1. עניינה של תביעה זו בטענת התובעת, כי הנתבע, עו"ד במקצועו, התרשל בטיפול בה במסגרת דירה שרכשה, שעה שייצגה במסגרת עסקת רכישת הדירה.
2. התובעת, טוענת כי הנתבע התרשל מקצועית, בכך שלא הקפיד לרשות את פרטיו בטופס ההצהרה כמייצג הרוכשת במסגרת הליכי השומה. הנתבע אף לא בדק את הטופס וכך משרד עו"ד חברת הבנייה נרשם כמייצג, כאשר פרטי הנתבע אינם ידועים למשרדי מיסוי מקרקעין. הנתבע אף לא שמר בתיקיו את טופס ההצהרה. ומכל מקום, כאשר נשלחה למשרדו של הנתבע הדרישה לתשלום מס הרכישה מאת משרד עורכי הדין של הקבלן, הנתבע, לפי הטענה לא העביר לידיעת התובעת את הצורך לשלם את המס, המס לא שולם, ורק כשהגיעה התובעת לארץ במקרה גילתה כי חשבון הבנק שלה מעוקל, ונאלצה לשלם קנס בגובה של כ- 19,000 ש"ח. התובעת מוסיפה, כי הנתבע לא טרח לעקוב, לבדוק ולהשלים את עסקת המקרקעין ונטש את עסקת המקרקעין באמצע, למרות ששכרו שולם כבר בשנת 2008.
3. משכך דורשת התובעת, כי הנתבע ישיב את הקנס ששילמה, יפצה אותה בגין פגיעה במוניטין בסך 12,000 ש"ח, בשל העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה, וישיב לה 60% משכ"ט בגין אי מילוי ו/או השלמת השירות. תביעתה של התובעת הועמדה איפוא על 32,700 ש"ח - גבול סמכותו של בית משפט לתביעות קטנות.
4. הנתבע, דוחה מכל וכל את טענות התובעת וטוען, כי התובעת דורשת הימנו לשלם את מס הרכישה עצמו, הנתבע מוסיף, כי התובעת לא צרפה לכתב תביעתה 5 מכתבים שנשלחו למענה ממיסוי מקרקעין, בהם מתריעים בפניה על אי תשלום מס הרכישה. מוסיף הנתבע, כי התובעת אינה מפרטת, כי מי שטיפל מטעמה בכל העסקה ואף חתם על הטופס הדיווח למיסוי מקרקעין הוא מיופה כוח מטעמה, שהנתבע סבר שהוא מר סם לוי, המועסק אצל התובעת ומטפל בנכסיה. לדברי הנתבע לא היה אמור כלל לשלם את המס מתוך חשבון הנאמנות, שכן התובעת ביקשה לשלם את השובר מחשבונות אחרים שלה, ולכן נמסר השובר למיופה כוח מטעמה.
5. בעדותה, חזרה התובעת על טענותיה, כי הנתבע התרשל בטיפול בתשלום מס הרכישה. לדבריה היא מתגוררת בחו"ל 40 שנים והגיעה לארץ במיוחד לדיון זה. לטענתה, שכרה את הנתבע שייצג אותה בעסקה, חתמה על הבקשה לרכישת הדירה, ולמחרת טסה לחו"ל ומיופה הכוח שלה, שמעון סיאן חתם על חוזה הרכישה וטופס המש"ח. לדבריה, הנתבע התרשל בכך שלא רשם את שמו בתור עורך הדין שמייצג אותה בעסקה ואף לא שלח לה את הדרישה לשלם מס רכישה. הנתבעת טוענת, כי הנתבע לא הזהיר אותה שהזמן עובר. לדבריה הם תמיד בקשר במייל. והכתובת שלה בישראל היא כתובת בראש העין שם מתגורר בן אחיה. לדבריה, כשהלכה למיסוי מקרקעין, אמרו לה ששלחו לה מכתבים, אך מכתבים כאלה לא הגיעו אליה. לדבריה, כשהגיעה לארץ נוכחה שיש עיקול על החשבון ולא הבינה למה המס לא שולם. התובעת חזרה על כך ששלחו מכתבים לראש העין ולא הגיע שום דבר. אחרי שהנתבע קיבל את המכתב לשלם מס רכוש, לטענתה, הוא לא הודיע לה, ואילו היה מודיע הייתה משלמת מייד. בחקירה הנגדית השיבה התובעת לנתבע, כי רכשה בישראל 8 דירות והיא משלמת מה שהיא נדרשת לשלם.
