עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה הנאשם, ניר גביסון, מעלות, כי הנאשם שבפניי פעל לתווך בין חייל משוחרר מצה"ל, שהיה זכאי לממש כספי פיקדון שניתנו לו עם שחרורו, לצרכי הכשרה מקצועית, ובין אחר, אמיר ג'רבי (להלן:
"אמיר").
מתברר כי במהלך שנת 2007, פנה אמיר לנאשם, ואמר לו כי הוא מכיר אדם שיכול לעזור בקבלה במרמה, של כספי הפיקדון של הקרן לקליטת חיילים משוחררים (להלן:
"הקרן"). בעקבות זאת פנה הנאשם לשלמה אברג'יל (להלן:
"שלמה"), ושאל אותו אם מעוניין לעשות כן, ושלמה השיב בחיוב.
במסגרת זו, נקשר בין הנאשם ובין אמיר ושלמה, קשר להונות את הקרן, על מנת לקבל את כספי הפיקדון, שהופקדו עבור שלמה בבנק. במסגרת אותו קשר מסר אמיר לנאשם מסמכים מזוייפים, מהם נחזה לכאורה, כאילו מוסד בשם "מנטור", הינו מוסד שזכה לאישור משרד התמ"ת, כמוסד תקף ללימוד יסודות המחשבים, ומסמך מזוייף נוסף, הנחזה להראות כאישור הרשמה ללימודים באותו מוסד ובו מילא שלמה את פרטיו האישיים.
הנאשם העביר מסמכים מזוייפים אלו לשלמה, ועל דעת הנאשם ואמיר ניגש שלמה לבנק, מילא טופס לבקשה לפידיון כספי הפיקדון ומסר את המסמכים המזוייפים לבנק, וכך קיבל מהבנק המחאה בנקאית ע"ס 16,539 ש"ח. אותה המחאה בנקאית נמסרה לנאשם, שהעבירה לאמיר, שפדה את ההמחאה והעביר לשלמה את סכום ההמחאה, בניכוי עמלה של 2000 ש"ח. הנאשם הודה אפוא בביצוע עבירות על פי סעיף 415 רישא, יחד עם סעיף 31 ו- 499 (א) (2) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
המדובר במקרה נוסף שהתרחש במסגרת פרשייה רחבה, שבה היו מעורבים עשרות אחרים, כאשר בדרך דומה, הוצאו במרמה, כספי הקרן.
הסנגורית שטענה לנאשם, עו"ד עינת אוריאל, עתרה שלא להרשיע את הנאשם בדין. הסנגורית הביאה נימוקים רבים לצד הקולא, בהקשרו של הנאשם, והציגה פסיקה ענפה, שלטעמה מאפשרת שלא להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
לעניין זה צויין ע"י הסנגורית כי מעמדו של הנאשם הוא ייחודי בכך שלא הוגש כתב אישום בפרשה זו, הדומה לזה שהוגש כנגד הנאשם. בהקשר זה ציינה עוד הסנגורית כי הנאשם היה מתווך אקראי, שלא יזם את היווצרות הקשר הפסול, כאשר, בנוסף, הנאשם גם לא קיבל כל תמורה כספית בגינה של פרשה זו, ועל כן הואשם אך בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, בצירוף עבירת הקשר, שבאלו הודה.
עוד ציינה הסנגורית כי המעשה נעשה על רקע חברי, מתוך רצון לסייע לאותו חייל.
בנסיבות אלו, כאמור, עתרה הסנגורית שלא להרשיע את הנאשם בדינו.
הנאשם הופנה לקבלת תסקיר, שהביא רבות ממצבו האישי והמשפחתי. צויין בתסקיר כי הגם שהנאשם גילה הבנה לבעייתיות שכרוכה בהתנהלותו, הוא שלל נכונות להשתלב בטיפול, במסגרת שירות המבחן, ולפיכך לא ניתנה כל המלצה טיפולית בעניינו. עוד ציין שירות המבחן, כי לא נראה שיש כיום פגיעה קונקרטית בעבודתו של הנאשם, ועל כן לא מצא שירות המבחן לנכון, להמליץ על אי הרשעה.
לאחר שבחנתי את טיעוניי הצדדים, ואת הפסיקה הרלבנטית, אני סבור כי לא ניתן לסיים הליך זה ללא הרשעה.
אין לי אלא לחזור על הכלל הקובע כי משהוכח ביצוע העבירה, יש מקום להרשיע את הנאשם, וכי סיום ההליך בלא הרשעה, הוא בגדר חריג, ויש לנקוט בו אך במקרים יוצאי דופן, כפי שאלו פורטו בפסקי הדין, ב
ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, ובע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל.
אמנם עבר פרק זמן משמעותי מאז בוצעו העבירות על ידי הנאשם, אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי מדובר במעשה שכולו הונאה ורמייה, כנגד הקרן לקליטת חיילים משוחררים, שהנאשם נרתם לו בחפץ לב, ושכל תכליתו הייתה קבלת הכסף במרמה, כשמדובר בכספים שנועדו להכשרה מקצועית ולקידומו של החייל המשתחרר מצה"ל.
אין לבודד אירוע זה מאירועים רבים אחרים, נשוא אותה פרשה, ולראות בו משום חריג שמאפשר התייחסות מקלה, עד כדי אי הרשעת הנאשם.
בפרשה זו הועמדו, כאמור, לדין עשרות, ובסיכומם של דברים, יש לחזור ולקבוע כי חומרת המעשים, האינטרס הציבורי ומסר ההרתעה המתחייב נוכח חומרת אותם מעשים, כל אלו מחייבים הרשעה בדין ולא ניתן אפוא, בנסיבות שהובאו לעיל, לראות בעניינו של הנאשם ובנסיבותיו שלו, כפי שעלו גם מהתסקיר, משום מקרה יוצא דופן, המאפשר אי הרשעה.
יחד עם זאת, בבואי לגזור את עונשו של הנאשם אתן דעתי לנימוקי קולא רבים שהעלתה הסנגורית, בנוגע אליו, כפי שפורטו לעיל. כן אתן דעתי לאמור בתסקיר שירות המבחן, לדידו של הנאשם.
אשר על כן, אני מורה על הרשעת הנאשם בעבירה על פי סעיף 415 רישא, יחד עם סעיף 31 ו- 499 (א) (2) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
נוכח הרשעתו כמפורט לעיל, ולאחר שנתתי דעתי למכלול שהוצג בפני ע"י הצדדים, הן לצד הקולא והן לצד החומרה, אני גוזר על הנאשם, בגין העבירות בהן הורשע, כדלקמן:
א. 5 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה על פי סעיף 415, או 499 (א) (2) לחוק העונשין התשל"ז-1977, במשך תקופת התנאי.