פתח דבר
התביעה המונחת בפני, הינה תביעה לפינוי הנתבעת 3 מנכס המצוי בבעלות התובעים. התובעים טוענים, כי הנתבעת 3 מחזיקה באותו נכס ועושה בו שימוש שלא כדין, ללא הסכם שכירות וללא קבלת היתר מהתובעים לעשות כן.
יצויין, כי ביום 4.4.11, כשלושה חודשים לאחר תום שמיעת הראיות, ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, הגישו התובעים בקשה לפיה, ככל שבית המשפט יורה על פינוי - זה יינתן נגד נתבעת 3 וכנגד י.מ.חי בצל"ק בע"מ (להלן -
בצל"ק), שאינה נתבעת בתיק, וכן נגד כל חברה אחרת שתחזיק בנכס שבבעלות התובעים. זאת על בסיס ראיות חדשות, שהגיעו לידי התובעים, כמפורט בבקשה, וללא צורך בתיקון כתב התביעה. ככל שתתקבל תביעת הפינוי לגופה, תיבחן ותוכרע, איפוא, גם בקשה זו.
רקע עובדתי
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:
· על פי נסח רישום מקרקעין, שצורף כנספח א לתצהירי התובעים, רשומים התובעים 1-3 (יחד עם אחרים) כבעלים של מבנה מסחרי המצוי ברחוב פיק"א 27 בפתח-תקוה, הידוע כחלקה 127 בגוש 6394 (להלן -
המושכר). התובעת 4, גם היא, בעלת זכויות במושכר, וזאת מכח הערת אזהרה הרשומה על המושכר לטובתה. ההערה נרשמה בהתאם להסכם, ולפיו רכשה התובעת 4 זכויות במושכר.
· ביום 27.5.02 נחתם הסכם שכירות בין התובעים ובין הנתבע 1, ולפיו שכר הנתבע 1 מהתובעים את המושכר, לשם הפעלת עסק לממכר מזון (להלן -
הסכם השכירות). הסכם השכירות צורף כנספח ב לתצהירי עדותם של התובעים.
· על פי הוראות הסכם השכירות, תקופת השכירות נקבעה ל- 7 חודשים בלבד , החל מיום 1.6.02 ועד ליום 31.12.02, תוך מתן אופציה ל-7 תקופות שכירות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת, עד לא יאוחר מיום 31.12.09 (סעיף 4א. ו-4ב. להסכם השכירות). עוד נקבע בהסכם השכירות, כי לשוכר, אסור להעביר את השכירות או את המושכר לאחר או להשכירו בשכירות ראשית או בשכירות משנה, אלא בהסכמת המשכיר בכתב ומראש ובכפוף לתשלום סכום חד פעמי שישולם מהשוכר למשכיר , בסך 50,000 $ לפני כניסת השוכר החלופי או שוכר המשנה למושכר (סעיף 6 להסכם השכירות).
· זמן מה לאחר חתימה על הסכם השכירות, חתמו התובעים והנתבע 1 על נספח להסכם השכירות (להלן -
הנספח). בנספח הוסכם, כי המושכר יופעל באמצעות הנתבעת 2, חברה הנמצאת בבעלותו ובניהולו של הנתבע 1. בין השאר, נקבע עוד בנספח, כי העברת השכירות לנתבעת 2 - כאמור לעיל - לא תיחשב כהפרה של הסכם השכירות. הנספח צורף כנספח ג לתצהירי עדותם של התובעים. העברת זכויות השכירות מידי הנתבע 1 לידי הנתבעת 2 היתה, איפוא על דעת התובעים ובהסכמתם המלאה (ראו בענין זה גם את עדותו של התובע 2, בעמ' 15 לפרוטוקול, שורות 18-19; עדותו של התובע 3 בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 11-13).
· ביום 28.11.06, נחתם בין הנתבע 1 לנתבעת 3 הסכם, שכותרתו "הסכם תפעול עסק" , לפיו, העביר הנתבע 1 את החזקה במושכר לנתבעת 3. זאת לשם הפעלת חנות לממכר פירות, ירקות ומזון (להלן -
הסכם התפעול). הסכם התפעול צורף כנספח ד1 לתצהיר עדותו של מר יחזקאל מזרחי, בעלי מניות בנתבעת 3 (להלן -
מר מזרחי). מאז ועד היום נתבעת 3 היא המחזיקה בפועל במושכר.
העברת זכויות החזקה במושכר לנתבעת 3 במסגרת הסכם התפעול, כאמור לעיל, היא העומדת בבסיס הסכסוך שבפני.
יצויין, כי בתביעה התבקשו הסעדים הבאים: פינוי הנתבע 1, הנתבעת 2 והנתבעת 3 מהמושכר וכן חיוב הנתבע 1, הנתבעת 2 ונתבעים 4,5 (הערבים להתחייבויות הנתבע 1 על פי הסכם השכירות) בתשלום סך 238,950 ש"ח (50,000$), נוכח העברת זכות השכירות לנתבעת 3, וזאת בהתאם להוראות סעיף 6.2.ב. להסכם השכירות.
ביום 25.12.08, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין התובעים - מצד אחד, והנתבע 1 ונתבעת 2 - מצד שני (להלן -
הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה נקבע, כי הנתבע 1 והנתבעת 2 יפנו את המושכר וישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך 150,000 ש"ח לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות הכספיות נגדם. בהתאמה, ביום 3.8.09, נמחקה התביעה נגד הנתבעים 4 ו- 5.
בנסיבות אלה, נותרה, איפוא, על כנה תביעת הפינוי נגד נתבעת 3 בלבד.
טענות הצדדים
התובעים טוענים, כי פינוי המושכר על ידי הנתבע 1 והעברת זכויות החזקה בו לידי הנתבעת 3 נעשו ללא ידיעתם. לטענתם, הם לא יכלו לדעת על העברת המושכר לידי נתבעת 3, הואיל ומר מזרחי, מנהלה של נתבעת 3, היה מוכר להם כעובד של הנתבעים
1 ו-2. זאת ותו לאו.
לטענת התובעים, הנתבעת 3 מחזיקה עד היום במושכר שלא כדין - מבלי שקיבלה לכך רשות מהתובעים ומבלי שחתמה על הסכם שכירות עמם.
עוד טוענים התובעים, כי דבר חילופי המחזיקים במושכר נודע להם באקראי רק במהלך חודש ספטמבר 2008, אגב קבלת חשבוניות שהונפקו למנהל התובעת 4, מר אייל זכריה, על ידי נתבעת 3 כנגד תשלום עבור רכישה, שביצע שם. אז, לראשונה נודע לתובעים, לטענתם, כי בתחילת 2007, עזב הנתבע 1 את המושכר והעביר את החזקה בו לידי הנתבעת 3.