3. מטעם התובעת העיד מר שמעון סיאן, לדבריו, הוא מיופה כוח של התובעת ונפגש לראשונה עם הנתבע ביום החתימה של ההסכמים לרכישת הדירה. החתימה המופיעה על חוזה רכישת הדירה היא חתימה שלו. לדבריו לא נפגש פעם נוספת עם הנתבע ולא קיבל אי פעם שובר לתשלום מס רכישה מהנתבע. לשאלת בית המשפט השיב, לגבי זה שלא שולם המס, כי היה מיופה כוח שלה מספר שנים, וזה הדבר האחרון שעשה בשבילה, אחרי החתימה לא היה לו שום קשר ועורך דינה לא היה אמור לפנות אליו. לדבריו, לא קיבל מכתבים של התובעת. יש לה מספר בתים בארץ אבל היא לא גרה באף אחד מהם.
4. מטעם התובעת העיד גם מר סם לוי. לדבריו, ייצג את התובעת בקבלת הנכס ובקבלת דירה נוספת וב- 2-3 חידושי חוזים. מעולם לא קיבל דרישה לתשלום מס רכישה מהנתבע. לדבריו, הקשר עם הנתבע היה רק על רקע בדיקת הדירה לפני קבלתה ולא על רקע אחר. בחקירה נגדית השיב לשאלות התובע, כי לאחר שהתובעת הייתה במשרדי מיסוי מקרקעין, שמע שמכתבי ההתראה נשלחו לדירה בראש העין, שם יש דיירים והתובעת לא קיבלה את המכתבים.
5. הנתבע הכחיש בעדותו את טענות הנתבעת, לדבריו מי שחתום על טופס המש"ח הוא מר סיאן מיופה הכוח של התובעת. השם שלו מוזכר כמייצג את התובעת וכמי שמשמש כתובת של התובעת, אבל שם עורך הדין של הקבלן מוזכר ככתובת למסירת מכתבים. לדבריו, מי שמילא כתובת לא נכונה בפרטי המייצג הוא מיופה הכוח, והוא גם זה שחתם על הטופס בנוכחות עורך הדין של הקבלן. לדבריו, אין מחלוקת שנשלח אליו השובר, אין לו שום אינטרס בעולם שלא לטפל בכך, הוא לטענתו העביר את השובר לסם לוי לפי בקשתה של התובעת. לדבריו, כשהלקוח לא בארץ הוא שואל איך הלקוח רוצה לטפל, והתובעת אמרה כי יעביר לסם לוי וכך עשה. לדבריו, מאז לא קיבל שום התראה.
דיון והכרעה
6. לא יכולה להיות מחלוקת כי לעורך המייצג לקוח יש חובת זהירות כלפיו, וככל שימצא כי חובת זהירות זו הופרה, עורך הדין עשוי לחוב בנזק. הרשלנות המקצועית כדין כל רשלנות אחרת בדיני הנזיקין מבוססת על שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרת החובה, וגרימת נזק בגין ההפרה.
7. חובותיו של עוה"ד נובעים משני מקורות: המקור החוזי- הבסיס העיקרי לחבות עוה"ד כלפי הלקוח הוא בהסכם שביניהם. החובה מבוססת על תנאי ההסכם במפורש או מכללא, לפיו נדרשת מעוה"ד זהירות ומיומנות במקצועו; לגבי התקשרות זו חל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 וכן חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970. והמקור השני, הוא המקור הנזיקי, המחייב כל בעל מקצוע בזהירות כלפי מי שעלול להיפגע מפעילותו, כאשר הבסיס הנורמטיבי לחיוב זה נובע מסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
על עוה"ד מוטלת החובה, ככל בעל מקצוע אחר, לנהוג כלפי לקוחו בנאמנות, מיומנות וזהירות, אולם מעו"ד דרש המחוקק סטנדרט התנהגות רם יותר הנובע מעצם הגדרת ומהות תפקידו; סעיף 54 לחוק לשכת עוה"ד, התשכ"א- 1961 קובע כי: "
במילוי תפקידיו יפעל עו"ד לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
7. התובעת טענתה להפרת חובת הזהירות במספר מישורים, שהראשון שבהם הוא מילוי טופס המש"ח.
