א.
רקע
1. עניינו של פסק-הדין, היא תובענה שעילתה לשון הרע ושקר-מפגיע, העותרת לסעד כספי ע"ס
500,000 ש"ח, שהגישו התובעים - נבחרי ציבור שכיהנו כחברי מועצת העיר אשדוד (להלן גם:
"התובע" ו-
"התובעת") כנגד חברה פרטית המוציאה לאור את העיתון
"מקסימום" בשפה הרוסית (להלן גם:
"העיתון"), שהיא הנתבעת מס' 1; בעל השליטה ומנהל העיתון
"מקסימום" שהוא הנתבע מס' 2; העורך והכתב הראשי של העיתון שהוא הנתבע מס' 3 וכנגד כתב הנתבעת מס' 1 שהוא הנתבע מס' 4, בגין שלושים ותשעה פרסומים בעיתון, שלטענת התובעים, כללו לשון הרע ושקרים מפגיעים כנגד התובעים או מי מהם, עפ"י חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן גם:
"חוק איסור לשון הרע" או
"החוק") בשנת 2008.
2. הפרסומים ותרגומיהם לעברית פורטו וצורפו לכתב-התביעה ולנוכח העובדה, כי פורסמו בעיתון בשפה הרוסית, הוגש וצורף גם תצהירו של מתורגמן מטעם בית-המשפט לשפה הרוסית, המעיד, כי מדובר בתרגום נכון.
3. הנתבעים דחו, בכתב הגנתם, את טענות התובעים והתייחסו, גם באופן פרטני, לפרסומים שצורפו.
4. עוד בטרם החל הדיון המקדמי בתובענה ובסמוך לבחירות המוניציפאליות בעיר אשדוד, הגישו התובעים בקשה, במסגרת פקודת בזיון בימ"ש, ובישיבה הראשונה, מיום 5/11/08, זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות, הגיעו הצדדים, בעזרת בית-המשפט, להסדר שפורט בהחלטה בסופה של הישיבה.
5. במסגרת התיק העיקרי, ניסה בית-המשפט להביא את הצדדים לכלל הסדר, שייתר את הצורך בשמיעת הוכחות, ומשכשלו מאמציו - נקבע התיק להוכחות וניתנה החלטה שהורתה לצדדים להגיש ראיותיהם הראשיות בתצהירים, במועדים שנקבעו בהחלטה.
5.1 התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.
5.2 הנתבעים נמנעו מלהגישם עד למועד ההוכחות, שנקבע 11 חודשים לאחר מתן ההחלטה.
6. ב"כ הנתבעים הסביר, במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, כי לא הייתה זו טעות; טען, כי הגשת תצהירי עדות ראשית חשובה לאין שיעור לתובעים, פחות לנתבעים והציע לב"כ התובעים לנהל את סיכוניו וסיכוייו בתביעה ולהשאיר לו את ניהול הסיכונים והסיכויים בתיק, כפי שהוא מוצא לנכון.
6.1 לגופו של עניין טען, כי הוא סבור שמדובר בתביעה מופרכת שמקורה בשניים: התלהטות הליך-הבחירות שהיה בעיצומו ואי-נוחות מן הביקורת הציבורית שנמתחה בשעתו בעיתון - וכן ברצון להשתמש בתביעה ככלי-ניגוח בידי התובעים - בעיקר התובע מס' 1 - כנגד מר דניאל בילינסון, הנתבע מס' 3 שצפוי היה, בעת הגשת התביעה, להגיש תביעה שטרית כנגד התובע מס' 1 בגין שיק ע"ס 201,000 ש"ח אשר ניתן לו, באופן אישי, ע"י התובע מס' 1.
6.2 לטענת ב"כ הנתבעים, נעשו, מצד התובע מס' 1, מס' ניסיונות בלתי מבוטלים למשוך את התביעה כנגד החזרת שיק זה.
6.3 אשר לחקירת הנתבעים, הבהיר ב"כ הנתבעים, כי התובע יוכל,(אם ירצה בכך) לחקור כל אחד ואחד מהם, בהתייחס לאמור בכתב ההגנה.
7. בנסיבות אלה, לבקשת ב"כ התובעים ובהסתמך על הוראות תקנה 168 (ב) לתקסד"א, קבע בית-המשפט, כי הנתבעים לא יורשו להעיד עדים ולהוכיח את גרסתם, והורה כי ישיבת ההוכחות תתקיים, באותו יום, כשב"כ הנתבעים יוכלו, כמובן, לחקור את עדי התביעה.
8. מטעם התביעה העידו שני התובעים ונחקרו בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים.
ב.
טיעוני הצדדים
1.
לטענת התובעים, מדובר במסע רדיפה חסר תקדים בשלושים ותשעה פרסומי לשון הרע, אשר פורסמו בעיתון
"מקסימום", שהוא - לטענתם - אמצעי תקשורת נפוץ וקריא בעיר אשדוד.
2. לטענת התובעים, אין לנתבעים כל הגנה בתביעה זו ותצהירי העדות הראשית מטעמם לא הוגשו
מתוך בחירה ברורה.
3. לטענת התובעים, על אף הפגיעה הקשה והמשמעותית בהם, הם לא הזדרזו להגיש את התובענה ובניסיון להימנע מהגשתה, הם פנו אל הנתבעים בכתב וביקשו שיחזרו בהם מן הדברים ויתנצלו.