1. לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18 - 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
2. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה יצוגית נגד המשיבה. ביסוד הבקשה טענת המבקש, כי המשיבה ייצרה ושווקה "שמן זית למאור" (להלן - "
המוצר"), המיועד להדלקת חנוכיות, מצוות שבת ומצוות חגים, כשהוא מסוג ירוד ביותר, דולק במשך זמן קצר בלבד, ומפיץ עשן שחור ופיח הגורמים להשחרת קירות הבית. המבקש עתר להשיב לרוכשי המוצר את מלוא כספם (הנאמד ב-1.2 מיליון ש"ח) ולפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה (הנאמד ב- 10 מיליון ש"ח).
3. ביום 27/4/11, מבלי שהוגשה על ידי המשיבה תגובה לבקשת האישור, הוגשה על ידי ב"כ הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה. ביום 1/6/11 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה בעיתונים ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעות שפורסמו כאמור, פורטו עיקרי ההסכם והוגדרה הקבוצה. כמו כן צוין, בין היתר, כי תוך 45 ימים רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדות להסכם, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות יצוגיות.
4. לאחר ביצוע הפרסומים לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי הקבוצה. אף לא אחד מבין חברי הקבוצה ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסכם הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי אין הוא מוצא להביע התנגדות לבקשה לאישור הסכם הפשרה. אוסיף כי ביום 20/6/11 הוגשה "התנגדות" מטעם מר ישראל בלייך, אך מהמסמך שהוגש עולה כי מר בלייך לא רכש בתקופה הרלבנטית את המוצר של המשיבה ומכאן, שהוא אינו נמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור ואינו זכאי להגיש התנגדות כמשמעה בסעיף 18 (ד) לחוק תובענות ייצוגיות.
5. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסכם ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסכם פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסכם פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסכם הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסכם הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסכם הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסכם הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסכם.
6. עילת התביעה, שעליה התבססה הבקשה, היא הטעייה צרכנית, בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
7. חברי הקבוצה הם "כלל רוכשי שמן זית למאור של שימורי יבנה המשווק על ידי המשיבה".
8. כפי שכבר פורט לעיל, המבקש עתר לחייב את המשיבה בהשבת מלוא תמורת המוצר ששלמו חברי הקבוצה עבור רכישתו, ובפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
9. השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל חבריה של הקבוצה, הן אלו: האם המשיבה הטעתה את חברי הקבוצה בכך שמכרה להם שמן זית למאור שלא התאים לייעודו, היינו, לקיום מצוות ומאור; האם חברי הקבוצה זכאים להשבה ולפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
10. על פי הצהרתה של המשיבה בהסכם הפשרה (כפי שתוקן במהלך הדיון לפני), היא חדלה לשווק את המוצר עוד בשנת 2010. במסגרת הסכם הפשרה התחייבה המשיבה, כי אם תחזור ותשווק בעתיד שמן זית למאור, אזי לא יכלול אלא שמן זית, מבלי שיכללו בו חומרי בערה. כמו כן התחייבה המשיבה כי השמן ידלוק במשך כשעה, וכי לא יגרום להשחרת קירות בבית.
בה בעת התחייבה המשיבה להעניק לצרכניה בחנות המפעל שבגן יבנה הטבה צרכנית למשך חודשיים, אשר שוויה עד 500,000 ש"ח, וזאת ביחס לשני המוצרים המפורטים בסעיף 6 (ב) להסכם.
על פי הסכם הפשרה, בכפוף לאישורו מוותרים חברי הקבוצה, כלפי המשיבה או מי מטעמה, על כל תביעה או טענה הכלולות בבקשת האישור.
11. המשיבה חדלה, כאמור, לשווק את המוצר וככל שתבקש לשווקו בעתיד, הרי היא נטלה על עצמה מראש חיוב פסוק, אשר כל אחד מחברי הקבוצה יוכל לעתור לאכיפתו, כי במוצר לא יתקיימו הפגמים שלהם נטען בבקשת האישור. מהיבט זה נודעת להסכם הפשרה תרומה צרכנית מסוימת.
12. הפיצוי שעליו הוסכם במסגרת הסכם הפשרה מצומצם בהיקפו, אך מצד שני יש להביא בחשבון, כי על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה אספה בשעתו את המוצר מהמדפים וחדלה כאמור בשווקו. נראה אפוא כי מדובר בתקלה חד פעמית שבאה על תיקונה. זאת ועוד: לא נטען כי קיים תקן הנוגע לשמן זית למאור. העדר אמות מידה אובייקטיביות שבהן חייב המוצר לעמוד עלול להקשות על חברי הקבוצה להוכיח את תובענתם ולזכות בסעדים של השבה ופיצוי. בנסיבות אלו אין מקום לעריכת תחשיבים כלכליים מדוייקים בדבר כדאיותו הכספית של הסכם הפשרה לחברי הקבוצה ומשכך, אף אין צורך למנות במקרה דנן "בודק".
13. נוכח כל המקובץ לעיל והעדר התנגדויות מצד חברי הקבוצה או היועץ המשפטי לממשלה נחה דעתי, כי הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. לפיכך אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין. מובהר, כי הסכם הפשרה המאושר כולל את התיקונים שנזכרו לעיל.
14. הצדדים המליצו, כי המשיבה תישא בשכר טרחת ב"כ המבקש בסך כולל של 47,000 ש"ח, ובגמול למבקש בסך 10,000 ש"ח. אשר לגמול יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק תובענות יצוגיות. אשר לשכ"ט-עו"ד לב"כ המבקשת יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 23 לאותו חוק. במסגרת זו יש להביא בחשבון, בין היתר, את תרומתה הצרכנית של התובענה, את הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובא כוחם בניהול ההליך ואת ההוצאות שהוצאו לשם כך. מצד שני יש לציין, כי ההליך לא היה מורכב, שכן התשתית העובדתית והמשפטית הייתה פשוטה וצרת יריעה, וטרחתו של ב"כ המבקש הייתה מוגבלת. התובענה אינה נוגעת אלא למוצר אחד שהמשיבה חדלה ממילא לשווקו. אמנם הוסכם על הטבה לציבור, אך על היקפה ניתן יהיה להתחקות רק לאחר שתינתן בפועל.
נוכח שקלול מכלול הנתונים נראה לי, כי אין עילה להתערב בתקרת הגמול ושכר הטרחה שהומלץ עליה, אך בנסיבות הענין ראוי להתנות ולו חלק מהסכומים המומלצים במתן ההטבה לציבור בפועל. יצוין כי התנייה כזו אף תיצור אצל המבקש ובא כוחו תמריץ לפקח על מתן ההטבה הלכה למעשה.
הגמול למבקש ושכ"ט עו"ד לב"כ המבקש ישולמו אפוא כדלקמן:
א. בשלב זה תשלם המשיבה ע"ח גמול למבקש סך של 5,000 ש"ח, וע"ח שכ"ט עו"ד סך כולל של 23,500 ש"ח.