פסק-דין בתיק ת"ע 5560/07

1.         עניינו של פסק דין זה בקשות לקיום צוואות המנוחה מ. כ. ז"ל שנפטרה בחודש ספטמבר 2007 בהיותה בת 98 שנים וכן התנגדות להן כמפורט להלן:

א.         תע 5560/07 - בקשת צו לקיום צוואה, מיום 15.8.02, אשר הוגשה ע"י א. כ. בת הזקונים של המנוחה (להלן:" המבקשת").

ב.         תע 5561/07 - בקשה להוכחת צוואה. ביום 14.4.08 הוגש מקור הצוואה והתיק נסגר.

ג.          תע 5562/07 - התנגדות לצוואה מיום 15.8.02 שהוגשה ע"י י. ח. וע. ל. בנותיה של המנוחה ואחיותיה של המבקשת (להלן:" המתנגדות").

ד.         תע 5563/07 - בקשה לקיום צוואה מיום 23.12.97 אשר הוגשה ע"י המשיבות.

ה.         תע 5564/07 - התנגדות לצוואה מיום 23.12.97 שהוגשה ע"י המבקשת.

2.         ההורים המנוחים של הבנות כתבו צוואות הדדיות בכתב יד בשנת 1974 . ההורים הורישו זל"ז את כל רכושם וכן קבעו את חלוקת העזבון בין שלוש הבנות לאחר פטירת שני ההורים. לאחר מות האב בשנת 1987 קוימה צוואתו. צוואת האם נשארה מופקדת במשרד האפוטרופוס.

ביום 13.10.97 נערכה צוואה חדשה ע"י המנוחה במשרדו של עו"ד חרלף.

ביום 6.11.97 נערכה צוואה חדשה נוספת ע"י המנוחה במשרדו של עו"ד חרלף.

ביום 23.12.97 נערכה צוואה חדשה שלישית ע"י המנוחה במשרדו של עו"ד חרלף.

ייתכן ונערכה צוואה נוספת לפני או בין הצוואות לעיל אשר הושמדה ע"י המנוחה כאשר הנסיבות לכך שנויות במחלוקת.

ביום 15.8.02 כתבה המנוחה "מסמך" בן 3 עמודים בכתב יד. המבקשת מבקשת ליתן צו לקיום "המסמך" המהווה לטענתה את צוואתה האחרונה של המנוחה. הצדדים חלוקים אם מסמך זה מהווה צוואה בת תוקף.

טענות הצדדים

3.         כאמור לעיל הצדדים חלוקים באם המסמך מיום 15.8.02 הינו צוואה בת תוקף. המשיבות טוענות כי המסמך הינו מכתב ואינו מהווה צוואה. המסמך לא הוגדר ע"י המנוחה כצוואה ואינו מנוסח בלשון "ציווי". אין במילים "אחרי מותי בכל עת" כדי להפוך מכתב לצוואה. אין מדובר בהוראות ביצוע, כאשר העברת קופת הגמל המצוינת במכתב, נעשתה עוד בחיי המנוחה.

4.         עיקר הטענות כנגד המסמך הינן היעדר תאריך וחתימה הפוגמים בגמירות דעת המנוחה. לטענת המשיבות, המסמך נפתח בעת השבעה על המנוחה והוקרא למבקשת טלפונית. המשיבות דוחות את הטענה כי פגעו במסמך משנת 2002 באופן שגרם להיעלמות החתימה.

5.         לטענת המבקשת, יש ליתן צו לקיום "המסמך" מיום 15.8.02 המהווה צוואתה האחרונה של המנוחה. לטענתה, אין חובה כי מסמך ישא כותרת צוואה על מנת שייחשב ככזה. גם מכתב עשוי להיחשב כצוואה . המנוחה מציינת "זה רצוני" להבדיל ממשאלת לב. המנוחה מציינת הוראות אופרטיביות לגבי חלוקת עזבון.

6.         מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה תקפותה של הצוואה מיום 23.12.97. המשיבות מבקשות לקיים צוואה זו שלטענתן הינה צוואתה האחרונה של המנוחה מאחר והמכתב מיום 15.8.02 אינו מהווה צוואה. הצדדים מסכימים כי המנוחה ביקשה לעבור בחודש אוגוסט 1997 לבית אבות. המנוחה תכננה למכור למבקשת את הבית תמורת סך של 150,000 דולר. בכסף זה התכוונה המנוחה לרכוש יחידת דיור בבית אבות ולהשתמש ביתרת הכסף לצרכיה.

7.         המבקשת מעלה טענות לבטלות הצוואה מיום 23.12.97 בגין השפעה בלתי הוגנת, נטילת חלק בעריכת הצוואה וכן פגמים טכניים שנפלו בצוואה.

8.          טענות להשפעה בלתי הוגנת-לדברי המבקשת כתוצאה מרצון המנוחה למכור לה את הדירה כאמור לעיל, אילצו המתנגדות את המנוחה לחתום על לפחות 3 צוואות שונות בתוך 70 ימים. ריבוי הצוואות מעיד על בלבול , השפעה בלתי הוגנת או לחץ מסוג זה או אחר. המבקשת מציינת כי בעוד המנוחה פועלת למכירת הבית, כולל הכנת טיוטת הסכם, ערכה המנוחה צוואה לגבי אותו הבית. המבקשת מציינת את חלקה ההולך ופוחת בצוואות משנת 1997 עד שבצוואה מיום 23.12.97 לא ציוותה המנוחה למבקשת דבר, בניגוד לרצון המנוחה במסמך מיום 15.8.02 ולצוואה משנת 1974. המבקשת מציינת ייפוי כח עליו חתמה המנוחה ביום 6.11.97 לטובת המשיבות בנוגע לרכושה . לטענת המבקשת המנוחה התפרקה מכוחה לערוך צוואה ולחלק את רכושה כראות עיניה, כך שהצוואה מיום 23.12.97 נעשתה בעת שהמנוחה הייתה נתונה ללחץ מאסיבי מצד המשיבות ותחת השפעת ייפוי הכח. המשיבה 2 השפיעה על המנוחה להשמיד צוואה נוספת בשנת 1997.