פסק-דין בתיק ת"ק 31285-06-11

בפני תביעה ע"ס 1,600 ש"ח שבסיסה השבת כספי מנוי מכון כושר ע"ס 2,398 ש"ח אותם שילמה התובעת לעמדתה לנתבעת, במסגרת התקשרות חוזית ביניהם מיום 5.10.10.

לפי שיטת התובעת הינה זכאית להשבת כספים אלו כיוון שביום 5.1.11, כ-4 חודשים מאז תחילת ההסכם כאמור, הודיעה לה התובע במפגיע כי מכון הכושר נסגר ויעביר פעילותו למרכז ת"א. הובטח לה, לעמדתה כי עקב כך, תדאג הנתבעת לזכותה בעבור חודשי המנוי מאז ההודעה כאמור ואת יתרת המנוי, היינו החזרו באופן מלא.

משהושב לעמדתה סך של 901 ש"ח הינה תובעת את יתרת דמי המנוי בנדון.

הנתבעת לעומתה טוענת שהשיבה את מלוא הכספים לנתבעת. לשם כך מתבססת הנתבעת על הסכם ההתקשרות עליו חתומה כאמור התובעת כמסגרת לדברים.

ראשית נטען כי התובעת קיבלה הודעה בדבר המיזוג בחודש 02/11 ולא בחודש 01/11 כנטען עליה.

שנית, עלות דמי המנוי עמדה ע"ס 2,224 ש"ח ולא כפי שנתבע ושלישית וכאן העיקר, היא השיבה את מלוא היתרה לתובעת לאחר קיזוז 5 חודשי מנוי ועלות דמי הרישום שאינה ניתנת להחזרה בהתאם להסכם שבין הצדדים. כך הושב הסך של 901 ש"ח לגביו אין מחלוקת בתוספת סך של 341 ש"ח במסגרת הוראה לחברת האשראי להשיב כספים אלו ובתוספת סך של 875 ש"ח המהווים 5 חודשי מנוי על הסך של 149 ש"ח כדמי הרשמה, אין על הנתבעת להשיב לידי התובעת דבר.

יצויין כי בתיק זה קוימו 3 דיונים מתוכם שני דיוני הוכחות במסגרתם העידה אמה של התובעת בדיון הקודם מיום 5.3.12 ובדיון היום והיא זו שייצגה את בתה מפאת מצבה הרפואי כמתואר בבקשה שהגישה לתיק ואשר אושרה על ידי בנדון.

מטעם הנתבעת העידה היום נציגתה הגב' שרה שוטק ובדיון הקודם מר קובי רוטר.

לאחר בחינת הדברים מצאתי לנכון לדחות את התביעה.

אין חולק כי ביום 5.10.10 חתמה התובעת על הסכם התקשרות עם הנתבעת על פיו תהא זכאית למנוי למשך 12 חודשים מבלי זכות ביטול בעבור תקופת מנוי שלא נוצלה.

התובעת טוענת כי זכאית היתה להשבת מלוא דמי המנוי בגין המיזוג כאמור,ברם, לטעמי עילת הביטול בעניינה לא קויימה, זאת מאחר שהנתבעת לא חדלה לספק את השירותים להם התחייבה במסגרת המנוי וכל אשר עשתה היה להתמזג עם חברה אחרת מרחק יחסית קצר ( כ-2.5 ק"מ) ממקום מכון הכושר המקורי. משהנתבעת נאותה בסופו של יום לקבל את בקשתה של התובעת לבטל את המנוי היא היתה זכאית לקזז את חודשי המנוי בהם עשתה התובעת שימוש בהתאם לחוזה ובהתאם לכל דין משלא עשתה להפרתו.

ניכר מהעדויות שעמדו בפני כי התובעת ביקשה לבטל מנוי זה ביום 8.2.11 במסגרת שיחת טלפון שערכה עם הנתבעת ובעניין זה אמינה עלי ראיית תיעוד השיחה שהציגה הנתבעת וזו מצטרפת לראיות אמינות נוספות שהוצגו בדיון. משמועד הביטול הינו 5 חודשים מאז תחילת המנוי, אזי, זכאית כאמור הנתבעת להורות על קיזוז הסך של 875 ש"ח המהווה מכפלת 5 חודשי המנוי בשיעור של 175 ש"ח לכל חודש מנוי כמופע בהסכם ההתקשרות.

משאין מחלוקת כי הנתבעת השיבה לידי התובעת את הסך של 901 ש"ח כמצויין על ידה בכתב התביעה נותר לדון בגורל הסך של 324 ש"ח שליטת התובעת היא לא קיבלה חזרה מהנתבעת.

הנתבעת לעומתה צירפה אישור חברת האשראי על ביטול עיסקה בכדי הסך האמור המציין את פרטי פרטי כרטיס האשראי בו עשתה התובעת שימוש , אישור המעיד כאלף מונים כי הסך האמור הוחזר לה.

כן מסכים אני לעמדת הנתבעת כי לא קמה לתובעת כל עילה להשבת דמי ההרשמה עת עסקינן בסכום חד פעמי המהווה שכר בגין ביצוע פעולה הקשורה בהרשמה שאינו בר השבה.

משהמה פני הדברים, והכספים שהשיבה הנתבעת תואמים אחד לאחד את עלות דמי המנוי בהתאם להסכם ולא כעלות עליה הצהירה התובעת ללא בסיס יש מקום לקבל את עמדת הנתבעת ביחס לעתירתה לדחיית התביעה כנגדה.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת נדחית בזאת.

התובעת תישא בהוצאת משפט לתובעת הנתבעת ע"ס 500 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרישי ריבית והצמדה כחוק ממועד תשלום זה.

רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.