ת"פ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
555-08
17/07/2012
|
בפני השופט:
ד"ר אריאלה גילצר-כץ
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - משרד התעשייה מסחר ותעסוקה
עו"ד אפרת נחמני בר
|
הנתבע:
צרצור מואתז
עו"ד מוטי אזולאי
|
| פסק-דין |
כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 הריני להורות על זיכויו של הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו העסקת עובדים תושבי הרשות הפלסטינית מבלי שהיה להם אישור שהייה כדין בתחומי ישראל, עבירה לפי סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991.
לטענת המאשימה בביקורת שנערכה ביום 08/11/05 באתר בניה איתרו מפקחיה שלושה עובדים תושבי הרשות הפלשתינית אשר לנאשם לא היה היתר להעסיקם.
הנאשם טוען כי לא הוא העסיק את העובדים וכי אדם אשר התחזה לו הוא זה אשר העסיק את אותם העובדים.
על המאשימה מוטל נטל הראייה להוכיח את יסודות העבירה מעל לכל ספק סביר ובענייננו לא עלה בידי המאשימה לעשות כן.
יסודות העבירה קבועים בסעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א -1991, כאשר הדרישה היסודית על פי סעיף זה הינה קיומם של יחסי עובד-מעביד.
לא עלה בידי המאשימה להוכיח את קיומם של יחסי עבודה בין הנאשם לבין מאן-דהו ועל כן ממילא לא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לפי חוק עובדים זרים.
במה דברים אמורים?
מראיות התביעה עולה כי ביום 08/11/05 חקר מפקח בשם עופר פורת את אחד מאותם העובדים, ג'מיל אבו-עקל שמו, תושב הכפר בידיה אשר בשטחי הרשות הפלשתינית, באשר לנסיבות העסקתו (מוצג נ/1). באימרתו ציין מר אבו-עקל כי האדם אשר הביא אותו ואת הפועלים האחרים לעבודה הוא אדם בשם "מחמוד" עוד ציין מר אבו-עקל כי לאדם בשם עצאם ג'יבריל יש מפתח למכולה בה העובדים מאחסנים את כלי העבודה.
ביום 16/06/11 העיד בפנינו מר פורת.
מר פורת לא זכר האם העובדים מושא כתב האישום נעצרו, ונימק זאת בכך שמדובר באירוע אשר התרחש לפני פרק זמן ניכר (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 16/06/11 שורות 17-20). מר פורת ציין בעדותו כי יתר העובדים אשר שהו באתר הבנייה לא נחקרו כלל "עקב מגמתיות בתשובותיהם" ולשאלת בית הדין הסביר כי תשובותיהם אינן מהימנות (שם, שורות 21-26).
מר פורת העיד כי אימרתו של מר אבו-עקל לפיה "מחמוד" הוא אשר העסיק את העובדים הינה כללית מדי (שם, שורות 28-29) וכי שאלות מהותיות אשר שאל באשר לזהות המעסיק לא נרשמו כלל (שם, שורה 31, ובעמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שם, שורות 8-12).
למעשה, מעדותו של מר פורת עולה כי המאשימה לא חקרה יותר מעד אחד, מר אבו-עקל, לא בדקה את כיווני החקירה לעומקם ולא נחקרו עדים רלוונטיים אשר שמם עלה בחקירה ואשר היו אמורים להימצא באתר הבנייה.
מר פורת הטיל ספק א-פריורי במהימנותם של העובדים אשר היו באתר הבנייה וזאת לאחר שחקר רק אחד מהם, לא רשם שאלות מהותיות אשר שאל אותו ולא טרח לבדוק כיווני חקירה מהותיים אשר עלו מעדותו.
בשולי עדותו של מר פורת יצוין כי כתב האישום בתיק זה הוגש למעלה משנתיים לאחר האירוע מושא כתב האישום. מר פורת עצמו העיד כחמש שנים ומחצה לאחר האירועים מושא כתב האישום וניתן להניח כי עובדה זו לא סייעה לו, ולעדים האחרים אשר העידו בפני, לזכור את מלוא פרטי האירוע.
נוסף על כך, המאשימה לא זימנה את העובדים המפורטים בכתב האישום לעדות ולחלופין לא גבתה מהם עדות בעדות מוקדמת. משמע, לבית הדין לא הייתה האפשרות להתרשם מעדותם ולנאשם לא הייתה האפשרות לחקור אותם. ייתכן כי לו היה בית הדין שומע עדים אלו היה בכך כדי להפריך את טענות המאשימה לחלוטין. בכל הכבוד לעמדתו של מר פורת באשר למהימנות העובדים מושא כתב האישום, ההכרעה בשאלות הנוגעות למהימנות עדים מסורה לבית הדין.
התנהלות זו היה בה כדי לפגוע בנאשם וללא ספק היה בה כדי לפגוע בחקר האמת ובאפשרותו של בית הדין להתחקות אחר חקר האמת. העובדים עצמם הם הראיה הטובה ביותר להוכחת יחסי עבודה בינם לבין הנאשם וראיה זו לא הוצגה בפני בית הדין, אף שניתן היה להציגה.
למעלה מכך, גם אם היינו מקבלים את אימרתו של מר אבו-עקל כראיה קבילה, אימרתו אינה קושרת את הנאשם להעסקתו ובוודאי שלא להעסקתם של העובדים האחרים המפורטים בכתב האישום.
מכך יוצא כי מעדותו של מר פורת אין כדי להוכיח יחסי עבודה בין הנאשם לבין עובדים כלשהם באתר הבנייה מושא כתב האישום.