פסק-דין בתיק ת"א 8021-06

מבוא

1.                  התובע,  יליד 1946, עלה ארצה בשנת 1950 מתימן ובילדותו קיבל הקרנות כנגד מחלת הגזזת. מחלתו של התובע, לפי האמור בכתב התביעה, החלה לתת סימנים בשנת 1994 ובשנת 1995 הוא נותח והוצא גידול מסוג מנינגיומה מראשו.

2.                  התביעה שלפני, שהוגשה בתחילה בשם התובע ובשם נפגעת נוספת כתובענה ייצוגית, היא לפיצוי התובע על הנזקים שנגרמו בשל כך שלא הובא לידיעתו כי הוא משתייך לקבוצת סיכון. בעניינו של התובע ניתן על ידי כב' השופט נ' סולברג פסק דין שבו נדחתה תביעתו מחמת התיישנות. ערעור שהגיש על פסק הדין (ע"א 4275/10) התקבל ונקבע כי שאלת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי (פסק דין מיום 22.2.2012).

3.                  בהחלטה משותפת לתיק זה ולתיקים האחרים נקבע כי אכן הייתה מוטלת על המדינה חובה ליידע את המשתייכים לקבוצת הסיכון וכי היא הפרה אותה והתרשלה. עוד נקבע כי בשל התנהלות המדינה והנזק הראייתי שגרמה עליה הנטל להראות מה היה קורה אלמלא הפרת חובת היידוע, בכפוף להסתייגות שנכתבה שם. פסק הדין עוסק אפוא בשאלות שנותרו להכרעה: הקשר הסיבתי, הנזק וההודעה לצד שלישי.

4.                  התובע לא הוכר כמי שהוקרן וזכאי לפיצוי בהתאם לחוק לפיצוי נפגעי הגזזת, תשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק הגזזת") עד סמוך למועד שמיעת הראיות בתביעה זו ואולם בסמוך לאותו מועד החליטה הוועדה הפועלת לפי חוק הגזזת לראותו כמי שהוקרן וזכאי לפיצוי.

5.                  נסקור תחילה את התשתית העובדתית המיוחדת לתובע כפי שעלתה מעדותו ומהתיעוד הרפואי בעניינו. לאחר מכן נגדיר את השאלות העומדות להכרעה ונבחן את הראיות והטענות ביחס לכל אחת מהן.

העובדות

6.                  התובע מפרט בתצהירו כי הוקרן בילדותו כנגד מחלת הגזזת. בעת ההקרנות גרה משפחתו במעברת עמישב ואת ההקרנה קיבל ברחוב זמנהוף בתל אביב. לאחר ההקרנות הוא איבד את שיערו. בשנת 1995 הוא עבר כריתה של מנינגיומה בגזע המוח בבית החולים איכילוב. בשנת 2008 הוא עבר כריתה מלאה של בלוטת התריס בקופת חולים מכבי והוא נמצא במעקב עד היום אצל אנדוקרינולוג ומקבל טיפול תרופתי שוטף. לדבריו בשנים האחרונות התגלו בראשו גידולים נוספים.

7.                  לטענת התובע בתצהירו אם היה יודע כי הוא משתייך לקבוצת סיכון הוא היה מיידע בכך את הרופאים ומבצע כל מעקב או בדיקה לפי הוראותיהם לרבות בדיקות CT או MRI על חשבון קופת חולים או על חשבונו.

8.                  בתצהיר מוקדם יותר שהתייחס לשאלת ההתיישנות העיד התובע כי רק מפרסום פסק הדין בעיינה של גב' סימה ראובן ידע את העובדות ולפיהן המדינה ידעה באופן וודאי כבר בשנות ה- 80 על הקשר שבין ההקרנות לבין מחלתו והיא העלימה עובדות אלה ממנו כדי למנוע הגשת תביעות נזיקין נגדה.

9.                  חקירתו הנגדית של התובע לא הייתה פשוטה וניכר היה כי הוא סובל מקשיים. הוא נשאל באשר לעישון ואישר כי הוא מעשן פחות מקופסת סיגריות ביום  אף שהוצג לו כי אמר לרופאים שהוא מעשן קופסה וחצי. הוא התבקש להתייחס לשאלה האם פנה לרופא אי פעם ושאל אותו מה הוא צריך לעשות ואם כדאי שייבדק על רקע העישון. הוא השיב לכך בשלילה (עמ' 16). עניין אחר עליו נשאל התובע היה שתיית אלכוהול. הוא אישר כי הוא שותה כוסיות וודקה מדי פעם - 100 גרם פעם או פעמיים בשבוע (עמ' 19). הוא עומת עם דברים שנכתבו בתיק הרפואי ולפיהם אובחן כאלכוהוליסט והשיב נכון ואישר כי רצה להיגמל (עמ' 20). הוא הוסיף כי הוא רוצה להיגמל גם מסיגריות ושאל את עורכת הדין אם היא יכולה לעזור לו (עמ' 20). הוא סיכם את הדברים באמרו כי הוא אוהב לשתות (עמ' 22).

10.              התובע הופנה לתיק קופת חולים ממנו נלמד כי פנה לרופא ביום 10.6.1995 ולאחר שעבר את הניתוח סיפר לרופאים ששנה לפני המועד שבו הגיע להתלונן אצל הרופא סבל מהפרעת זיכרון וכמה חודשים אחר כך הופיעו כאבי ראש. הוא זכר שסיפר ובתשובה לשאלה מדוע לא הלך לרופא באותה שנה הוא השיב כי לא ייחס לכך חשיבות (עמ' 17). לדבריו הוא צירף זאת לשתייה ואף כאבי ראש חזקים שסבל מהם לא הביאו אותו להתייחס לכך וחשב כי זו תוצאה של השתייה או בגלל בעיה במשקפיים (עמ' 27).

