ערבותו לחוב של
רפי בגין ההלוואה, כשאפילו אי פירעון של תשלום אחד מהתשלומים בגין ההלוואה, מקים לבנק זכות לקזז את כל היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה מכספי הפיקדון.
העסקה בוצעה בסניף אשקלון של הבנק שבו היו חשבונות לכל השלושה - התובע,
רפי ו
ברוך.
מר דהרי, מנהל תחום בנקאות כללית בסניף, העיד שהבנק היה מוכן להעמיד את ההלוואה בחשבונו של
רפי משום שלחשבון זה הוזרמו בהוראת אביו, כספים שהגיעו לעסק עבור עבודות שבוצעו - בעיקר מחברת החשמל. העד גם אמר שהוא מניח שהכספים נותבו לחשבון זה: "
בגלל התחייבויות ונושים שהיו לגואטה ברוך..." (פרוטוקול מ-13.9.2005, עמ' 35).
הבנק, היה מודע אפוא לשימוש שנעשה בחשבון של
רפי בשל קשייו הכלכליים של
ברוך, וכפי שניכר במבנה העסקה, דאג לביטחון מירבי לכספו.
3. במסגרת העסקה נעשו המסמכים הבאים :
רפי חתם על הסכם ההלוואה; הוריו, ברוך ואדית גואטה, חתמו על הסכם זה כערבים וכן, על טופס "
הודעה לערב או לממשכן";
התובע חתם על "
ערבות מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב" של רפי לבנק, ועל שני נספחים לערבות זו וכן, על טופס "
הודעה לערב או לממשכן"; "
תוספת לערבות..." אשר מיועדת לערב יחיד או ערב מוגן, ו-"
כתב קיזוז מיוחד".
ערבותו של התובע מוגבלת לסכום של 620,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה למדד), וכפופה לפי תנאיה להוראות נספחים 1 ו-2.
הראשון קובע שהבנק לא יוכל להיפרע מהתובע בגין חובותיו של
רפי, אלא מתוך הפיקדון שאליו מתייחס "
כתב קיזוז מיוחד" שנחתם ב-14.4.00;
השני נערך בכתב יד על ידי הגב' זיוה בן-דוד, מי שהחתימה על מסמכי העסקה את המעורבים בה, ובו מאשר התובע:
"...בק"ע הסכמתי לשעבוד ס"כ 620,000 ש"ח מחשבוני לטובת הלוואה ע"ס 600,000 ש"ח שתבוצע בחשבון גואטה רפי... באם מר גואטה רפי לא יפרע אפילו תשלום אחד מכספי ההלוואה (עפ"י לוח- הסילוקין), אני נותן בזאת הסכמתי מראש לקזז את יתרת כספי הפק"מ מול יתרת ההלוואה...".
בנוסף,
כתב הקיזוז המיוחד מקנה לבנק זכות לקזז מפיקדונות מסוג פק"מ ו"פח"ק בחשבון 248674 (של התובע) כל סכום שיגיע לבנק מהתובע כחייב או כערב, ומתיר לתובע למשוך כספים מהפיקדונות רק ככל שהם אינם דרושים להבטחת הסכומים המגיעים ממנו לבנק.