בפני תביעה שעניינה דרישת התובעים לפיצוי בגין הובלת דירה שנעשתה על-ידי הנתבעת. התובעים טוענים בתביעתם להפרת הסכם ודורשים לקבל את כל הסכום שנדרשו לטעמם לשלם ביתר, סך של 2,400 ש"ח, פיצוי בגין 1,700 ש"ח בעקבות נזק שגרמו לרכוש התובעים, ופיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממון.
טענות התובעים
התובעים טוענים, כי הנתבעת התחייבה לספק להם שירותי הובלה לביתם ברעננה מארבעה מוקדים שונים, בעלות כוללת של 8,000 ש"ח (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתום ההובלה ובכפוף לאספקה. לכתב התביעה צורפה הצעת מחיר שאינה חתומה, שכוללת הערות בכתב יחד על פיה, ברובריקה של "מחיר ההובלה נרשם 8,000 ש"ח, והרובריקה מתחתיה שבה כתוב "סה"כ לא כולל מע"מ" - לא רשום דבר !.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי כבר במהלך ביצוע ההובלה המרכזית (שתי משאיות), פנתה הנתבעת לתובעים בדרישה לביצוע תשלום מיידי בסך 5,000 ש"ח, בניגוד להסכם, אולם התובעים שרכושם הוחזק אותה שעה בידי הנתבעת נענו בלית ברירה ושילמו את הסכום. לטענתם, עד למועד הגשת התביעה לא הועברה אליהם חשבונית מס בגין הובלה זו.
במקביל, טוענים התובעים, כי הסתבר להם שנציגי הנתבעת נהגו ברשלנות ברכוש, תוך שהם מסבים לרכוש ולבית נזק רב, כך לטענת התובעים הם גילו שקירות הבית ניזוקו, אביזרי תאורה נשברו, מיטת ילדים נשברה ומיטת התינוק הורכבה כאשר חלקים מן המיטה הושארו בצד. התובעים טוענים כי נשאו בעלויות החלפת אביזרי תאורה סך של 200 ש"ח, תיקון נזקים לקירות, משקופים מדרגות והחלפת מנורה 1,500 ש"ח
לטענת התובעים, עם גילוי הנזקים פנו לנתבעת בדרישה לחדול מיידית מהובלת יתר הנכסים, ניהלו מו"מ עם הנתבעת, בסופו סוכם, כי הובלת הרהיטים החדשים מהחנות בהרצליה, אשר הייתה כלולה במחיר השירותים לא תבוצע על ידה וסך התמורה יפחת ל- 6,500 ש"ח, באופן שיתרת התשלום היא 1,500 ש"ח בלבד. אכן התובעים התקשרו עם חברה אחרת לצורך הובלת הרכוש מהרצליה ושילמו בעבור הובלה זו 928 ש"ח.
כל שנותר הוא הובלת שולחן מחנות ברשפון. לטענת התובעים, כאשר הגיעו מובילי הנתבעת עם השולחן דרשו לפתע מהנתבעים לשלם סך של 3,900 ש"ח, 2,400 ש"ח מעבר לסכום המוסכם, וכן איימו כי בכוונתם לשוב על עקבותיהם עם רכוש התובעים אלא אם לא ישלמו את הסכום. התובעת-1, אשר הייתה בבית אף התקשרה למשטרה, אולם נענתה, כי מדובר בסכסוך אזרחי והמשטרה לא מתערבת. בסופו של דבר, בדלית ברירה נאלצו התובעים לשלם לנתבעת בכרטיס אשראי את הסכום הנוסף. בנוסף, נטען כי השולחן הובל כשהוא מפורק, בניגוד מוחלט לבקשה שיובל כשהוא מורכב, והתובעים נאלצו לממן אנשי מקצוע מהחנות על מנת שירכיבו את השולחן.
התובעים טוענים, לפיכך, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימם, איימה עליהם איום מפורש לנטילת רכושם וניצלה את מצוקתם, בכך שכפתה עליהם תשלום נוסף בניגוד להסכם. ולפיכך הם מבקשים השבת התשלום הנוסף ופיצוי בעבור הנזקים.
לכתב התביעה, צורף מכתב מיום 23/11/11 מאת בעל המקצוע שביצע את העבודה בביתם של התובעים לפיו, לאחר ההובלה נאלץ לחזור לתיקונים רבים, בקירות, משקופים, מדרגות והחלפת מנורה מנופצת. לדבריו, חייב את הלקוח בסכום של 1,500 ש"ח ללא מע"מ. כמו כן לטענתו, היה עד להובלת השולחן החדש, ובאירוע זה לא הסכימו המובילים להוריד את השולחן ודרשו סכום כסף מהלקוחה מעבר למה שסוכם, בסופו של דבר נסעו עם השולחן ועד שהלקוחה לא שילמה את מלוא הסכום בכרטיס אשראי לא חזרו. כל הזמן הזה ביקשה התובעת ממנו להישאר במקום ואף התקשרה למשטרה. כן צורפה קבלה על גמר חשבון בעבור השיפוץ, בה נרשם כי הסכום כולל גם תיקון נזקי ההובלה, ואף צורפה קבלה על רכישת מנורה, בין פריטים רבים אחרים.
