פסק-דין בתיק ת"צ 14689-12-11

1.            לפניי בקשה לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית (להלן: " החוק", " בקשת ההסתלקות" ו" בקשת האישור" בהתאמה).

2.            הטענה העיקרית בבקשת האישור היא כי המשיב מחייב, מחזיקי נכסים (להלן: " המחזיקים") באזור התעשייה תנובות, בארנונה, ללא בסיס שבדין, מבלי שהמשיב מספק שירותים מוניציפאליים למחזיקים וכאשר המועצה האזורית לב השרון מטילה וגובה ארנונה מאותם מחזיקי הנכסים.

3.            המבקש תמך את בקשת ההסתלקות בתצהיר בו הצהיר כי הוא מבקש להסתלק מבקשת האישור ומתביעתו האישית "על רקע החלטתי לקבלת את המלצת בית המשפט אשר ניתנה בדיון... להסתלק מהתובענה לאור גודלה הקטן של הקבוצה כהגדרתה בבקשה".

המבקש ובא כוחו הצהירו גם שלא קיבלו טובת הנאה כלשהי בקשר להסתלקות המבקש מההליכים דנא.

4.            בבקשת ההסתלקות פירט המבקש וטען כי מתגובת המשיב לבקשת האישור עולה כי הקבוצה מונה שלושה חברים מלבד המבקש, ואלה חתמו על הסכם פשרה עם המשיב שבו ויתרו לכאורה על זכות ההשבה של הסכומים שנגבו מהם, אף אם ייקבע בהליך שיפוטי כי הגבייה נעשתה שלא כדין.

5.            המבקש הצביע על מספר טעמים לאישור בקשת ההסתלקות מבלי לחייבו בהוצאות: למבקש לא היה ידוע טרם הגשת בקשת האישור המספר המדויק של המחזיקים ששילמו ארנונה למשיב; למבקש עילת תביעה טובה ומבוססת; המבקש עומד על תביעתו האישית ויבררה במועד מאוחר יותר לכן עבודת המשיב תשמש אותו בעת הדיון בחוקיות החיובים; המשיב לא השקיע מאמץ מיוחד שכן התגובה לבקשת האישור מבוססת על תגובות המשיב לעתירות אחרות שהוגשו כנגדו.

6.            המשיב מסכים לבקשת ההסתלקות אך בכפוף להתחייבות המבקש שלא ינקוט בתביעה ייצוגית נוספת כנגד המשיב ומבקש לחייב את המבקש בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ. ואלו טיעוניו: הסיבות לבקשת ההסתלקות הן בעיקר העדר קבוצה והעדר סעד השבה; המבקש מודה שידע כי חברי הקבוצה הם "בעיקר" שלושת המחזיקים שחתמו על הסכם פשרה עם המשיב (ר' ס' 99 בבקשת האישור); מדובר באזור תעשיה קטן הכולל כ-15 מחזיקים בלבד, נוכח ידיעת המבקש כי חלקם חתמו על הסכם פשרה וגם אם נניח שכל המחזיקים היו משלמים ארנונה ומבקשים השבה, גם אז אין מדובר ב"קבוצה" המצדיקה הגשת תובענה ייצוגית; המבקש ידע כי כל ההליכים שהתנהלו, למעט אחד, הסתיימו בפשרה או פסק דין תוך ויתור על טענות והסיבה להגשת בקשת האישור הייתה לעקוף את הסכמי הפשרה ופסק הדין; המבקש גרם להוצאות כבדות למשיב שתקציבו השנתי הוא כ- 600,000 ש"ח (ומתוך התקציב החלק להוצאות משפטיות לשנת 2012 הוא כ-30,000 ש"ח). בכך נגרע ונפגע מתן השירותים למחזיקי הנכסים בישוב; המשיב השקיע מאמץ רב בהליך זה; מתבקש להטיל על המבקש הוצאות לדוגמה דווקא משום שבמחדלו לנקוט בהליך הנכון והראוי בנסיבות, חשוף כעת המשיב באופן ממשי להליך נוסף; יודגש כי חברי המשיב הם מתנדבים ויו"ר המשיב ובא כוחו התייצבו לדיון בבית המשפט והוציאו הוצאות ויש לפצותם; המשיב פעל לגביית הארנונה כדין.

7.            המבקש, בתשובתו לתגובת המשיב, טען כדלקמן: גודל הקבוצה התברר רק לאחר הגשת בקשת האישור וזו הסיבה היחידה לבקשת ההסתלקות שהוגשה לאחר שמיעת המלצת בית המשפט. בקשת האישור אינה בקשת סרק; טענת המשיב לפיה המבקש הודה שידע כי הקבוצה מונה ארבעה חברים בלבד אינה נתמכת באסמכתאות. המבקש הודה כי הקבוצה כוללת עשרות בודדות של חברים וסבר כי לאחר הרחבת אזור התעשייה בהתאם לתוכניות עתידיות, יגדל משמעותית מספר מחזיקי הנכסים; תקציב המשיב גדל בסוף 2010 בכ-300,000 ש"ח עקב הכנסות צפויות מאזור התעשייה (נספח 19 לבקשת האישור); המבקש מפנה למקרים בהם פסקו בתי המשפט במסגרת הסתלקות גמול ושכר טרחה למבקש ולב"כ המייצג.

דיון

8.            לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובתביעה האישית של המבקש, בתגובת המשיבה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.4.12 ולנוכח הצהרת המבקש בתצהירו אני מאשרת את ההסתלקות. בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.

9.            לא מצאתי שיש מקום להורות כי המבקש אינו רשאי לנקוט בהליך ייצוגי נוסף אינני מוצאת כל בסיס משפטי לבקשה זו.

10.        באשר להוצאות - המשיב טען בתגובתו לבקשת האישור כי מספר מחזיקי הנכסים כיום הוא כ-15 בלבד ותמך טענתו בתצהיר (ס' 3 לתצהיר שצורף לתגובה לבקשת ההסתלקות). אני סבורה, כי המבקש, בהיותו אחד מהמחזיקים, יכול היה לדעת כי מספרם הכולל של המחזיקים הוא בסדר גודל כזה, או למצער יכול היה לברר נתון זה בטרם הגיש את בקשת האישור. המבקש טען כי בבקשת האישור הודה שהקבוצה כוללת עשרות בודדות של חברים (בסעיף 99 לבקשת האישור) והוסיף כי סבר שהקבוצה תגדל נוכח תוכניות הרחבה עתידיות. אלא שלא ניתן לתבוע השבה עבור מחזיקים עתידיים שכלל אינם קיימים ושאין להם בעת הגשת בקשת האישור תביעת השבה. נוכח העובדה שכבר בעת הגשת בקשת האישור יכול היה המבקש לדעת כי מדובר בכ-15 מחזיקי הנכסים או במספר קרוב וכן ידע כי לפחות חלקם אינם זכאים להשבה הואיל ולא שילמו (ר' סעיף 99 בבקשת האישור שם טען המבקש כי " חלק מחברי הקבוצה נאלצו לשלם", משמע החלק שלא שילם אינו זכאי להשבה ונעדר עילת תביעה) אני מוצאת שיש לחייב את המבקש בהוצאות, נוכח משמעויותיה של התובענה הייצוגית.

סוף דבר

11.        הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. תביעתו האישית של המבקש נמחקת. בנסיבות העניין ונוכח האמור לעיל, המבקש יישא בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של המשיב בסכום כולל של 7,500 ש"ח.

ניתן היום,  י"ז תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.