פסק-דין בתיק ת"ק 1359-09-12

1.         עסקינן בתאונת דרכים מיום 24.7.12 במרכז קניות צומת ביל"ו.  

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת נסעה לאחור בכדי לצאת מחניה ופגעה בחלקו האחורי שמאלי של רכבו.

3.         על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") עמדה עם רכבה בחנייה, כאשר רכבה בלט קמעה. הנתבעת לא נסעה כלל לאחור והתובע ניסה להשתחל בין 2 רכבים וכתוצאה מכך פגע בחלק האחורי של רכבה. 

4.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.         טוען התובע מחד שהנתבעת היא זו שנסעה לאחור ופגעה ברכבו. טוענת הנתבעת מאידך שהתובע ניסה להשתחל בין שני רכבים וכתוצאה מכך פגע ברכב, כאשר רכבה כלל לא זז.

ב.         הלכה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה. נטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת ראיות (ר' ע"א 296/82 ד "ר ישעיה נבנצל נ' ג'רסי נוקליאר (פורסם בנבו)).

ג.          עסקינן בשתי גרסאות שקולות וסותרות.

ד.         הלכה היא שמקרה בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע (ר' ע"א 8385/09 מועצה מקומית סאג'ר נ' סונול (פורסם בנבו)).

ה.         יתירה מכך, מעיון בתמונות שני הרכבים, ניתן לחזות בנזק של שפשוף בחלקו האחורי ימני ברכבו של התובע. ברכבה של הנתבעת וכפי שנרשם בפרוטוקול הדיון (מעיון בתמונה בפלפון), נגרם נזק של שפשוף בצבע שחור על הפגוש האחורי וחלקו הימני של הפגוש מהצד יצא ממקומו.

ו.          הנזקים המתוארים לעיל מתיישבים עם גרסתה של הנתבעת לאופן קרות התאונה, באשר אם ובמידה רכבה של הנתבעת היה אכן נוסע לאחור ופוגע ברכבו של התובע, אזי היה אמור להיגרם נזק של מכה ברכבו של התובע ולא נזק של שפשוף.

ח.         זאת ועוד, גרסתה של הנתבעת מקבלת חיזוק מכך שאף התובע העיד שהיה רכב נוסף מצד ימין שחנה בניגוד לחוק (ר' עמ' 2 ש/ 2 לפרוטוקול). התובע ציין שרכב זה חנה מאחוריו, אך הנתבעת טוענת שרכב זה חנה מאחורי רכבה. העובדה שהתובע אינו  מכחיש שהיה במקום רכב נוסף שחנה, יש בה בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת לכך  שהתובע אכן ניסה להשתחל בין שני הרכבים.

ט.         מעיון בתמונות אשר הוצגו בפניי של רכב הנתבעת ניתן לראות שאכן מדובר ברכב ארוך מסוג מרצדס שיכול ובלט קמעה  מהקו המסומן לחנייה בשל אורכו. טענתו של התובע לכך שהתמונות שהוצגו בפניי בית המשפט הינן לאחר שהרכב חזר ונסע פנימה לא הוכחו על ידו והנתבעת הכחישה זאת.

י.          איני מקבל את טענתו של התובע לכך שלא ייתכן שהתאונה נגרמה כפי שמתארת התובעת לכך שאם היה משתחל בין שני רכבים, אזי חלקו הקדמי היה אמור להיפגע ולא חלקו האחורי. ככל שהתובע לא היה בנסיעה ישרה לחלוטין והסיט קמעה את רכבו ימינה לאחר שכבר החל לעבור את רכב התובעת, אזי חלקו האחורי שמאלי יכול להשתפשף ברכבה של הנתבעת.

5.         לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתו של התובע מהטעמים המפורטים לעיל ומחייבו בהוצאות הנתבעות בסך של 200 ש"ח לכל נתבעת. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.         הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד וזאת תוך 15 יום.

            המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום יב' שבט תשע"ג , 23/01/2013 במעמד הנוכחים.