טענות הנתבעת
הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענות התובעים וטוענת, כי התובעים חתומים על הסכם ועליהם לעמוד בו, ואין עילה לתביעה זו. לטענת הנתבעת הסכום שסוכם הוא 8,000 ש"ח לא כולל מע"מ, וכי משבוצע החלק הארי בהובלה דרשו את החלק היחסי של הכסף. הנתבעת טוענת, כי סוכם שיתרת התשלום בסף 4,282 תשולם בגמר העבודה. לטענת הנתבעת בשלב זה החלו התובעים להפריך כלפיה האשמות, לאחר כחודש וחצי מגמר ההובלה, והגדירה התנהלותם כהתנהלות עבריינית.
באשר לשולחן, תואם מועד להובלתו, אכן השולחן הובל מפורק שכן מדובר היה בשולחן גדול ובלתי אפשרי היה להובילו מחובר, אלא שהנתבעת זיכתה את התובעים בגין הובלת השולחן מפורק בסך של 382 ש"ח לטובת תשלום למרכיבים שזומנו, אולם עמדה על קבלת יתרת התשלום במלואה.
לטענת הנתבעת, נציג הנתבעת ביקר בדירה כחודש לאחר ההובלה ולא נטענו כל טענות בדבר נזקי מבנה, כמו כן במכתב שנכתב לנתבעת מעורך דינם של התובעים לא נטענו טענות בנוגע לנזקי מבנה ורק נדרשה השבת התשלום שלטענתם שולם ביתר. לפי הטענה בחשבונית השיפוץ, ניתן לראות כי המילה "הובלה" הוספה באופן לא כשר.
נציג הנתבעת מר אמנון לוי, טען בדיון כי הנציג שניהל את המשא ומתן עם התובעים מר רון דורון, אינו עובד יותר בחברה. לדבריו ההובלה שבוצעה בעבור היא בבחינת 80%-90% ממה שהיו אמורים להוביל. התובעים לא רצו שיובילו את הלופט, הם לא יכולים להכריח אותם אבל על התובעים לעמוד בהסכם.
מטעם התובעים העיד עד הגנה מר נאדר סלאשווה שהיה בכל ההובלות. לדבריו, בעת ההובלה המרכזית, התובעים היו מרוצים מאוד, ואמר לתובעים שיראו כי המשאיות ריקות. דרש מהתובעים תשלום, והסכים לקבל תשלום של 5,000 ש"ח על החשבון. לדבריו, קיבלו טיפ על סך 2,500 ש"ח, מה שמוכיח את שביעות רצונם של התובעים מן ההובלה. העד שנכח גם בהובלה של השולחן הכחיש את טענות התובעים בנוגע להתנהלות המובילים שנסעו עם השולחן, עד שלא שולם להם הכסף.
דיון והכרעה
שמעתי את עדותם של התובעים ואת עדות נציג הנתבעת והעד מטעמה, וככלל אני מעדיפה את עדות התובעים בנוגע למה שארע. עדותם של התובעים נשמעה מהימנה וכנה ואלו נציג הנתבעת לא היה מעורה כלל במשא ומתן בין התובעים לבין נציג החברה מר רון שלא הובא לעדות, והעד מטעם הנתבעת, העיד באופן מתחמק ובלתי מהימן.
כאמור, הנתבעת לא הזמינה לעדות את העד הרלוונטי ביותר מטעמה, הוא מר רון שניהל את המשא ומתן עם התובעים. לטענת הנתבעת מדובר בעד שעזב את העבודה ויצא לפנסיה חלה במחלה סופנית וקיבל ארוע מוחי. לא הוצגה כל אסמכתא לדברים אלה. יתירה מכך, אף לא הוצג כל תיעוד מטעם הנתבעת באשר למה שארע. הנתבעת חברה המנהלת עסק, וכאשר הסכם עם לקוח משתבש באופן האמור, ראוי היה שתתעד בזמן אמת את הדברים, כך שבבוא היום תהא לה ראיה למה שהוסכם. אם אכן כפי שטענה הנתבעת התובעים העלו כלפיה טענות וסוכם כי ההובלה של הלופט לא תבוצע, מדובר שיבקשו התובעים את הובלת השולחן בכל זאת, ומדוע שישלמו את יתרת הסכום במלואו? אין אלא שהובלת השולחן הייתה בגדר פשרה והסכמה בין הצדדים, שלא תועדה, לפיה התובעים יזוכו בסכום של ההובלה מן הלופט שלא תבוצע.
התובעים והנתבעים חלוקים בנוגע לכמה עניינים ביניהם - סכום ההובלה שסוכם, הנזקים שנגרמו בבית, סכום ההובלה שסוכם לבסוף, וההתרחשויות בעת הובלת השולחן. להלן אתייחס לעניינים אלה: