1. בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אגן יצרני כימיקלים בע"מ (להלן - "
המשיבה") בגין מטרדי ריח ורעש נטענים הנובעים מהמפעל בבעלותה.
2. המשיבה הינה חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרים גנריים בתחום הגנת הצומח. מפעליה ממוקמים בקצהו של אזור התעשייה הצפוני באשדוד, בסמוך לישוב ניר גלים. המבקשת 1, אילה רונן, והמבקש 2, יעקב קליין, הינם תושבי ניר גלים; המבקשת 3, אולגה פלאום, הינה תושבת אשדוד (להלן יחד - "
המבקשים").
במשך תקופה ארוכה, הוגשו תלונות של תושבי ניר גלים נגד מפעל המשיבה, בשל מפגעי ריח ורעש אשר, כך סברו התושבים, נבעו מהמפעל. בעקבות תלונות אלה ומעורבות המשרד להגנת הסביבה, נקטה המשיבה בצעדים שונים לצמצום המפגעים. תושבי ניר גלים נקטו בשני הליכים משפטיים נגד המשיבה - קובלנה פלילית (ק"פ (שלום - נתניה) 13340-02-10, להלן - "
הקובלנה הפלילית"), ותביעה אזרחית (ת.א. (מחוזי - ב"ש) 3114/09, להלן - "
התביעה האזרחית"). בסופו של יום, הסתיימו שני הליכים אלה בהסדר פשרה בין הצדדים, שניתן לו תוקף של פסק דין בבית המשפט ביום 23.5.12 ו - 24.5.13, בהתאמה. התובענה הייצוגית, אותה מתבקש בית המשפט לאשר בהליך זה מהווה צעד נוסף במסגרת האמצעים שננקטו נגד המשיבה.
במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, בהסכמת הצדדים מיום 13.12.12, לא נשמעו עדים, על כן פסק דין זה ניתן על סמך טיעוני הצדדים, תצהיריהם והמסמכים שהוצגו על ידם.
3. המבקשים טוענים, כי מפעל המשיבה גורם למפגעי ריח ורעש רבים, אשר ממררים את חייהם של תושבי ניר גלים, בני דרום ואשדוד. פניותיהם הרבות של התושבים למפעל ולגורמי מנהל שונים לפתור בעיות אלה, לא הובילו לשינוי המצב.
המבקשים מבססים את תביעתם על סעיפים 2 ו - 3 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961, האוסר על יצירת מפגעי רעש וריח, ואשר מכוחו קמה עוולה נזיקית כנגד המשיבה בגין הפרת חובה חקוקה. כן טוענים המבקשים כי מתקיימת עוולה של מטרד ליחיד. המבקשים מוסיפים וטוענים לקיומה של עוולת הרשלנות, מאחר והמשיבה לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת למנוע את המפגעים על אף הבטחותיה החוזרות ונשנות לעשות כן, ולא פעלה בהתאם להוראות המשרד להגנת הסביבה בעניין זה. המבקשים מבססים טענתם לרשלנות המשיבה על חזקות הרשלנות המנויות בסעיפים 41 ו - 39 לפקודת הנזיקין, מאחר והמדובר בנזק שנגרם על ידי מפעל ובו חומר מסוכן, שהינו בשליטתה של המשיבה.
המבקשים טוענים, כי בשלב זה, די אם יראו כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תתקבל ואין צורך לבררה לגופה וגם אין לדון בטענות הגנה בשלב זה. הם מדגישים את החשיבות הרבה לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בתחום הגנת הסביבה, שכן יש בהן כדי לאזן את כוחו של האזרח הפשוט מול תאגידי הענק התעשייתיים ואוזלת ידן של רשויות המדינה.
המבקשים סבורים, כי הוכח שקיימת אפשרות סבירה, כי המשיבה גורמת למטרדי הריח והרעש. אין יסוד לטענות המשיבה כי לא הוכח כי היא גורמת למטרדים כאלה, וממילא היא אף לא כפרה במפורש באחריותה להם. המבקשים מפנים לדו"חות LDAR, המפרטים פליטות חומרים רבים מהמפעל, ודליפות מאזורים שונים בו - ממצאים אשר אפיינו את פעילות המפעל לפחות עד שנת 2009. תמונה זו המשיכה גם בשנת 2010, כאשר לא ניתן לדעת אם ההיקף קטן בשל הסתרת נתונים אלה על ידי המשיבה. המבקשים מוסיפים ומפנים להתכתבויות שונות עם המשרד להגנת הסביבה ועם איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד, מהם עולה קיומם של מטרדי ריח מהמפעל, כמו גם להתראות רבות שקיבלה המשיבה מהמשרד לאיכות הסביבה בעניין זה עקב קיומם של מפגעים. כן מפנים המבקשים לתלונות של תושבי האזור ולממצאי בדיקות של צוות מריחים מטעם המשרד להגנת הסביבה. המבקשים סבורים, כי לאור ראיות רבות אלה הטענות לפיהן לא ניתן לייחס את המפגעים למשיבה דווקא הן רעועות ואין לקבלן; כל מינוחיה המקצועיים של המשיבה אינם שוללים העובדה כי סביר שמקור הריח בה.
המבקשים מוסיפים, כי לאור המסמכים הרבים שהציגו, הם אינם נדרשים לצירוף חוות דעת על מנת להוכיח את קיומם של מטרדי הריח, שכן קיום מטרד ריח נמדד באמצעות חוטמו של האדם הסביר, וכך אף עולה מפסיקת בית המשפט העליון. ממילא, גם חוות הדעת מטעם המשיבה לא בחנה כלל, האם המשיבה גורמת למפגעי ריח ולא התבססה על בדיקות עצמאיות כלשהן, אלא רק בחנה האם מסקנות המבקשים הסתמכו על ראיות מדעיות.
המבקשים טוענים כי בהליכים הקודמים שהתנהלו נגד המשיבה אין כדי לסתור את הצורך בתביעה ייצוגית, שהיא כלי דיוני עדיף על פני תביעות להן מאות צדדים. הם מציינים כי תוכן הליך הגישור לא נחשף ולא ניתן לדעת באלו נושאים עסקה התביעה והאם התושבים ויתרו על זכויות כלשהן. הם מוסיפים, כי גם אם יוצאו מההליך הייצוגי התושבים שהיו צד להליכים הקודמים, עדין ניתן לאשר התובענה לגבי כלל התושבים, שלא היו צד לתובענות הפרטניות.
באשר לנזק, טוענים המבקשים לנזק לא ממוני, אשר לאור הפסיקה די בו, כדי לזכותם בפיצוי. הם מעריכים את הנזק אשר נגרם לכלל הקבוצה הסובלת ממפגעי ריח - תושבי ניר גלים, תושבי אשדוד, תושבי בני דרום והנוסעים בכביש 41 - בסכום כולל של 642,500,000 ש"ח.
4. המשיבה סבורה, כי קיומם של ההליכים הקודמים מחייב את סילוק הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף. תושבי ניר גלים, אשר סברו כי הם סובלים ממטרדי ריח ורעש הגישו תביעות, אשר הסתיימו בהסדר גישור, במאי 2012, אשר קיבל תוקף של פסק דין, בו קיבלה המשיבה את כל המלצות המומחה הבלתי תלוי לביצוע צעדים לצמצום פליטות הריח. במסגרת הסדר זה, נמחקו התביעה האזרחית והקובלנה הפלילית, והתובעים באותם הליכים התחייבו שלא ליטול חלק בהליך הייצוגי שכאן. משכך, הרי שאין כל קבוצה הזקוקה להליך זה על מנת להגן על זכויותיה: רוב תושבי ניר גלים הצטרפו להליכים הקודמים, ושאר המשפחות כנראה אינן חשות מטרד כלשהו וממילא הן נהנות מפירות ההסדר. צירופם של תושבי בני דרום, תושבי אשדוד והנוסעים על כביש 41 לתביעה הינו מלאכותי גרידא, שכן כל הראיות שצורפו נוגעות לתושבי ניר גלים ולא הוצגה כל ראיה, כי תושבי בני דרום ואשדוד והנוסעים על כביש 41 סובלים ממטרדים כלשהם. גם צירוף המבקשת 3, תושבת אשדוד, לבקשה הינו חסר בסיס כיוון שהיא מתגוררת במרחק של 6 ק"מ ממפעל המשיבה, במיקום שקרוב למפעלים רבים אחרים, ולא ברור על מה מתבססת טענתה כי היא חשה בריחו של מפעל המשיבה דווקא.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקשים הסתירו מידע מהותי אודות ההליכים הקודמים: המבקשים טענו כי ההליך האזרחי נמחק מחוסר מעש, ביודעם כי המדובר בטענה שאינה נכונה, והסתירו את העובדה כי בעלה וילדיה של המבקשת 1 הינם צד להסדר הגישור. כן טוענים הם כי המבקשת 1 נהגה בחוסר תום לב בוטה, עת ניסתה להכשיל את הליך הגישור ועת פרשה מהתביעה, כאשר זו עברה למתווה של גישור על אף שמשפחתה נותרה חלק ממנה. תום ליבו של המבקש הוא תנאי לאישור הליך ייצוגי, ובמקרה זה עצם הגשת התביעה הייצוגית לאחר קיום ההליכים הקודמים נגועה בחוסר תום לב מובהק וניצול לרעה של כלי התובענה הייצוגית, ויש בו כדי להוכיח כי המבקשת 1 מונעת מרצון לרדיפה ונקמה במשיבה.
המשיבה אף מציינת כי המבקשים לא התייחסו לטענותיה בעניין זה והסתפקו בטענה כי לא ניתן להתייחס להסכם הגישור משתוכנו לא נחשף; טענה זו הינה מיתממת מאחר והמבקשת 1, אשר בעלה וילדיה היו חלק להסדר, מודעת היטב לתוכנו.
