1. בפנינו בקשה לאישור פסק בורר.
2.
להלן העובדות הרלוונטיות:
א. ביום 22.6.11 הגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה לאישור פסק בוררות מיום 11.5.11 (ז' אייר תשע"א), אשר ניתן על ידי בית דין צדק בני ברק מפי הבוררים הרב שלמה זלמן אולמן, הרב בנימין גרבוז והרב משה וינוגרד (להלן -
פסק הבוררות). הבקשה הוגשה כנגד המשיבה בענייננו וכנגד שני משיבים נוספים - תשב"ר המדרש, עמותה רשומה (להלן:
תשב"ר) ומר ישראל שטיגליץ (להלן:
שטיגליץ).
ב. ביום 10.7.11 הגישו תשב"ר ושטיגליץ, לבית המשפט המחוזי, בקשה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 15128-07-11). במהלך דיון מיום 19.7.11 הסתבר כי "
נושא הבוררות הוא תביעת שכר עבודה ופיצויי פיטורין של עובד כנגד מעבידו", ולכן הועברו "
הבקשה לאישור והבקשה לביטול" לבית דין זה (החלטת סגן הנשיא יהודה זפט מאותו יום).
ג. הבקשה לביטול פסק הבוררות (ת"ב 15128-07-11) נדונה בפני מותב בראשות השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ובמסגרת תגובתו לבקשה עתר המבקש - בין היתר - לאישור הפסק. בפסק דין מיום 12.10.11 נקבע כי "
דין בקשת הביטול להידחות על הסף ודין בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות להתקבל". בהתאם, ניתנה פסיקתא (החלטה מיום 17.7.12) כנגד תשב"ר ושטיגליץ, המאשרת את פסק הבוררות. בקשת המבקש להכליל את המשיבה כצד בפסיקתא - נדחתה (החלטה מיום 27.11.11), באשר לא הייתה חלק מההליך שהתנהל בפני אותו מותב.
ד. במקביל (וכפי הנראה בטעות, שכן אין הצדקה לניהול שני הליכים מקבילים בגין אותו פסק בוררות) נקבעה הבקשה לאישור פסק הבוררות - כפי שהוגשה במקורה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי (ת"ב 38267-06-11) - לדיון בפניי. במהלך הדיון הסכים המבקש - בהתחשב בפסק הדין שכבר ניתן כנגד תשב"ר ושטיגליץ - לצמצם את הבקשה באופן שתתייחס למשיבה בלבד (פרוטוקול מיום 7.5.12).
ה. המשיבה לא התייצבה לדיון, על אף שזומנה כדין. המשיבה אף לא הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות או התנגדות כלשהי לבקשה לאישורו.
ו. שטיגליץ התייצב לדיון, אך הבהיר כי הינו מייצג את עצמו ואת תשב"ר בלבד ואין לו סמכות לייצג את המשיבה. עם זאת ציין כי "
המשיבה 2 (היינו המשיבה בענייננו - ס.ד.מ)
לא הייתה חלק מהליך הבוררות מבחינה משפטית וחוקית". לדבריו, המשיבה כלל לא נתבעה במסגרת הליך הבוררות, אינה חתומה על הסכם בוררות ואף לא יוצגה בדיוני הבוררות, ועל אף זאת - חויבה יחד עם תשב"ר ושטיגליץ במסגרת פסק הבוררות.
3. לאחר הדיון התבקש המבקש להציג את הסכם הבוררות, ולהתייחס לפסיקה הקובעת כי בהעדר הסכם בוררות בכתב - כלל לא ניתן להגיש בקשה לאישור פסק הבוררות מכוח חוק הבוררות (החלטה מיום 10.5.12). בתגובה לכך הציג המבקש הסכם עבודה מיום 4.7.02, אשר נערך בכתב יד על גבי נייר מכתבים עם לוגו של המשיבה אך הצדדים המצוינים בו הינם המבקש ותשב"ר בלבד, בו נקבע בין היתר כי "
כל בירור ביחס להסכם זה יהיה בביה"ד של הרה"ג נסים קרליץ שליט"א" (סעיף ח' להסכם). לא הוצג כל הסכם בוררות נוסף, לרבות מסמך שנחתם בפני הבוררים טרם תחילת ההתדיינות בפניהם.
