התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין אירוע ת.ד. מיום 11.02.11, בסך של 11,756 ש"ח.
הסתבר כי התובע אינו הבעלים של הרכב, כי אם אדם בשם דרב עדיאל, ת"ז 201182417 הינו הבעלים הרשום של כלי הרכב, לטענת התובע, הוא נוהג ברכב ברשותו של הבעלים ואין שום מניעה כי הבעלים של הרכב ימציא תצהיר ביחס לידיעתו והעדר תביעות מצדו ביחס לאותו אירוע תאונה.
עוד הצהיר התובע, כי אין מניעה שהנתבעת 2 תמציא את התשלום ישירות לפקודת הבעלים הרשום על כלי הרכב.
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לעובדה, כי אירוע התאונה אירעה.
הנתבעים הציגו שבע תמונות במהלך הדיון, שסומנו נ/1 לעניין סדר הפעולות של הנתבע 1 אשר נהג במשאית וביקש להיכנס לתדלק בתחנת הדלק הסמוכה עד לרגע התאונה, מעבר לכך, צירף התובע דיסק שנמסר לו ע"י מי מטעם תחנת הדלק ביחס למועד שבו אירעה התאונה, ביהמ"ש כמו גם הצדדים צפו בדיסק ונראה, כי הדברים והתמונות דיברו בעד עצמם.
יוצא, אפוא שהאירוע כולו תועד במצלמה כאשר ביהמ"ש יכול היה לראות במו עיניו את קרות האירוע ממש, למין הרגע שבו המכונית נכנסה לתחנת הדלק ועד לרגע הנזק.
המשאית שאורכה כ-10מ', נכנסת לתחנת הדלק כאשר במקום המיועד לכניסה, אמנם המקום רחב, יחד עם זאת הוא משמש גם ליציאה של כלי רכב, כאשר בכניסה למשאית בהכרח נוכח גדולה ואורכה, ישנה פלישה לנתיב שמיועד ליציאה מהתחנה.
כאמור, לאחר שהמשאית נכנסה לתחנה, מיד לאחר מכן היא נוסעת לאחור, לטענת הנתבע 1 יש לו במשאית טלוויזיה ומשכך הוא איננו זקוק למכוון, ברגע שהוא נוסע לאחור, לא היה כל כלי רכב על הכביש, וכאשר הוא מבקש לבצע את התיקון על מנת להיכנס לתוך התחנה, או אז מגיע התובע מצד ימין, כאשר כניסתו הינה ברציפות לתוך התחנה תוך שהוא מנסה למנוע את האירוע ונדחף בין על מרווח שנוצר בין המשאית לבין המדרכה שנמצאת בצד ימין.
מעיון באותו סרט שמתעד את הנסיבות עובר לקרות האירוע מלמד, שהכניסה של המשאית והנסיעה לאחור הינם בשבריר שנייה, כאשר התובע מגיע מצד ימין של הכביש, גם הוא לצורך כניסה לתחנת הדלק, נסיעתו הינה נסיעה ברציפות כאשר המשאית נוסעת לאחור, כך עפ"י התמונות, אכן התובע עוד טרם הגיע למקום, ייתכן כפי שהעיד התובע, שהוא לא סבר שהמשאית תיסע לאחור לצורך תיקון, אלא שבהחלט ניכר שהתובע לא שמר על כללי הזהירות, נדחף בין הפער שנוצר תוך שהוא עולה על המדרכה, כאשר בתמונות אין שום מכונית מאחוריו, נוספת כזו שלטענתו מנעה ממנו נסיעה לאחור.
דומני כי התובע לא שקל כלל לנסוע לאחור בשום שלב, הוא מגיח לתחנת הדלק תוך שהוא מבקש לבצע פנייה ימינה, באותה מהירות שבה נסע לפני הפנייה ימינה כאשר המשאית הגיעה למקום שניות לפניו, אלא שהתובע סבר כי הוא נוסע אחרי המשאית, מבלי שזו תיסע לאחור וגם אם תעשה כן, הרי שהיא צריכה לנקוט משנה זהירות.
בסמיכות הזמנים שבין הכניסה של המשאית והנסיעה לאחור עד להגעתו של התובע כאשר התובע סבר שהוא יוכל, בנסיבות שנוצרו כמובן, אולי למנוע את האירוע כשהוא נדחף בין הפער שנוצר ותוך כדי כך עולה על המדרכה, וכך נגרם הנזק.
הנזק אצל התובע, תלישת הפגוש הקדמי מעיד על כך, שלאחר שהמשאית נסעה לאחור ונתפסה באותו חלק של הפגוש בכלי רכבו של התובע, החלה לנסוע קדימה וכך נתלש הפגוש.
עפ"י פקודת התעבורה, ישנה אחריות למי שנוסע לאחור לעשות כן תוך שהוא נוקט משנה זהירות, במקרה שלפניי אין מחלוקת שהמשאית נסעה לאחור, יחד עם זאת, האירוע לא אירעה כפי שתיאר התובע מלכתת יחלה, בטרם ביהמ"ש צפה בדיסק, כאשר ניתן היה לחשוב לכאורה שהנזק נגרם כתוצאה מהנסיעה לאחור בלבד, ז"א רק בשל כך שהוא נסע לאחור, אלא שלא כך הם פני הדברים. המשאית כבר נסעה לאחור ולמעשה אירוע התאונה אירעה כשהיא ביקשה לבצע את אותו תיקון על מנת לשוב ולהיכנס לתוך תחנת הדלק.
בנסיבות העניין, אינני סבורה כי לנהג המשאית אין אחריות בכלל, וחלוקת האחריות בין שני הנהגים לקרות האירוע הינה כדלקמן :
האחריות של התובע לקרות האירוע הינה בשיעור של 70%, ואילו אחריותו של הנתבע 1 הינה בשיעור של 30%.
ביחס לתשלום של הנתבעת 2, הרי שזה כפוף להמצאת תצהיר בכתב מטעם הבעלים של כלי הרכב לכך, שהתשלום יבוצע ישירות אליו או לידי התובע, כאשר לבעלים אין זכות תביעה ביחס לאותו אירוע.
כמו כן ימציא התובע לידי הנתבעת 2 אישור ביחס לתשלום של שכ"ט השמאי והסכום ששולם על ידו לצורך תיקון הנזק.
הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לידי התובע סך של 3,456 ש"ח, כפוף להמצאת החשבוניות כאמור לעיל.
התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מהמצאת המסמכים לידי התובע.