המנוח, אחיהם של התובעים, היה שוטר במשטרת ישראל והיה מבוטח בביטוח חיים על-ידי הנתבעת 1 (להלן גם -
קרנות השוטרים) אצל הנתבעת 2 (להלן גם -
הראל). בשנת 1998 נהרג המנוח בתאונת דרכים ועם מותו, קמה זכאותם של שלושת אחיו (התובעים), שהיו המוטבים על פי הפוליסה, לתגמולי הביטוח. כעבור כשתיים-עשרה שנה, בשנת 2010, פנו התובעים אל הנתבעות בבקשה לקבל את תגמולי הביטוח, ומשזו נדחתה, הוגשה התביעה הנדונה ביום 27.12.2010.
הנתבעות ביקשו את דחייתה של התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לאחר שנקבע שתחילה תתברר שאלה זו ואף נשמעו ראיות בעניינה, הרי שהשאלה הטעונה הכרעה היא, אם חלה בנסיבות המקרה הוראת סעיף 8 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שעניינה התיישנות שלא מדעת.
עיקר העובדות וההליכים בתביעה
2. פקד אלעד ניצן טובי ז"ל (להלן גם -
המנוח), אחיהם של התובעים, היה מבוטח בביטוח חיים קולקטיבי ("ריסק" בלבד) של הראל, באמצעות קרנות השוטרים, שלפיו בוטחו עמיתיה שעימהם נמנה המנוח. שלושת אחיו, שהם התובעים, היו המוטבים על-פי הפוליסה. ביום 15.11.1998 נהרג המנוח בתאונת דרכים ועם קרות "האירוע הביטוחי", היו התובעים זכאים לקבלת תגמולי הביטוח בסך של 100,000 ש"ח (שליש מסכום זה לכל אחד מהתובעים).
כעבור כשתיים-עשרה שנה, בשנת 2010, פנו התובעים אל הנתבעות בבקשה לקבל את תגמולי הביטוח, ומשנדחתה בקשתם הוגשה התביעה הנדונה ביום 27.12.2010.
3. לא הייתה מחלוקת שהראל העבירה את סכום תגמולי הביטוח אל קרנות השוטרים, ואילו קרנות השוטרים הראתה את דפי חשבונה בבנק יהב, שלפיהם אמנם הוציאה שלוש המחאות עבור שלושת המוטבים-התובעים. בשל חלוף הזמן, לא ניתן היה לקבל מהבנק את צילומי ההמחאות ולהתחקות אחר מושכיהן.
4. ביום 8.12.2011 הגישה הנתבעת 1 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה, וביום 7.2.2011 הגישה הנתבעת 2 את כתב ההגנה מטעמה ובו ביקשה אף היא, שהתביעה תידחה על הסף בשל התיישנותה.
לאחר חילופי תגובות ותשובות בעניין בקשת הנתבעות כאמור, נדונה הבקשה לדחיית התביעה על הסף ביום 12.2.2012. בדיון זה נחקרה על תצהירה המצהירה מטעם התובעת 1, הגב' תמר אלקובי, וכן נחקרו על תצהיריהם גם התובע 1 (להלן -
התובע) והתובעת 2 (להלן -
התובעת).
תביעתה של התובעת 3 נמחקה ביום 1.5.2011, בעקבות הודעתה כי ביום 9.3.1999 אמנם קיבלה לידיה את חלקה בתגמולי הביטוח, בסך של 33,333 ש"ח, באמצעות המחאה שהופקדה בחשבון הוריה, מאחר שבאותה עת עדיין הייתה קטינה.
5. בהתאם להחלטה שניתנה בתום הדיון מיום 12.2.2012, הוגשו סיכומי טענות הצדדים בשאלה אם התביעה אמנם התיישנה. מטעם הנתבעת 1 הוגש ביום 11.3.2012, מטעם הנתבעת 2 הוגש ביום 13.3.2012 ומטעם התובעים הוגש ביום 30.4.2012. תשובות מטעם כל אחת מהנתבעות הוגשו ביום 2.5.2012.
גרסת התובעים
6. אין מחלוקת שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. התובעים כאמור, סומכים את טענותיהם על הוראת סעיף 8 בחוק ההתיישנות, שעניינה "התיישנות שלא מדעת".
תמצית גרסתם של התובעים היא, שבעת פטירת אחיהם, לא ידעו על היותם מוטבים על-פי הפוליסה ועל זכאותם לקבלת תגמולי הביטוח. בחיפוש אקראי שערך התובע בארון בבית הוריהם, הוא מצא מסמכים שמהם למד שאחיהם המנוח היה חבר בקרנות השוטרים וכי היה מבוטח בביטוח חיים. משהתבררו לתובע עובדות אלו, פנה אל הנתבעות ובמענה לפניותיו נמסר לו, כי לכאורה, העבירה הראל אל קרנות השוטרים את תגמולי הביטוח בסך של 100,000 ש"ח, וכי קרנות השוטרים שילמה ביום 24.1.1999 סכום זה לתובעים, שליש לכל אחד מהם. למרות זאת, לטענת התובעים, מעולם לא שולמו תגמולי הביטוח לתובע ולתובעת, אלא כאמור, רק לתובעת 3 ומטעם זה תביעתה נמחקה.
בעניין המועד שבו מצא התובע את המסמכים בבית הוריו הסביר, שקודם לכן, בשל מצבו הנפשי והקושי בהתמודדות עם מות אחיו, לא יכול היה לחטט במסמכים של אחיו, וכי קודם שנתקל במסמכים הרלוונטיים, אף לא העלה בדעתו שהייתה לאחיו פוליסת ביטוח חיים.
7. כפי שעלה מתצהירי התובעים ומעדויותיהם, התובע הוא יליד שנת 1976, וביום פטירת המנוח (בשנת 1998), היה כבן 22. באותה עת היה תלמיד ישיבת ההסדר "מעלה אדומים" וכתובתו הייתה בבית הוריו, לשם הגיע בסופי שבוע ובחופשות. היום התובע הוא עורך-דין במקצועו.
התובעת, היא ילידת 1971 וביום פטירת המנוח הייתה כבת 27, וכבר באותה עת הייתה כלכלנית ובעלת תואר במינהל עסקים. הגם שבאותה עת לא התגוררה בבית הוריה, כתובת הוריה הייתה כתובתה הרשומה במשרד הפנים.
שני התובעים העידו על מערכת יחסים טובה עם הוריהם, ומעדויותיהם עולה כי לא היו מעורבים בסידור הנושאים הכספיים בעקבות מותו של אחיהם. עניינים אלו טופלו בידי אביהם, שסמוך לתאונה פרש מוקדם לגמלאות, לאחר שעבד בהוראה והיה מרצה לתלמוד באוניברסיטה ובעל תואר שלישי. מאחר שאחיהם המנוח היה שוטר, ליוותה את המשפחה קצינת רווחה מטעם המשטרה.
עיקרי טענות הצדדים
8. עיקרי טענותיה של הנתבעת 1 הן, שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. על התביעה הנדונה חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1931, שלפיה לא ניתן להגיש תביעה משחלפו שלוש שנים ממועד האירוע הביטוחי. לפיכך משהוגשה התביעה בחלוף כשתיים-עשרה שנה, הרי שיש לדחותה מחמת התיישנותה. אמנם סעיף 8 בחוק ההתיישנות מאריך את תקופת ההתיישנות בהתקיים התנאים הקבועים בו, אולם אלו לא התקיימו במקרה הנדון.