לפני בקשה לסילוקה על הסף של התובענה המינהלית שבכותרת, בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום ההפסדים והנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת בקשר עם מכרז פומבי מס' ש/1/2008 למתן שירותי אבטחה, שמירה וסיור, במוסדות חינוך וציבור בישוב פרדסיה.
1.
רקע הדברים
התובעת, תום אבטחה בע"מ, סיפקה לנתבעת, מועצה מקומית פרדסיה (להלן: "
המועצה") שירותי אבטחה ושמירה במוסדות חינוך וציבור ברחבי היישוב פרדסיה וזאת החל מחודש יולי 2005 ועד לחודש יולי 2008, לאחר שזכתה בהליך התמחרות מכוח מכרז מסגרת מס' ש/2/2005 של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: "
המשכ"ל).
ההתקשרות בין התובעת לבין המועצה הסתיימה ביום 31.7.08 והמועצה התקשרה עם חברת אבטחה אחרת באופן זמני.
במהלך חודש אוגוסט פנתה המועצה למשכ"ל לצורך נקיטת הליך התמחרות על פי מכרז מסגרת חדש, אשר עמד בתוקפו באותה עת, הוא מכרז מס' ש/1/2008.
בתאריך 25.8.08 הגישה התובעת את הצעתה למכרז.
ביום 8.9.08 התכנסה וועדת המכרזים של המועצה והחליטה לפסול את הצעת התובעת על הסף, בהיותה הצעת הפסד שאף לא עמדה בתנאי המקדמי הנוגע לרישיון עסק ביחס למוקד. משכך, בחרה המועצה להתקשר עם חברת בן בטחון (1989) בע"מ, אשר הצעתה הייתה ההצעה הכשרה הזולה ביותר ובהתאם לכך נחתם הסכם בין הצדדים ביום 10.9.08.
במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 התקיימה חלופת מכתבים בין התובעת לבין המועצה, במסגרתה העלתה התובעת את טענותיה כנגד הליך המכרז ואף איימה בנקיטת הליכים משפטיים כנגד תוצאותיו.
במהלך חודש אוקטובר 2009, כשנה לאחר שהצעתה של העותרת נפסלה במכרז, פנתה התובעת למועצה, באמצעות ב"כ, בדרישה כספית כנגד המועצה. פניית התובעת למועצה לא נשאה פרי וביום 14.12.09 הגישה התובעת תובענה מינהלית כנגד המועצה ומשכ"ל. בכתב התביעה שהגישה, טוענת התובעת, כי שיקולים זרים, בלתי סבירים ומקפחים הם אלו אשר הניעו את וועדת המכרזים להחליט כפי שהחליטה וכי ריח של העדפה פסולה עולה מהם, בשים לב לעובדה שהזוכה במכרז תרם בעבר כספים לקמפיין הבחירות של ראש המועצה.
לאחר שהתקיים דיון מקדמי בתובענה ביום 3.10.10 ובהתאם להחלטתי מאותו מועד, הגישה התובעת ביום 25.10.10 תובענה מינהלית מתוקנת כנגד המועצה בלבד. בתביעתה, טוענת התובעת כי סכום ההפסדים והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות המועצה בקשר עם המכרז מגיע לסך של 927,831 ש"ח, מתוכם סך של 880,843 ש"ח בגין פיצויי קיום. ביום 30.11.10 הגישה המועצה בקשה לסילוק התובענה המינהלית המתוקנת על הסף, היא הבקשה דנן.
2.
טענות הצדדים:
המועצה טוענת, כי דין התובענה המינהלית סילוק על הסף וזאת בשל אי עמידת התובעת בתנאי מקדמי, שהוא מיצוי הליכי אכיפה, המתחייב כתנאי להגשת תביעה לפיצויי קיום. לטענתה, לתובעת לא הייתה כל מניעה לנקוט בהליך אכיפתי כלשהו כנגד החלטת המועצה כבר בחודש ספטמבר 2008, שאז הובהר לתובעת כי לא זכתה במכרז.
המועצה טוענת עוד לשיהוי כבד, מניעות והשתק בהעלאת טענות התובעת למעלה משנה לאחר שהסתיימו כל ההליכים נשוא התובענה.
התובעת
טוענת, כי מאחר והמועצה מנעה ממנה את המידע בדבר זהות הזוכה במכרז במשך קרוב לחודשיים, הרי שהיא עמדה על זהות התובע רק לאחר שהתקשרות עמו כבר בוצעה ושנת הלימודים החלה ולכן לא ראתה טעם ואפשרות לעתור כנגד אותה החלטה. התובעת טוענת עוד, כי ממילא לתובעת לא הייתה שהות מספיקה לפנות לבית המשפט הואיל וההתקשרות עם הזוכה נעשתה באופן מיידי.
התובעת ממשיכה וטוענת, כי לאור ההלכה שנפסקה בת"מ (ת"א) 124/07
חניוני הצלחה נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון (מיום 18.11.08), הרי שיש לבחון גם את התנהלות הרשות ובענייננו המדובר בסטייה משמעותית מסטנדרט התנהגות סביר ומשכך יש לאפשר את הגשת התובענה. עוד טוענת התובעת, כי עתירה מינהלית כפופה לדיני השיהוי אך לא כך באשר לתובענה מינהלית.
3.
תובענה מינהלית שעילתה במכרז - מהותה ואופייה
א.
כללי
סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "
חוק בתי משפט לעניינים מינהליים") הסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענות מינהליות, אשר מנויות בתוספת השלישית לחוק. בתחילה נקבעה בתוספת השלישית רק תובענה מינהלית אחת, היא "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" ובשנת 2006 התווספה לתוספת השלישית לחוק גם תובענה מינהלית לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, קרי - תובענה מינהלית נגד רשות, כהגדרתה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.
התובענה המינהלית בעניין מכרז ציבורי הייתה "הסנונית הראשונה" שהכירה בזכות לסעד כספי גם בעילה מינהלית. תובענה מינהלית שעילתה במכרז, אשר יסודה בהתנהגות הרשות המינהלית כמו גם בהפרות חובותיה, ניתן לבסס על עילות מסוגים שונים שנתגבשו במהלך ההליך המכרזי: עילה חוזית, עילה נזיקית, עילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט וכן עילה מינהלית. עקרונותיה של העילה המינהלית, בין כעילה עצמאית ובין כעילה הנובעת אף מדיני החוזים ודיני הנזיקין, מצויים עדיין בשלב של פיתוח וגיבוש בפסיקה. השאלה האם יש מקום לפסוק פיצויים בגין הפרת חובה על ידי הרשות המינהלית תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, כמו: מהות החובה שהופרה, ההתנהגות המינהלית, טיב הנזק והקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק (ראו: י' זמיר
, הסמכות המינהלית, התשנ"ו-1996, כרך ב', עמ' 731-732).