הנאשם, גיא קרין, הודה בעובדות כתב האישום, מתוכן עולה כי לאחר ששוחרר משירותו בצה"ל, בתאריך 1.7.2007, קשר קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה, להונות את הקרן לקליטת חיילים משוחררים (להלן:
"הקרן"), ולקבל פיקדון אישי של 16,193 ש"ח, שהנאשם היה רשאי לממשו, אך ורק למטרות כפי שנקבעו, ובתוכן לימודים.
לצורך כך היה על הנאשם להמציא מסמכים שונים, לפיהם נרשם ללימודים במוסד המוכר, במשרד התמ"ת, כמוסד תקף.
מתוך עובדות כתב האישום עולה עוד כי הנאשם כלל לא נרשם ללימודים בבית ספר בשם "מנטור", שהינו מוסד ללימוד יסודות המחשב, וכך קשר עם אותו אחר, להונות את הקרן ולקבל במרמה כספים מהקרן, וזאת באמצעות מסמכים מזוייפים שקיבל הנאשם מהאחר, לפיו מאשר, כביכול, משרד התמ"ת כי מוסד "מנטור", הינו מוסד תקף לשנת 2007 - בה בעת שמוסד "מנטור" לא היה מוכר כמוסד תקף באותה עת, לרבות מסמך הנחזה להראות כאישור הרשמה ללימודים, במוסד "מנטור", ובו פרטי הנאשם וסכום כוזב של גובה שכר הלימוד.
בהמשך לכך מסר הנאשם את המסמכים המזוייפים לסניף הבנק, וקיבל כנגדם המחאה על סך 16,193 ש"ח, מהקרן. הנאשם מסר את ההמחאה שקיבל, לאחר, וזה קיזז ממנה סכום של 2000 ש"ח, ואת היתרה העביר לנאשם.
הנאשם הודה אפוא בביצוע עבירות על פי סעיף 415 רישא ו- 499 (א) (2) לחוק העונשין התשל"ז-1977, שעניינן קבלת דבר במרמה, וקשירת קשר לביצוע עוון.
אין לחובת הנאשם עבר פלילי והוא הופנה לשירות המבחן, שהמציא תסקיר בעניינו.
בתסקיר הובא רבות ממצבו האישי של הנאשם, וקיימת בו התייחסות מקפת ליכולותיו ולמצבו הרגשי.
בסיכומם של דברים, סבר שירות המבחן כי ראוי כי הנאשם ישתלב בטיפול, במסגרת השירות, וזאת על מנת להקנות לו כלים להתמודדות נורמטיבית ועצמאית לעתיד לבוא, אך הנאשם הסתייג מכך. הנאשם גם הסתייג מביצוע עונש של של"צ, וטען כי אין ביכולתו לבצעו בשלב זה של חייו. בנסיבות אלו, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו של הנאשם, הגם ששירות המבחן היה בדעה כי של"צ ללא הרשעה, הוא העונש המתאים לנאשם.
סנגורו של הנאשם עתר שלא להרשיע את הנאשם, גם בשים לב לכך כי הרשעה בדין עלולה לפגוע בעתידו התעסוקתי של הנאשם.
לא ניתן לקבל את בקשת הנאשם לאי הרשעתו, בנסיבות שתוארו לעיל. אכן, עבר פרק זמן ניכר מאז בוצעו העבירות שלעיל, ויש לכך השלכה לעניין רמת הענישה הנדרשת בעניינו של הנאשם. אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי מדובר בביצוע סדרת מעשים מתוכננים, מתחילתם ועד סופם, כאשר מדובר במעשה הונאה כנגד הקרן לקליטת חיילים משוחררים, שתכליתו קבלת כסף שנועד להכשרה מקצועית ולקידום החייל המשתחרר, והכל בדרך של רמייה, כפי שהדברים פורטו לעיל.
מדובר בדפוסי התנהגות שיש להרתיע מפניהם בענישה מתאימה, הכל כאשר הנאשם פעל בדרך של רמייה להוצאת כסף, בטענות שווא, מקופה ציבורית, תוך שלא נרתע מלהעזר באחר, כשיש לכך השלכה גם לגבי ציבור שלם של חיילים משוחררים, כאשר מסתבר גם כי מקרהו של הנאשם, אינו בגדר מקרה בודד וחד פעמי, אלא מדובר בפרשה שבה הועמדו לדין עשרות, שכשלו בדרך דומה והאינטרס הציבורי ומסר ההרתעה, המתחייב נוכח חומרת המעשים, מחייבים הרשעה בדין.
עם זאת, נתתי דעתי להיבטי קולא שונים שעלו לגבי הנאשם מתסקיר שירות המבחן, שניתן להתחשב בהם בקביעת מידת עונשו.
בסיכומם של דברים, אני מורה אפוא על הרשעת הנאשם, על סמך הודאתו, בעבירה על פי סעיף 415 רישא ו- 499 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
נוכח הרשעתו, כמפורט לעיל, ולאחר שנתתי דעתי למכלול ההיבטים הנוגעים לנאשם, הן לצד הקולא והן לצד החומרה, אני גוזר על הנאשם כדלקמן:
א. 5 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה על פי סעיף 415 או 499 לחוק העונשין התשל"ז-1977, במשך תקופת התנאי.
ב. קנס כספי בסך 5000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום. ניתן לקזז את תשלום הקנס, מתוך הפקדה כספית של 5000 ש"ח, שהפקיד הנאשם בתיק זה.
המזכירות תמציא עותק מפסה"ד לשירות המבחן.
זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.
<#4#>