לטענת המבקש, "
המשיבה הינה צד להסכם הבוררות הכתוב, אשר נכתב על נייר המכתבים שלה, כששמה מתנוסס בראשו, המשיבה פנתה למבקש והעסיקה אותו, והמשיבה אף הפקידה אצל הבורר סכום ערבון בהתאם להחלטת כבוד הבורר, בנסיבות אלו אין ספק כי המשיבה הינה צד להסכם הבוררות הכתוב, בין באופן ישיר ולחלופין יש לראות את המשיבה כ"צד קרוב" לתשב"ר המדרש וכמי שמתקיימת ביניהן "זהות אינטרסים". המבקש הדגיש עוד כי המשיבה לא טרחה להתייצב לדיון ולטעון את טענותיה, וממילא לא ניתן להעלותן בשמה.
4. לאחר שקילת טענות המבקש, אנו סבורים כי אין אפשרות לאשר את פסק הבוררות בכל הנוגע למשיבה, וזאת על אף אי התייצבותה לדיון בבית דין זה ואי העלאת טענות כלשהן מצידה כנגד הפסק. שוכנענו כאמור, על אף שהמשיבה חויבה באופן ברור במסגרת פסק הבוררות, שכן בהעדר הסכם בוררות בכתב בין המבקש לבין המשיבה - אין תחולה להסדרים ולסעדים שבחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (לעיל ולהלן:
חוק הבוררות), וכלל לא ניתן היה להגיש בקשה לאישור פסק הבוררות בהתייחס אליה, כאשר מדובר בעניין היורד לשורש סמכותו של בית הדין ולפיכך ניתן וצריך להעלותו גם ללא התייצבות המשיבה.
כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי - "
הלכה היא שדרישת הכתב לגבי הסכם בוררות לפי סעיף 1 לחוק הבוררות, היא חיונית וקונסטיטוטיבית... באין הסכם בוררות בכתב, אין בוררות לפי חוק הבוררות ולא ניתן להגיש בקשה לאישור הפסק לפי סעיף 23 לחוק" (ע"ע 495/07
מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל - יעקב חמד, מיום 22.11.09; להלן - עניין
חמד). בית הדין הארצי הדגיש באותו עניין כי בהעדר הסכם בוררות בכתב לא ניתן לאשר את הפסק מכוח הוראות חוק הבוררות, אך ניתן להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך על יסוד פסק הבוררות, בהתאם להוראת סעיף 39 לחוק הבוררות.
5. לא נשמטה מעינינו בהקשר זה טענת המבקש, כי הסכם העבודה - ובו סעיף הבוררות - נכתב על גבי נייר מכתבים עם "לוגו" של המשיבה, אך איננו סבורים כי די בכך כאשר הצד להסכם הוגדר במסגרתו באופן חד משמעי כ"
עמותת תשב"ר המדרש שמספרה הוא 580300937", ללא אזכור כלשהו של המשיבה כצד נוסף להסכם. באשר לטענות המבקש כי גם המשיבה הייתה מעסיקתו מבחינה מהותית, כך שיש הצדקה לחייבה יחד ולחוד עם תשב"ר בסכומים המגיעים לו - איננו סבורים כי יש לכך רלוונטיות לשאלה אם קיים הסכם בוררות בכתב אם לאו.
ודוקו: אנו מחילים את ההלכה שנקבעה בעניין
חמד על אף שבאותו עניין לא היה כלל הסכם בוררות בכתב, ובענייננו קיים סעיף בוררות בכתב במסגרת הסכם העבודה - אך לא בין המבקש לבין המשיבה. זאת, בהתחשב בהוראת סעיף 1 לחוק הבוררות, לפיה "הסכם בוררות" הינו "
הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע
בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד..." (ההדגשות אינן במקור).
במאמר מוסגר יצוין כי בהתחשב במסקנתנו, איננו מתייחסים להשלכות סעיף 3 לחוק הבוררות.
6.
סוף דבר
- הבקשה לאישור פסק הבוררות, בנוגע למשיבה (בלבד), נדחית. אין בכך כדי לפגוע בפסק הדין אשר אישר את פסק הבוררות בכל הנוגע לתשב"ר ושטיגליץ. כמו כן, אין באמור לעיל כדי למנוע מהמבקש להגיש כנגד המשיבה תביעה על יסוד פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 39 לחוק הבוררות וכפוף לכל דין.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.