1.
מבוא
לפניי מחלוקת בין שתי מבטחות. התובעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: "
התובעת"), מבקשת כי יינתן סעד הצהרתי, לפיו זכאית התובעת לקבל ממגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"
הנתבעת") מחצית מכל התשלומים שנשאה בהם ושתישא בהם, מכוח ההוראה של סעיף 2 לצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001 (להלן: "
צו הפיצויים").
2.
הצדדים והמחלוקת
(א) התובעת משמשת כמנהלת "ההסדר השיורי", כמשמעו בתקנות ביטוח רכב מנועי (הסדר ביטוח שיורי ומנגנון לקביעת התעריף), התשס"א- 2001. התובעת הוציאה פוליסה לביטוח חובה על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל- 1970 (להלן: "
הפקודה") ל"אופנוע" (כמשמעותו בצו הפיצויים), מספר רישוי: ... (להלן: "
האופנוע"). פוליסת הביטוח הייתה בתוקף ביום 31.12.01.
(ב) הנתבעת היא תאגיד המורשה לעסוק בעסקי הביטוח, והיא הוציאה פוליסה לביטוח חובה על פי הוראות הפקודה לאוטובוס זעיר מתוצרת מיצובישי, מספר רישוי ... (להלן: "
רכב מגדל"). גם פוליסה זו הייתה בתוקף ביום 31.12.01.
(ג) ביום 31.12.01, רכב מר תומר מולאו (להלן: "
הנפגע") על האופנוע בכביש בין עירוני, המוביל מתל אביב- לאשדוד (כביש מס' 4) (להלן: "
הכביש"). במהלך נהיגתו באופנוע פגע בו טנדר, שנעלם מהמקום (להלן:
"הרכב הנוסע"). הנפגע המשיך בנהיגה ופגע בעוצמה רבה ברכב מגדל, שחנה בשולי הכביש (להלן: "
התאונה"). אין עורר, כי התאונה היא תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "
חוק הפיצויים"). בגין נזקי הגוף הקשים שנגרמו לנפגע בעטיה של התאונה, הגיש הנפגע תביעה על פי חוק הפיצויים נגד התובעת. התובעת פיצתה את הנפגע ואת מיטיבי נזקו מכוח חבותה על פי פוליסת ביטוח החובה ועל פי הוראות חוק הפיצויים.
(ד) בתובענה זו עותרת התובעת כי יוצהר, שהתאונה היא "...
תאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחר אחד או יותר..." (כלשון הדיבר בסעיף 2(ב) לצו הפיצויים), ועל כן על הנתבעת, כמבטחת רכב מגדל, הוא "הרכב האחר", לשלם לתובעת 50% מן הפיצויים על נזקי גוף, כמשמעותם בחוק הפיצויים, שהתובעת חייבת בתשלומם עקב התאונה.
(ה) בקצירת האומר ייאמר, כי המחלוקת בין הצדדים דכאן מתרכזת בשאלה, אם רכב מגדל הוא אכן רכב שהיה "מעורב" בתאונה, לעניין צו הפיצויים.
(ו) תחילה פנו הצדדים לבוררות, ואולם, היות והצדדים סברו או אז, כי מדובר בסוגיה עקרונית וכי תוצאות ההליך עשויות להשליך על תיקים רבים אחרים, בחרו לפנות לבית משפט זה.
יאמר כבר עתה, כי מצאתי לנכון להכריע בדין עפ"י נסיבות העניין והראיות שהובאו לפניי ומטבע הדברים - הכרעתי נכונה ומתאימה לנסיבות אלו.
(ז) בתיק התקיימה ישיבת הוכחות ביום 18.11.10. מטעם התובעים העידו ע"ת/1- ניסים מחלוף, שהיה עד לתאונה (להלן: "
מחלוף"),, וע"ת/2- משיח קלימיאן בוחן תנועה משטרתי (להלן: "
הבוחן"). הצדדים ויתרו על עדותו של הנפגע, אשר כבר בעדותו במשטרה, כחודש לאחר התאונה, מסר כי אינו זוכר כלל את נסיבות התאונה.
(ח) לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, אפשרתי להם להשלים טענותיהם בקצרה בעל פה בישיבת יום 24.3.11, וכעת לי המלאכה לגמור.
3.
כיצד ארעה התאונה?
בכתב התביעה טענה התובעת, כי בתאריך 31.12.01, סמוך לשעה 13:15, נהג הנפגע בכביש. זמן מה לפני כן, נסע רכב מגדל באותו הכביש, אך בשל תקלה נאלץ לעצור בשולי הכביש, במקום אסור לחניה. נהג רכב מגדל הזעיק גרר ועזב את המקום. בעוד הנפגע רוכב על האופנוע בכביש, סטה הרכב הנוסע למסלול הימני ופגע קלות באופנוע. הנפגע המשיך בנסיעה למרחק לא רב ופגע בעוצמה רבה ברכב מגדל (סעיפים 6-5 לכתב התביעה).
לטענת התובעת, המחוקק אסר חנייה בשולי הכביש, על מנת למנוע סיכון תעבורתי, וחניית רכב מגדל בשולי הדרך אכן יצרה סיכון תעבורתי כזה. על כן טוענת התובעת, כי רכב מגדל מעורב בתאונה, שכן הוא "חנה במקום שאסור לחנות בו", כלשונה של החזקה המרבה בסעיף 1 לחוק הפיצויים (סעיפים 8 ו- 17 לכתב התביעה).
בסיכומיה חזרה התובעת על גרסתה זו והוסיפה, כי רכב מגדל הושאר בשול הימני של הכביש בשל תקלה, כשבע שעות עובר לתאונה, קרי בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום, בסמוך לשעה 06:30 (סעיפים 17-16 לסיכומי התובעת). לגרסתה, האופנוע פגע קלות בחלקו האחורי של הרכב הנוסע, שהמשיך בנסיעה ונעלם, וכתוצאה מאותו מגע, סטה האופנוע לנתיב הימני, המשיך לנסוע בנתיב הימני ולאחר שהצליח הנפגע לייצב עצמו, פגע האופנוע בפינתו השמאלית האחורית של רכב מגדל (סעיף 26 לסיכומי התובעת).
בניגוד לגרסת התובעת, טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי הרכב הנוסע פגע בכידון ובגלגל הקדמי של האופנוע, וזה האחרון הוטח לעבר רכב מגדל, אשר עמד בשולי הכביש. לטענתה, הרכב הנוסע לא פגע באופנוע "קלות", כפי שטוענת התובעת, והרכב הנוסע הוא האחראי במישרין ובאופן בלעדי לתאונה, משפגע בחוזקה באופנוע והטיח אותו בעוצמה אל רכב מגדל (סעיפים 9 ו- 31 לכתב ההגנה).
לטענת הנתבעת,
הרכב הנוסע מעורב בתאונה והוא זה אשר צריך לשאת במחצית הנזקים עפ"י צו הפיצויים. לגישתה, גם אם הרכב הנוסע ברח מהמקום ולא עלה בידי התובעת לאתרו, אין להשית חבות כלשהי על הנתבעת. לחלופין טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי יש לחייבה לשלם רק 25% מסכום הפיצוי ואת הרכב הנוסע ב- 25% הנוספים (סעיפים 9, 31 ו- 35 לכתב ההגנה).