11.              במהלך החקירה הנגדית הוברר כי לאחר שנותח בשנת 1995 סיפר התובע לד"ר רזון, שטיפל בו כי טופל בהקרנות לגזזת. בתשובה לשאלה מדוע חשב לספר זאת לרופא הוא השיב "אין לי תשובה בשבילך, מה זה למה חשבתי?" (עמ' 31). לאחר מכן תיקן ואמר כי השיב כך לד"ר רזון בתשובה לשאלה שלו (עמ' 31). עוד הוא אישר כי באותו שלב הסביר לו ד"ר רזון שהגידול שהוציא הוא כנראה בגלל ההקרנות (עמ' 31). הוא השיב בחיוב לשאלה אם הייתה זו הפעם הראשונה ששמע על כך. הוא חזר על הדברים גם בהמשך חקירתו (עמ' 35). הוא הוסיף בתשובה לשאלה כי חשב ש"זה לא פייר, אם את רופאה שלי ויודעת מה יש לי ואת לא אומרת לי, זה צודק?" וכן אמר כי "זה לא פייר" שלא אמרו לו על הסיכון מפני הגזזת קודם (עמ' 34).

12.              התובע נשאל על דפוס שהיה לטענת המדינה בכך שלא דאג לטפל בעצמו גם כאשר הונחה לעשות כן על ידי הרופאים: כך באשר לתרופות הפסיכיאטריות שקיבל ולא לקח (עמ' 38); כך באשר לבדיקת בלוטות המגן שלא ביצע בזמן (עמ' 39).

13.              עניין אחר שעליו נשאל התובע נגע לבדיקת ביופסיה שהיה צריך לבצע וזאת לצורך הוכחת תביעתו לפי חוק הגזזת. הוא השיב כי אכן פנה לרופאת עור בעניין זה בשנת 2004 וביקש. הוא נשאל האם כאשר הרופאה לא הסכימה לבצע את הבדיקה הוא שקל את האפשרות לבצע אותה באופן פרטי. תשובתו לכך הייתה "זה עולה כסף, שאלתי , זה עולה הרבה כסף". הוא לא זכר לומר כמה כסף זה עלה אך אישר כי לא עשה זאת באופן פרטי (עמ' 47). כך התבקש להתייחס גם לנטילת תרופת אזטרול שקופת החולים סירבה לממן עבורו משך זמן רב (עמ' 49).

14.              אשר למודעותו לגבי התוצאות של ההקרנה לטיפול בגזזת אישר התובע כי שמע את הסיפורים על כך וידע להגיש תביעה שכן הדברים היו בעיתון, בטלוויזיה והוא שמע על החוק. נקלט לו לדבריו שמי שעבר הקרנות מגיע לו כסף (עמ' 53)  ואז הוא פנה לעורך דין ביטון מאילת (עמ' 54). לתובע הוצג שעורך הדין ביטון שפנה בשמו למרכז לנפגעי גזזת נודע עוד בשנת 1996 כי יש אפשרות להגשת תביעה לבית המשפט אך הוא לא ידע לאשר את הדברים (עמ' 55). עוד הוצג לו כי עורכי הדין שפעלו בשמו במהלך השנים היו יכולים להיות מודעים לטענות כלפי המדינה לפיהן הסתירה מהמוקרנים כי הם משתייכים לקבוצת סיכון אך התובע לא יכול היה לאשר את הדברים למעט כי פנה לעורכי הדין (עמ' 57).

15.              על עצם קיום ההקרנות העיד גם אחיו של התובע נחום מלאכי. בחקירתו הנגדית הוא תאר את הפצעים שמהם סבל התובע לאחר ההקרנות וכיצד חזר מהטיפול עם קרחת (עמ' 75).

16.              כאמור, סמוך לפני פתיחת ישיבת ההוכחות הוברר כי התובע הוכר על ידי הוועדה לפי חוק הגזזת כמי שהוקרן בילדותו וזאת בניגוד לקביעות קודמות. משכך לא חלקה המדינה על כך שהוקרן. עם זאת הצד השלישי, מכבי שירותי בריאות, המשיכה לטעון כנגד הטענה כי התובע הוקרן תוך שפרטה בהרחבה את הקשיים שעלו מתוך הגרסאות השונות. אף שהתהיות שהועלו מטרידות בסופו של דבר נראית בעיני עמדת המדינה כי אין עוד מקום לחלוק על כך שהתובע הוקרן בילדותו מפני גזזת כפי שהוכר בתביעתו לפי חוק הגזזת.

17.              היבט אחר של התיאור העובדתי, שאין לגביו מחלוקת הוא כי התובע הצטרף למכבי שירותי בריאות רק בשנת 1994 (לפי אישור הקופה שהוגש הצירוף נעשה עם חקיקת החוק ביום 7.2.1994) וכי הביקור הראשון שבו ביקר אצל רופא במסגרת קופת החולים היה הביקור שבו התלונן על הסימפטומים שמהם הוא סובל. מיד לאחר הביקור הוא אובחן, עבר בדיקת CT ואותרה מנינגיומה, שכאמור נותחה.