פסק-דין בתיק ת"א 47315-11-10

מבוא

1.                   התובע, יליד 4.12.52, נפגע בתאונה שאירעה ביום 1.3.09 . על פי המפורט בכתב התביעה, אירעה התאונה בשעה שהתובע יצא מרכבו, נפל, ונחבל בגב, בכתף ימין, ולאורך פלג הגוף הימני.

2.                   התאונה הוכרה כתאונת עבודה והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 15%, בשל שבירת עצם ההומרוס בכתף ימין.

3.                   הנתבעת חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע, בטענה שהתאונה נושא התובענה לא הייתה תאונת דרכים, כמשמעותה ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים").

4.                   מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה בשאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה, ככל שמדובר בתאונת דרכים.

האחריות

כתב התביעה

5.                   בכתב התביעה טען התובע שהתאונה אירעה לאחר שהגיע לביתו בסיום יום העבודה. לאחר שהחנה את רכבו, "הוציא רגל אחת ואחריה את הרגל הימנית, אך הרגל החליקה, פגעה במדרכה והוא נפל ונחבל ...".

עדות התובע

6.                   על פי המפורט בתצהיר עדות ראשית של התובע, אירעה התאונה סמוך לשעה 22:00. את רכבו החנה התובע בצד הרחוב שמול ביתו, כיון שלא הייתה חנייה פנויה, סמוך מאוד למדרכה. בעת שיצא מרכבו ירד גשם. על פי תיאורו של התובע, הוא הוציא את רגל שמאל, ולאחר מכן הוציא במהירות את רגל ימין, וניסה להתיישר על מנת לסגור את דלת הרכב, ואולם רגלו הימנית החליקה על הרגל השמאלית שהייתה תקועה במדרכה, והתובע נפל קדימה על המדרכה ונחבל.

7.                    עוד פירט התובע בתצהיר עדות ראשית, כי הצליח לקום בכוחות עצמו, נעל את המונית, ועלה לביתו. כשנכנס לביתו שאלה אותו אשתו מדוע בגדיו רטובים ומלוכלכים, והוא השיב שנפל בשעה שיצא מן המונית.

8.                   במהלך החקירה הנגדית השיב התובע שהוא לא החנה את הרכב "דבוק" למדרכה, וכי נותר מרווח של בין 15 ל- 20 ס"מ בין המונית לבין המדרכה. את כף רגלו השמאלית הניח במרווח שנוצר בין המונית לבין המדרכה, במקביל למדרכה ולא בניצב לה. בשל מהירות היציאה מהרכב, נתקלה רגלו הימנית בשמאלית, שכן לא היה מקום במרווח לשתי הרגליים. לשאלה כיצד לא נתקל בדלת הרכב, השיב התובע כי דלת ה"סקודה" נפתחת לרווחה, בזוית של 90 מעלות, ובמרווח שנוצר בפתיחת הדלת ניתן להכניס אדם נוסף, בנוסף אליו, ועל כן לא נתקל בדלת אלא נפל על המדרכה.

9.                   לשאלה מדוע באף מסמך רפואי שנערך סמוך לתאונה לא נרשם שהתובע נפל בעת יציאתו מהרכב, השיב התובע שהרופאים לא התעניינו בנסיבות המדויקות של התאונה והוא השיב להם באופן כללי שנפל. כן השיב שלא ידע באותו מועד שנסיבות התאונה מהוות תאונת דרכים, עד אשר שוחח על כך עם סוכן הביטוח שלו, אשר אמר לו שלדעתו מדובר בתאונת דרכים, ואולם עליו להתייעץ עם עו"ד על כך.

10.               בסעיפים 22 ו- 23 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע שבמהלך התייעצותו עם עורכת דינו הזהירה אותו שחוקרים מטעם חברת הביטוח עשויים לבוא לביתם, וכי אין להשיב להם או לשתף עמם פעולה. ואכן, חוקר מטעם הנתבעת הגיע לביתו על מנת לשוחח עם אשתו אודות נסיבות התאונה. החוקר סיפר לאשתו כי אחד השכנים אמר לו ששמע מהתובע שהוא נפל במדרגות. בהתייחס לשמועה האמורה הצהיר התובע בתצהירו שלא סיפר לשכניו את נסיבות התאונה במלואן, כיון שלא ראה בכך צורך, וכל שסיפר להם היה שהוא החליק ונפל.

עדות אשתו של התובע

11.               בתצהיר עדות ראשית פירטה אשתו של התובע, גב' עדיקה זהבה, שביום התאונה, סמוך לשעה 22:00, הגיע התובע לביתו כשהוא רטוב ובגדיו מלוכלכים, חיוור, ואוחז בכתפו הימנית. לשאלתה השיב לה שנפל "במדרכה" כשיצא מהמונית.

12.               בתצהירה תיארה אשתו של התובע כי באחד הימים הגיע אליה חוקר מטעם הנתבעת, וביקש ממנה לתאר את נסיבות התאונה, ואולם היא שבה וטענה בפניו שהיא אינה יודעת, וכי היא מטושטשת, ומחלימה ממחלת  הסרטן.

13.               במהלך חקירתה הנגדית אישרה אשתו של התובע שהיא לא הייתה עדה לתאונה עצמה.

מסמכים אחרים