5. בנוסף, המשיבה סבורה, כי המבקשים לא הוכיחו את קיומה של עילת תביעה, מאחר ולא הוכח כי היא גורמת למטרדי ריח או רעש כלשהם. על המבקשים היה להוכיח את ספי הריח או הרעש שחריגה מהם עשויה להוביל למטרד וכי קיימת חריגה מספים אלה; וכי מקורם של מטרדים אלה הם במפעל המשיבה דווקא, מתוך כלל המקורות האפשריים לכך.
המשיבים טוענים, כי הדרך לבסס את טענות המבקשים הינה אך ורק באמצעות חוות דעת של מומחה, אך המבקשים בחרו - בניגוד להליכים קודמים - שלא לצרף חוות דעת כזו. העדר חוות הדעת הינה מהותית ואינה מאפשרת קביעה של אפשרות סבירה כי המשיבה גרמה למטרדי ריח ורעש. המדובר בנושא מדעי מובהק, אשר אין אפשרות להסתמך בו על חווית הריח האישית של מאן דהו, ולא בכדי, נוהגים תובעים בתביעות בגין מפגעי רעש או ריח להסתמך, כעניין שבשגרה, על חוות דעת מומחים. המשיבה סבורה כי התנהלות התובעים מלמדת להיותם מודעים לקושי זה, שכן צרפו כמוצגים את חוות דעתו של ד"ר גרבר, על אף שהן אינן קבילות משלא נערכו להליך זה והובאו באופן חלקי, ומשצירפו גם שלל מסמכים מקצועיים, כמו בחינת צוות המריחים.
המשיבה מדגישה, כי התובענה הייצוגית הינה מכשיר מסוכן בעל השלכות מרחיקות לכת, אשר עצם האישור להגשתה חושף את הגוף הנתבע לנזק כלכלי, על כן יש להראות כבר בשלב הבקשה לאישור, כי קיימת תשתית ראייתית המקימה עילת תביעה אשר לה מרבית הסיכויים להתקבל; והמבקשים, כאמור, כשלו בכך.
המשיבה מפרטת, כי מראיות המבקשים עולה כי הם כשלו בנסיון להוכיח כי המשיבה גורמת למטרדי ריח. בנוסף לחסר המהותי בחוות דעתו של מומחה, שלל המסמכים שצורפו הינם חסרי ערך ראייתי. ההתכתבויות עם הרשויות השונות אין להן ערך ראייתי כלשהו, משלא הובאו באמצעות עורכיהן ולא נתמכו בחוות דעת מומחה, וממילא - אין בהן אמירה חד משמעית לפיה המשיבה היא המקור למטרדי הריח. גם בחירת המשרד להגנת הסביבה שלא לנקוט בהליך פלילי נגד המשיבה ולא להצטרף לקובלנה שהוגשה מדברת בעד עצמה. לא ניתן להסתמך על דו"חות ה - LDAR, ללא חוות דעת מדעית אשר תסביר את משמעותם, וממילא, בעצם העובדה שנפלטו חומרים אין כדי להעיד כי חומרים אלה הם מעבר לסף המותר או כי גרמו למטרדי ריח. בדומה, גם על תלונות התושבים לא ניתן לסמוך מבלי שיוגשו באמצעות עורכיהם, וממילא אין בהם כדי להעיד כי מפעל המשיבה הוא המקור לריח הרע בו חשו. גם דו"ח המריחים שצורף אינו קושר את הריחות למפעל המשיבה. באשר לדו"חות של ד"ר גרבר שצורפו, הרי שהם נסתרים מחוות דעתו של ד"ר מרמור, בין היתר מאחר ולא ניתן לדעת כיצד בוצעו המדידות עליהן מסתמכים דו"חות אלה ומאחר שהמדידות בניר גלים עצמה אינן חורגות מספי הריח הרלוונטיים.
המשיבה מוסיפה ומפרטת כי אין ראיות מספקות גם בעניין מטרד הרעש. המסמכים שהוצגו על ידי המבקשים הינם מסמכים מקצועיים אשר לא ניתן להעריכם ללא חוות דעת מומחה, ומאחר ולא נתמכו בתצהיר - אינם בגדר ראייה. באשר למכתבים של המשרד להגנת הסביבה הטוענים למפגעי רעש שנמצאו, הרי שאלה קיבלו את התייחסותו של המומחה מטעם המשיבה, אשר הראה כי יש בהם פגמים רבים אשר אינם מאפשרים לקבל את המסקנות המוצגות בהם, מה גם שלא צורפו חומרי הגלם של הבדיקה על מנת לאפשר את הערכתה. ממילא, גם הם, לא קבעו חד משמעית, כי המשיבה היא המקור לרעש. המשיבה מוסיפה, כי בעבר הושבת המפעל בבעלותה לשני לילות לבדיקה על מנת להעריך את הרעש אך בסופו של דבר המפעל לא הושבת בעקבות בדיקה זו. כמו כן, מחוות דעת המומחה הבלתי תלוי, אשר מונה במסגרת הליך הגישור עלה כי מפלס הרעש בבתי תושבי ניר גלים תקין, וכך גם עולה מחוות דעתו של המהנדס מטעם המשיבה בתיק זה. המבקשים לא התייחסו לחוות דעת אלה, ומשכך הן לא נסתרו.