8. לכתב התביעה צורף טופס המש"ח, בטופס נכתבה כתובתה של התובעת אצל הנתבע, המייצג נרשם כבא-כוח הקבלן, מי שחתום על הטופס בשם התובעת הוא מר סיאן, והטופס נחתם בפני עו"ד הקבלן, ביום 29/6/08, הוא יום חתימת החוזה. לא הוכח, כי הנתבע היה במעמד חתימת הטופס, או כי נשאל דבר וחצי דבר על אופן מילוי הטופס על ידי התובעת או על ידי מר סיאן, ולכן לא ניתן לייחס לו רשלנות בנוגע לאופן כתיבת טופס המש"ח. יודגש כי מר סיאן העיד מטעם התובעת, התובעת הגיעה עם רשימת שאלות מוכנה מראש, ולא שאלה את מר סיאן, האם קיבל הוראות מן הנתבע לגבי אופן מילוי טופס המש"ח או פנה אליו בשאלה כלשהי.
טענת הנתבע, כי מקובל לרשום בטופס את עורך הדין של הקבלן ככתובת לקבלת מכתבים או כמייצג, לא הופרכה, לפיכך איני סבורה, כי הנתבע התרשל בכל הנוגע למילוי טופס המש"ח. הנתבע כן מופיע בטופס המש"ח כמי שאליו יש להפנות את מכתבי התובעת, ובכך יצא ידי חובתו המקצועית.
9. התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבע התרשל עת לא העביר לה את הפנייה שקיבל לתשלום מס הרכישה, מעורכת הדין של הקבלן ולא עקב אחר תשלום המס. אין מחלוקת, כי הנתבע קיבל ביום 24/7/08 את שובר מס הרכישה לתשלום. הנתבע טוען, כי יידע את התובעת ומסר את השובר לבקשתה למר סם לוי. הן התובעת והן מר סם לוי הכחישו את הדבר. הנתבע - לדאבון הלב - ובניגוד למה שמצופה מעו"ד, לא עיגן את הפעולה שביצע במסמך כתוב, בין במכתב ובין בתרשומת בתיק הלקוחה ועל כך יש להצר. אני מאמינה לנתבע כי אין לו שמץ של סיבה שלא להעביר את השובר, וגם התרשמתי מכל המסמכים שהציג בפני הנתבע, כי טיפל בתיק של התובעת באופן ראוי ומקצועי.
10. התובעת טענה בכתב התביעה, כי על הנתבע היה להודיע על הצורך לשלם, ולחלופין לשלם את המס מיתרת הכסף שהייתה בחשבון הנאמנות. טענה זו לא הוכחה. הנתבע הסביר כי לא היה כל כסף בחשבון הנאמנות, וכי התובעת ביקשה לשלם את המס מחשבונות אחרים שלה, לפיכך, לבקשתה, העביר את השובר למר סם לוי לטיפולו, ויתכן שהדבר נפל בין הכסאות אצל התובעת.
11. על התובעת נטל הראיה להוכיח תביעתה, אכן סם לוי העיד שלא קיבל את השובר, אך הוכח ומר סם לוי לא הכחיש, כי בהמשך הדרך טיפל בקבלת הדירה ועבד הנתבע, לעניין פנייה לקבלן לתיקון הליקויים. סם לוי גם לא הכחיש כי ייצג את התובעת באותה תקופה.
אין מחלוקת, כי התובעת לא הייתה בארץ ואין לה ידיעה אישית האם השובר הועבר למר סם לוי אם לאו. בעניין זה עומדות עדותם של הנתבע ושל מר סם לוי זו מול זו. לא מצאתי להעדיף אף אחת מהן על השנייה. אני נוטה להאמין לנתבע דווקא, כי אכן יידע את התובעת בקיום השובר והעביר אותו לטיפולו של סם לוי, אולם כפי שאבהיר להלן ספק אם נדרשת הכרעה בנקודה זו.