ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
6644-05-12
20/07/2012
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
רננה ברש
|
הנתבע:
אלברט בן סירא
|
| פסק-דין |
רקע וטענות
בפניי תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.
התובעת הינה מתווכת במקצועה והיא דורשת תשלום דמי תיווך בגין שירות שהעניקה לנתבע במציאת שוכר חלופי לדירה.
לטענת התובעת, כשהנתבע פנה אליה לא ראתה צורך להחתים אדם חשוב כמוהו. בנוסף היתה הכרות רבת השנים בין הצדדים. התבטאויותיו של הנתבע פגעו מאוד בתובעת ובמוניטין שלה. את הדירה הנתבע עזב בתאריך 10.01 כשהפגישה עם עוה"ד התקיימה בתאריך 15.11.
הנתבע טוען שבעבר השתמש בשירותי התובעת עת חיפש דירה בצהלה. התובעת החתימה אותו אז על נוסח הסכם תיווך סטנדרטי בגובה עמלה של חודש ולפני החתימה על כך, סירבה התובעת להציג בפני הנתבע את הדירה, ובעת החתימה על החוזה שולם דמי התיווך כדין. ברגע שביקש הנתבע מהתובעת למצוא דירה חלופית עבורו, לא יכול היה לפנות הדירה עד לבוא דייר חדש. התובעת נסעה ובינתיים נמצאו הזוג רבין כדיירים חלופיים לדירה. אולם, התובעת יצרה קשר ואמרה כי יש לה דייר אחר. לאחר מכן נמצאה על ידי התובעת עבור הנתבע דירה בנווה גן, גם עבור דירה זו שולם דמי תיווך.
התובעת הגיבה שהנתבע מסר לידיה מפתח של הדירה כדי שניתן יהיה לראותה בכל עת. בתאריך 01.12 היה צריך לבוא הדייר החלופי כדי לבצע העברה מדידה בדירה - היה זה יום ו'. אולם, הנתבע אסר כניסה לדירה בימי ו'. התובעת היתה צריכה להביא דייר חלופי כדי שיבצע מדידה ולא יכלה לעשות כן.
בסופו של יום טוענת התובעת שגם עבור עסקת החלפת שוכר מגיע לה דמי תיווך מהנתבע.
במהלך הדיון העידה מטעם התובעת, עו"ד נירית ביינרט שביצעה את העסקה ומדבריה עולה שהתובעת היא זו שהיתה הגורם היעיל לביצוע העסקה.
כמו כן העיד מטעם התובעת מר דוד אסרף הובא כשוכר חלופי ואשר אף שילם דמי תיווך בגין כך.
דיון והכרעה
לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן:
הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61
טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66
שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).
אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה עליה הוא מוטל.
לדידי התובעת לא עמדה בנטל זה וזאת מן הטעמים הבאים:
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם זכאית התובעת לשכר תיווך בגין העסקה ופועלה בה. גם אם אצא מנקודת הנחה כי התובעת היתה הגורם היעיל שקישר בין הצדדים אין בכך לזכותה בקבלת דמי תיווך.
סעיף 14 (א) (2) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 קובע:
" מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:
(1) הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;
(2)
הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;