1. בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית. הצדדים העמידו להכרעת בית המשפט את המחלוקת ביניהם בשאלת ההוצאות.
2. ביום 1.12.2010 אירעה תקלה ברשת של המשיבה (
"סלקום") למשך שעות ארוכות. המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפיצוי הלקוחות על נזקים שנגרמו להם, שנאמדו על ידם ב- 60,768,000 ש"ח.
3. בקשת האישור הוגשה למחרת ארוע התקלה. מטבע הדברים אין בה אלא השערות ומחשבות מדוע אירעה התקלה וכיצד ניתן היה למנוע אותה. הבקשה כוללת טענות בדבר התעשרות שלא כדין, בכך שסלקום המשיכה לגבות מלקוחותיה מחיר מלא למרות שלא נתנה להם את השירות בזמן התקלה.
לא צורפה חוות דעת מקצועית לבקשת האישור.
עילות התביעה שנמנו בבקשה היו גביה שלא כדין; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הסכם והטעייה; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; תנאי מגביל ומקפח בחוזה אחיד; הרשיון מהווה הסכם לטובת צד ג'; והפרת חוק הגנת הצרכן.
4. רק לאחר מיצוי האפשרות להגיע לכלל הסדר הוגשה תשובת סלקום, שעיקרה: התקלה היתה בת 11 שעות, ולא היתה כללית, אלא חלה על 65% מן המנויים. 70% מן השיחות התקיימו באופן תקין. סלקום הודיעה כבר למחרת התקלה כי תעניק לכל המנויים זיכוי בגין השמוש בשרותים סלולאריים במהלך השבוע שקדם לתקלה, בסכום כולל של 66 מליון ש"ח. בין השאר צירפה סלקום דו"ח של ועדת בדיקה שמינה משרד התקשורת לבדיקת הארוע (
"ועדת שקד"), שלא מצאה את הסיבה לתקלה, אך קבעה כי סלקום פעלה בסבירות ולא ניסתה לחסוך בעלויות.
5. המבקשים הוסיפו ובקשו להורות על גילוי מסמכים ספציפי. בהחלטה מיום 23.5.2013 נדחתה בקשתם, תוך שנקבע כי לא העמידו תשתית ראייתית ראשונית לקיום התנאים בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2008. מובן שקביעה אחרונה זו משליכה על הערכת הסיכוי שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית תאושר.
6. כאמור, המבקשים החליטו להסתלק מן התובענה הייצוגית, אך לא הגיעו להסכמה עם ב"כ המשיבה: שני הצדדים עומדים על פסיקת הוצאותיהם.
ב"כ המבקשים סבור כי אין מניעה מהגשת בקשות לאישור תובענה ייצוגית סמוך לאחר ארוע, והביא דוגמאות שונות לכך, אף טען כי חוק תובענות ייצוגיות מעודד להזדרז ולהגיש תובענות מיד לאחר הארוע הרלוונטי. כן טען, כי עצם קרות התקלה מלמד על אחריות מוגברת, ואולי אף מוחלטת של המשיבה. עוד הוסיף, כי ההטבה שעליה הודיעה המשיבה בת 66 מליון ש"ח נבעה מכך שסלקום עיינה בסכום התביעה (60 מליון ש"ח). נטען עוד, כי הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ והגיעו להסדר הסתלקות קודם, אשר לא אושר ע"י בית המשפט. גם עתה הגיעו לכלל הסדר, מה שמונע את הצורך בשמיעת עדים וחוסך בזמנו של בית המשפט. ב"כ המבקשים עתר לגזור את הגמול ושכר הטרחה מהסכום של 60 מליון ש"ח, ולהעמידו על רבע אחוז, 160,000 ש"ח, כפי שסוכם בין הצדדים בהודעת ההסתלקות הקודמת.
ב"כ סלקום מתנגדת לתשלום סכום כלשהוא למבקשים, וסבורה שעליהם לשאת בהוצאות סלקום בתביעה זו. בקשתה נסמכת על הערכת בית המשפט כבר מן הדיון הראשון, שזומן עוד בלא שהתקבלה תשובת סלקום לבקשת האישור, ובמהלך שנתיים וחצי שחלפו מאז.
בתשובתה לדברי ב"כ המבקשים הדגישה כי הטענה שההטבה שסלקום החליטה לתת סמוך מאוד לאחר התקלה נובעת מן הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אין לה על מה שתסמוך.
דיון
7. אכן, מראשיתו התאפיין הדיון שלפניי בכך שנטענו טענות בעלמא, שלא גובו במידע, אף לא בחוות דעת מקצועית. לאחר שהדברים נאמרו בישיבות בית המשפט השונות בקשו התובעים להסתלק מתביעתם (
"ההסתלקות הראשונה"). אלא שהתנו הסתלקותם בתשלום גמול ושכר טרחה, ששיעורם סוכם בין הצדדים (160,000 ש"ח בצרוף מע"מ). משהתקיים דיון שבו הבהירו הצדדים את עמדתם, בעיקר בשאלת שכר הטרחה - מצא ב"כ המבקשים לנכון להודיע ("הודעה ובקשה בענין הבקשה להסתלקות" מיום 31.10.2012) כי אם לא יתקבל הסדר ההסתלקות כלשונו - הוא מבקש למחוק אותו.
כך נעשה, והבקשה נקבעה לק"מ ולשמיעת המצהירים.
8. בהעדר הסדר הגישה סלקום תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בדיון שהתקיים ביום 5.3.2013 בקש ב"כ המבקשים ארכה להגשת תשובה לתשובת סלקום, וכן בקשה לגילוי מסמכים. מבוקשו ניתן לו, ושמיעת המצהירים נדחתה ליום 1.7.13.
המבקשים אכן הגישו בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. בקשתם נדחתה משום שלא העמידו תשתית ראייתית ראשונית לקיום התנאים בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (החלטתי מיום 23.5.2013). הבקשה הנוכחית לאשר הסתלקות (
"ההסתלקות השניה") הוגשה ביום 26.6.2013, ותצהירים לתמיכה בה הוגשו רק מאוחר יותר, ולפי החלטה נוספת שניתנה.
9. אני סבורה שהיה על המבקשים להכיר בחולשת בקשת האישור שלהם בשלב מוקדם בהרבה: אם לא עם הגשת בקשת האישור, אזי בדיונים שהתקיימו לגביה, ואם לא בדחיית בקשתם לקביעת שכר טרחה בהסתלקות, אזי בקביעה המפורשת לדחות את בקשתם לגילוי מסמכים ספציפיים, משום שלא הועמדה תשתית ראייתית לאישור התובענה הייצוגית.
אף על פי כן המשיכו המבקשים והתקרבו אל המועד הנדחה שנקבע לשמיעת המצהירים.
10. התמשכות ההליך עד כה, בלא להיעצר לפחות בשתי התחנות שבהן נאמרו דברים ברורים של בית המשפט, בהחלטות פומביות - חייבת לתת אותותיה בקביעת שכר הטרחה.